1. ידיעה מעניינת עד מאוד, שפרסמה תמר אלמוג ביום ראשון ב"כאן 11", נקברה באופן תמוה בסדר היום התקשורתי העמוס, ולא זכתה כמעט לשום אזכור נוסף. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, סיפר הדיווח של אלמוג, לא צפוי לפתוח בחקירה פלילית בעניין אישור מכירת הצוללות הגרמניות למצרים. למה זה נראה מוזר שהידיעה הזו לא זכתה לאזכור בולט בשום מקום? משום שחקירת פרשת הצוללות הסתיימה אומנם זה מכבר, אבל נוכח הדיון הסוער והטענות הקשות שעלו נגד בנימין נתניהו בשבועיים האחרונים, והגיעו עד כדי רמיזות על בגידה, נדמה לי שהיה ראוי להבהיר שעם כל הכבוד להחלטה של בני גנץ, בוגי יעלון, יאיר לפיד וגבי אשכנזי, להציף את הנושא בכל הכוח משיקולי בחירות, היועץ המשפטי לממשלה לא חושב שזה משהו ששווה חקירה או אפילו בדיקה.
כי בסיפור הזה, של הצוללות למצרים, אין יותר מדי אפשרויות. או שנתניהו פעל בידיים נקיות, ואז, בין אם קיבל את ההחלטה הנכונה ובין אם לא, אין כאן שום דבר מרטיט. או שנתניהו תחמן את כל המערכת, משום שהיה לו מניע נסתר. איזה מניע? שאלה טובה. כי מכל גבב הטענות נגד ראש הממשלה בשבוע־שבועיים האחרונים, לא השמיעו אנשי כחול לבן שום גרסה רצינית, שמבהירה מה הם חושדים שקרה שם. נתניהו גזר קופון על המכירה הגרמנית למצרים? נתניהו קיבל עמלה? נתניהו סידר צוללת לשרה? מה בדיוק הטענה שלכם? תגידו בקול. שנבין.
יודעים מה? לא משנה מהי בדיוק הטענה. מה שברור זה דבר אחד. שאם נתניהו לא נהג כאן בידיים נקיות, אלא איפשר מכירת צוללות גרמניות למצרים תמורת טובת הנאה, ולמעשה מכר את ביטחון המדינה תמורת כסף, זו אמורה להיות האמ־אמא של החקירות הפליליות, שבסופן הוא צריך להירקב בכלא כל חייו. ובדיוק מהסיבה הזו, כשמסביבתו של מנדלבליט יוצא הדיווח שלפיו אין ליועץ שום כוונה לחקור את העניין הזה, היועץ אומר בעצם: אין פה שום סיפור. סעו הלאה. וכשהידיעה הזו לא זוכה לשום כותרת, זה לכל הפחות מעלה סימן שאלה.
בואו נלך רגע טיפה אחורה. במוצאי שבת התראיין נתניהו לקרן מרציאנו ועמית סגל בערוץ 12 ונשאל מדוע אישר לגרמנים למכור צוללות למצרים, ויותר מכך, מדוע לא שיתף בהחלטה הזו את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון. נתניהו השיב שישנו סוד ביטחוני גדול, שהוא אינו יכול לחשוף, שבגללו התקבלה ההחלטה. "זה סוד שהיועץ המשפט יודע אותו... מי שעוד יודע זה כמובן היועצים לביטחון לאומי, עמידרור ונגל".
ביום ראשון, 24 שעות אחרי ההופעה הזו של נתניהו, נראה היה שכל גרסתו קורסת. כלומר, ככה לפחות ניסו כלי התקשורת להציג את זה. זה התחיל ממכתב הבהרה שהוציאה לשכתו של מנדלבליט. היועץ, באמצעות עוזרו הבכיר, הזכיר שנתניהו העיד בפרשת הצוללות, שלא באזהרה, שכן לא היה חשוד בפרשה הזו, והוסיף כי נתניהו "השיב, בין השאר, גם לשאלות בנושא מכירת צוללות מגרמניה למצרים, והסביר בהקשר זה כי קיימת סיבה רגישה, שבגינה הוא לא התנגד בשלב מסוים למכירת הצוללות".
"ראש הממשלה הוסיף", מפרטת לשכת היועץ, "כי מפאת סודיות הסיבה הוא אינו יכול לפרטה בפני החוקרים, אך הוסיף כי הוא מוכן להשלים את עדותו בנושא בעדות מיוחדת שימסור ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה בלבד. מאחר שנתון סודי זה לא היה דרוש באותו מועד לחקירה הפלילית, הוחלט בשעתו - על דעת כל גורמי החקירה והאכיפה הנוגעים לדבר - שלא נדרש להעמיק ולברר מהו הנתון הסודי האמור. למען הסר ספק נציין כי היועץ המשפטי לממשלה לא נחשף לנתון סודי זה בשום שלב".
הכותרות שיצאו רגע אחרי פרסום ההודעה הזו וחרכו למחרת את הכותרות הראשיות של העיתונים, בחרו להדגיש בכל הכוח רק חצי מההודעה, ואם יורשה לי, את החצי הפחות חשוב: "היועץ סותר את נתניהו". למה זה החצי הפחות חשוב? כי זה בסדר לתהות על הסתירה בין נתניהו ליועץ, כשנתניהו אמר שהיועץ יודע את הסוד, ומנדלבליט מאשר רק שהוא יודע על הטענה שיש סוד, ולא מהו הסוד עצמו. אבל בואו נהיה רגע רציניים. הרי מה הטענה המהותית נגד נתניהו, טענה שנשמעת גם מכיוונם של עיתונאים וגם מכיוונם של בכירי מפלגתו של גנץ? שאין שום סוד. שזה בלוף. שנתניהו המציא את הסיפור הזה על סוד, רק כדי שיהיה לו תירוץ למה איפשר את המכירה למצרים, ולמה לא עדכן על זה גורמים נוספים. והנה, מה מתברר? שנתניהו בעצמו הציע ליועץ המשפטי לספר לו מהו אותו סוד, והיועץ - שלא ראה צורך לשמוע מה הסוד, שכן הוא לא מצא שום חשד במעשיו של נתניהו - אמר לו "לא תודה, אני לא צריך את זה". כמה עקום צריך להיות כדי לא להבין שזה הסיפור החשוב? שזו הכותרת כאן?
סיימנו עם עניין מנדלבליט. נשארו עוד שניים, שלגביהם טען נתניהו שהם יודעים מהו הסוד. שניים שעמדו בעבר בראש המטה לביטחון לאומי - תת־אלוף יעקב נגל והאלוף יעקב עמידרור.
נתחיל בנגל. בתחילת השבוע חשף ערוץ 13 ידיעה מרעישה בעניינו. נגל, כך נטען, אמר "בשיחות סגורות": "אני לא מכיר שום אישור למכירת צוללות מדגם מתקדם למצרים, אני נכנסתי רק באוקטובר 2015, לא יודע בדיוק מה קרה לפני כן". עוד הסביר נגל, כך לפי אותו דיווח, "שהוא הסתכל בניירות המל"ל אחורה, וכל המלצות המטה לביטחון לאומי... היו נגד". ההמלצה הייתה לא לאפשר לגרמנים למכור את הצוללות המתקדמות האלה למצרים, כך אומר נגל. הוא אמר: "אני לא מודע ולא מכיר שום אישור כזה של ישראל לגרמנים, למכור צוללות מדגם מתקדם למצרים".
בידיעה שפורסמה בהמשך, באתר של ערוץ 13, כבר הלך הדיווח הזה צעד אחד קדימה: "ראש המל"ל סותר את נתניהו: לא מכיר שום אישור מכירה למצרים. יעקב נגל אמר בשיחה סגורה כי בניגוד לטענת רה"מ, הוא לא הכיר את 'סוד המדינה' סביב אישור מכירת הצוללות". הסיפור הזה תפס מיד בענק, וצוטט בהרחבה בכל כלי התקשורת. עוד הוכחה לשקרים של נתניהו. נתניהו טוען שנגל יודע מהו הסוד? מסתבר שנגל לא יודע.
לפני שנראה עד כמה הדיווח הזה היה פייק ניוז אחד גדול, צריך להקדים ולהסביר עניין אחד קטן. המל"ל לא אישר לנתניהו לאפשר את מכירת הצוללות הגרמניות למצרים, קודם כל משום שהמל"ל לא מאשר לראש הממשלה דבר, וראש הממשלה לא זקוק לאישור של המל"ל לדבר. המל"ל יכול להמליץ ולייעץ, וזהו. מה הוא המליץ וייעץ? אז זהו, שבעקבות הפרסום הזה בחדשות 13 צלצלתי לתא"ל נגל כדי לשאול אותו מה הסיפור. ובכן, מסתבר שבניגוד לכותרת שלפיה נגל סותר את דברי נתניהו, מתברר שנגל לא סותר את נתניהו בכלום.
נכון, אמר לי שהוא לא היה במל"ל בזמן שבו התקבלה ההחלטה. נכון שהוא התעדכן ולמד את החומר לאחור, כשנכנס לתפקידו. נכון שהעמדה הבסיסית של המל"ל לא ראתה בעין יפה התחמשות כזו של שכנה ערבית כמו מצרים. אז מה לא נכון? ראשית, לא נכונה הטענה שנגל לא מכיר את הסוד. הוא מכיר אותו מצוין. לא סתם מכיר, אלא שנוכח הסוד הזה וחשיבותו, נגל סבור שההחלטה של נתניהו הייתה נכונה, ונכון היה לא להתנגד להחלטה הגרמנית למכור את הצוללות המדוברות למצרים.
ומה לגבי עמדת המל"ל, שלכאורה התנגד לעסקה? "עמדת המל"ל העקרונית היא נגד מכירה, אם אפשר למנוע אותה", הסביר לי נגל. "אבל כאשר משקללים את עניין הסוד, ובמקביל את העובדה שהמצרים היו קונים צוללות בכל מקרה, מהלך של חוסר התנגדות תקיפה למכירה היה נכון לדעתי".
הלאה. נשארנו עם האלוף יעקב עמידרור, עוד בכיר שהזכיר נתניהו כמי שמכיר את הסוד. גם עמידרור, כמו נגל, עמד בראש המל"ל. גם עמידרור, כמו נגל, לא היה בתפקיד כאשר התקבלה ההחלטה. גם אליו טלפנתי השבוע, כדי לבדוק איפה הוא בפרשה. ובכן, כמו נגל, גם עמידרור מאשר שהוא מכיר את הסוד. ובאשר לעסקה עצמה של מכירת הצוללות הגרמניות למצרים, אומר עמידרור: "אני מצדיק, בדיעבד, את השיקול לענות את מה שענו לגרמנים".
צריך להדגיש, זה לא שאין כאן מקום לשאלות. העובדה שהרמטכ"ל ושר הביטחון לא היו מודעים לסוגיה בהחלט מעוררת תמיהה. אבל מכאן ועד לעוות את שאר העובדות, רק כדי לנסות להוציא את נתניהו שקרן בכל הכוח ובכל מחיר, הדרך ארוכה.
ועוד הערה אחרונה בעניין הזה. ב־2013, אחרי הדחתו של הנשיא המצרי מוחמד מורסי, כשהאמריקאים השעו חלק מהסיוע הצבאי שלהם למצרים, שעמד אז על 1.3 מיליארד דולר בשנה, הייתה זו ישראל שלחצה על האמריקאים לשחרר את הכסף לטובת חימוש הצבא המצרי. נתניהו פעל אז מול שר החוץ ג'ון קרי. שר הביטחון, בוגי יעלון, פעל מול שר ההגנה צ'אק הייגל. על הפרק עמדה, כאמור, הודעת האמריקאים שיקפיאו משלוח של חלקי טנקים, מסוקי קרב וטילים למצרים, וכן סיוע כספי בסך 260 מיליון דולר. נו, אז זו לא הייתה בעיה לסייע למצרים להתחמש? זה לא אותו דבר, הסביר לי השבוע ח"כ עפר שלח. הצוללת היא נשק אסטרטגי. ואם מחר תפרוץ מלחמה בינינו לבין המצרים, והמצרים יירו עלינו במסוקי קרב או בטילים או בטנקים או בכל חימוש אחר שירכשו בסיוע הצבאי שאנחנו סייענו להם להשיג, יהיה לנו נעים יותר משום שזה לא נשק אסטרטגי?
התשובה ברורה. לישראל יש אינטרסים רבים ומורכבים מול מצרים, ולפעמים האינטרסים האלה מובילים אותנו לזרום גם עם חימושם. עד שלא יתברר מה היה כאן לא כשר, ועד עכשיו לא נשמע אפילו רמז בכיוון הזה, לא ברור מה החשיבות של הסיפור הזה.
2. בואו נדבר על החיקוי של אמנון אברמוביץ' בשידורי הליכוד TV. בשתי מילים - לא אהבתי. בשש מילים - לא רק את זה לא אהבתי. אולי אני צנון, אולי אני חסר חוש הומור, אבל אני מאלה שלא אוהבים שום חיקויים שמבליטים פגמים או לקויות של אנשים. ולכן מה שמפריע לי בסיפור של אברמוביץ' זה לא העיסוק והביקורת, אלא הצביעות. אם אסור ללעוג לאנשים על נכותם, זה אסור לכולם. אמת המידה בעניין הזה חייבת להיות אחידה והיא לא יכולה להיגזר, לא מהעובדה שאמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי ולכן עולם העיתונות כולו נעלב בשמו, ולא מהעובדה שנקרתה בפנינו עוד הזדמנות נהדרת ללכת בכל הכוח על הראש של הליכוד ושל נתניהו.
אי אפשר להתמלא בגועל וביקורת על חיקוי של אברמוביץ' ולחיות בשלום עם "ארץ נהדרת", שלקחה בזמנו את עוזי כהן, חבר מרכז הליכוד, איש שבגלל בעיית שמיעה סבל מלקות בדיבור, והפכה אותו לקוף שאוכל בננות. אי אפשר להיות רגיש ולהפוך את הליכוד למפלגה רעה שאין בלבה חמלה, ואז להציג את דוד ביטן ודודי אמסלם כמו שני בבונים שמנים שהכרס שלהם נשפכת, או ללעוג ללשון המשתרבבת של רני רהב.
אני מודה שדי מגוחכת בעיני, בהקשר הזה, ההדגשה של נסיבות הפציעה של אברמוביץ' במלחמה. ונניח שהוא היה נפצע בתאונת עבודה אזרחית לגמרי, היה לגיטימי יותר לחקות אותו? אבל אתם יודעים מה? בואו נזרום עם העניין הצבאי הזה. אתם זוכרים מה עשתה "ארץ נהדרת" לח"כ יעקב כץ כצל'ה, כשחיקתה אותו מגיע עם מקל ההליכה שלו לביתה של מירי בוהדנה כדי לחפש עובדים זרים? יודעים למה לכצל'ה יש מקל? ובכן, במלחמת יום הכיפורים, כקצין בסיירת שקד, הוא נפצע קשה מאוד כתוצאה מפגיעה רקטת RPG בנגמ"ש שלו, ונותר נכה. "כצל'ה היה חתוך לשניים", סיפר לימים מפקדו, "לקחנו חולצות ודחפנו לו לגוף כדי שהדם ייעצר".
אז למה החיקוי של כצל'ה והמקל הצחיק אותנו והחיקוי של אברמוביץ' עורר מהומת אלוהים? כי מדובר פה בסיפור פוליטי מכוער שעל בסיסו אנחנו מכריעים על מי מותר לצחוק ועל מי לא, איזה נכה צה"ל יכול להיות מושא ללעג ואצל איזה נכה כל לעג ייחשב פגיעה בקודש הקודשים.
היו מי שהסבירו השבוע של"ארץ נהדרת" מותר, משום שהיא תוכנית סאטירה. שתי תשובות יש לעניין הזה. ראשית, כשהחקיין יוסי וידר מתחפש לאברמוביץ' בשידורי הליכוד TV, זו לא סאטירה? מה בדיוק חשב מי שצפה בזה? שמדובר בפרשן פוליטי אמיתי? ובכלל, מי קבע את הכלל הזה שלפיו בתוכנית סאטירה מותר ללעוג לאדם - נכה או לא - על מראהו, ובמקום אחר לא? איזה מין עולם ערכים עקום זה? נראה לכם שהילד של רני רהב נעלב פחות מהדמות של אבא שלו, כפי שהיא מוצגת בטלוויזיה, רק בגלל שזו תוכנית בידור?
אם לעג לפגמים ונכויות ולקויות הוא עניין מכוער, ובעיני הוא אכן עניין מכוער, הוא מכוער תמיד. גם מימין וגם משמאל, גם בסאטירה וגם בחדשות, גם כשהמחקה הוא "משלנו" וגם כשהוא מהקבוצה השנייה.