השבת גופתו של זכריה באומל לקבר ישראל, כמעט 37 שנים מהקרב הקשה מול הצבא הסורי בסולטן יעקוב, במלחמת לבנון הראשונה, הוא אירוע היסטורי גדול ומרגש. לפני הכול הוא מבטא את המחויבות של מדינת ישראל לעשות הכול ולהשקיע כל משאב אפשרי, מודיעיני ומבצעי, להחזרת הבנים הביתה. הוא ביטוי גם ליכולת מבצעית ומודיעינית של גופי הביון בישראל.
אבל ניתן להעריך בזהירות שפריצת הדרך הזו התאפשרה לא מעט גם בגלל נכונותה של רוסיה לסייע לישראל בנושא של השבויים והנעדרים, בזכות עבודה משותפת שהתחזקה מאוד בשנים האחרונות. על רקע נסיעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרוסיה, לפגישה עם הנשיא ולדימיר פוטין, לקשרי העבודה הללו יש מקום מרכזי גם במערכת הבחירות שלנו ובסדר היום הפוליטי. אבל לפני הכול הוא מבטא גם ברמה הסמלית את מערכת היחסים והשיח המתקיימים בין ישראל לרוסיה. בהקשר זה, זכאי ראש הממשלה בנימין נתניהו בצדק לקרדיט על ההתנהלות המדינית מול הרוסים.
כזכור, הרוסים עצמם, ולא בטעות, חשפו באמצעות משרד ההגנה שמעבר לתיאום האווירי, צה”ל מקיים עמם קשרים נוספים הקשורים למאמצים להביא את חללי צה”ל הנמצאים על אדמת סוריה לקבר ישראל. הפרסום היה בבחינת תמרור אזהרה לישראל, לאחר הפלת המטוס הסורי, כשב-24 בספטמבר האשים דובר משרד ההגנה הרוסי את צה”ל בכפיות טובה, לאחר שלטענתו רוסיה התבקשה לחפש את שרידי החללים באזורים הנשלטים על ידי דאע”ש בסוריה.
מעבר לאיומים של הרוסים בהצבת מערכת ההגנה S-300, במערכת הביטחון בישראל היו מוטרדים מאוד גם מהאיום המוסווה בנושא זה. התחושה כבר אז הייתה שההישג מתקרב וביכולת הרוסים לטרפד את המאמצים.
בינתיים, במערכת הביטחון שומרים בעמימות את הפרטים שאפשרו את הצלחת מבצע “זמר נוגה”, שהובל על ידי אגף המודיעין בצה”ל, אך שותפים לו גם המוסד והשב”כ. כל אחד מהארגונים תורם את הכלים הטכנולוגיים והאנושיים שלו להצלחת המבצע. במחשבה הציבורית, מבצע צבאי ממוקד הוא פעולה קצרה ומוגדרת, אבל פעולה מהסוג הזה יכולה להימשך שנים תוך איסוף מודיעין בלתי נגמר והצבעה על כיווני פעולה, ולעתים רבות היא מסתיימת בדרך ללא מוצא. מדובר בפאזל מודיעיני קשה ומורכב. לעתים, רגע לפני שמסתמן שהתמונה הושלמה, נכנס נתון נוסף שמערבב מחדש את החלקים ומחזיר את מערכת המודיעין לנקודת ההתחלה.
מלחמת האזרחים בסוריה פתחה בפני מערכת הביטחון הישראלית מרחב גמישות לפעולה שלא היה קיים קודם. את הכאוס והאנדרלמוסיה, אפשר היה לנצל גם לפעילות מבצעית, כאשר נקודת המוצא האפשרית היא שמי שפועל אווירית ותוקף מטרות בסוריה, יודע גם לפעול בדרכים נוספות וסודיות.
כך למשל, טען במאי 2018 בכיר בחזית העממית כי ארגוני מורדים בסוריה חיפשו את חללי הקרב בסולטן יעקוב במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוכ, וחפרו קברים ישנים בניסיון למצוא את שרידי החללים. את הדברים אמר סגן המזכיר הכללי של הארגון טלאל נאג’י, בראיון לרשת אלמיאדין של חיזבאללה. ניתן להעריך שהיה לריאיון הזה גם תפקיד בלוחמה הפסיכולוגית מול ישראל.
סביר שבימים הקרובים יתפרסמו פרטים נוספים מהמבצע המודיעיני. גם כך יהיה זה רק בבחינת חשיפת טפח זעיר מעבודת מודיעין שאת רובה ניתן רק לדמיין וטוב שכך. בסדר היום הפוליטי, ההישג הזה, בהקשרו המדיני, לצד ביקור ראש הממשלה ברוסיה, עשוי להוות משקל גם בקביעת סדר היום. בעניין הזה, כל אזרח יצרך לנקות לעצמו את הרעשים ולבחור בין עיקר לטפל, אבל בסופו של דבר, מעבר לכל ויכוח או דפוס הצבעה, הבאתו של זכריה באומל לקבר ישראל, היא החשובה באמת והיא מבטאת את החוב המוסרי של המדינה למשפחות השכולות.