ניתוח תוצאות הבחירות האחרונות מבהיר חד־משמעית את תבוסתו הפוליטית של השמאל הישראלי, שיחד עם כחול לבן קיבל 45 מושבים בכנסת לעומת 65 שקיבלו מפלגות המחנה הלאומי ובעלות בריתן, המפלגות החרדיות. עשרה מושבים נוספים שייכים למפלגות הערביות, שאף הן נחלשו.
כאשר בוחנים את המספרים, מסתבר שסך כל הקולות של מפלגות המחנה הלאומי ובעלות בריתו, המפלגות החרדיות, לרבות הימין החדש וזהות, הינו 2,389,551 - שהם 55.45% מכלל הקולות הכשרים; לעומת 1,473,229 קולות לשלוש מפלגות השמאל שתמכו בבני גנץ לראשות הממשלה, שהם 34.18%. במילים אחרות, הפרש עצום של 916,327 קולות.
הפרש כה רב של מושבים בכנסת לטובת המחנה הלאומי הושג חרף העובדה ששתי מפלגות ימין מובהקות - הימין החדש וזהות (שזכו יחדיו ב־5.96% מקולות הבוחרים) - נשארו מחוץ לכנסת. למעשה, שתי המפלגות הנ"ל קיבלו יותר קולות מיהדות התורה (שזכתה ב־5.78% מהקולות הכשרים ובשמונה מושבים), ולפיכך המחנה הלאומי למעשה הפסיד שמונה מושבים בכנסת מתוך ציבור הבוחרים שתמך בו. הנה כי כן, יחסי הכוחות האמיתיים הם 50-70, לפחות, לטובת המחנה הלאומי, וזאת כשמצרפים לשמאל היהודי את בעלי בריתו הפוליטיים: שתי הסיעות הערביות, המונות יחדיו עשרה ח"כים.
תמונת מצב זו טובה עוד יותר מאשר זו של הכנסת היוצאת, שבה יחסי הכוחות עמדו על 53-67. אולם התמונה באשר לתבוסת השמאל בבחירות לכנסת ה־21 חדה עוד יותר. העבודה ומרצ, שהכריזו על עצמן כמפלגות שמאל, זכו יחדיו ב־8.06% מהקולות, שהעניקו להן עשרה מושבים בכנסת. לפני יובל שנים בדיוק, לבחירות תשכ"ט (1969), צעד השמאל - העבודה ומפ"ם - עם 63 מושבים, ויחד עם בעלות בריתו הפוליטיות דאז, המפד"ל, אגודת ישראל והליברלים העצמאיים, מנה המחנה כולו 83 ח"כים. המחנה הלאומי עמד על 26 ח"כים בלבד: סיעת גח"ל - גוש חירות ליברלים - בלבד. אכן היו זמנים...
משמעותית עוד יותר היא העובדה שכחול לבן ראתה חובה לעצמה להכחיש בתוקף את מהותה הפוליטית השמאלנית לכל אורך מסע הבחירות. את זאת עשתה בידיעה ברורה ונכונה שאם לא תעשה כן, ספק אם תזכה אפילו ל־20 מושבים בכנסת. בשל כך סירבה המפלגה הצעירה לצרף אליה את ציפורה שפיצר, בגלל תדמיתה השמאלנית קיצונית המובהקת. מאותה סיבה סורבה העבודה, ששאפה גם היא לקפוץ על עגלת כחול לבן. במילים אחרות, התווית "שמאל" למפלגה ישראלית היא כיום בבחינת גזר דין מוות פוליטי.
# # #
גם תוצאות הבחירות בקרב הציבור הערבי מעודדות ביותר. אחת התוצאות השליליות של פשע אוסלו היא הקצנה של הרוב המכריע של הערבים המוסלמים בישראל. עד לאוסלו מעולם לא קיבלו המפלגות הערביות יחדיו יותר מחמישה מושבים בכנסת, אולם בבחירות הראשונות שלאחר מכן, בשנת תשנ"ו (1996), התעוררו מאוד הרגשות הלאומניים בקרב ערביי ישראל. כתוצאה מכך קפץ הייצוג הערבי בכנסת באותה שנה לתשעה ח"כים, ומאז הלך וגדל עד ל־13 מושבים, שבהם זכתה הרשימה המשותפת בכנסת היוצאת. כאן המקום להדגיש כי כל מרכיביה חרתו על דגלם מדיניות אנטי־ציונית וישראלית קיצונית מחד, והזדהות מוחלטת עם הטרור הערבי - ראו "נאום השהידים" הבזוי של אחמד טיבי ברמאללה מלפני מספר שנים כמשל, מאידך.
הפעם, לראשונה זה 27 שנים, ירדה הנציגות הערבית הלאומנית והעוינת במספר הח"כים שייצגו אותה בכנסת, אך עם זאת, בפעם הראשונה מקום המדינה זכתה רשימה ערבית לכנסת ביותר קולות ממפלגת העבודה: 4.49% לחד"ש־תע"ל לעומת 4.43% לעבודה.
הסיבה לירידה של 23% בייצוג הלאומנות הערבית בכנסת הינה פיחות משמעותי בשיעור ההצבעה במגזר מ־63% לכ־50%. לירידה זו שלושה הסברים: רוב הציבור הערבי חש שהוא מחוץ למשחק הפוליטי הישראלי, מכיוון שברור שהמפלגות המייצגות אותו לא יישבו בשום קואליציה; הפיצול ברשימה המשותפת, שלא התקבל בעין יפה בקרב הציבור הערבי; והתסכול הרב מהעיסוק התמידי של הח"כים שעבורם הצביעו בחזון "הפלשתיני" במקום בעשייה בכל הנוגע להשתלבות בחיי מדינת ישראל הפורחת והמשגשגת.
# # #
תוצאות הבחירות מוכיחות, חד־משמעית, כי הממשלה תזכה לתמיכה רבתי במדיניות שתוביל לבניית אלפי יחידות דיור מדי שנה בכל רחבי שטח ג - C בלעז - כמו גם סיפוחו ההדרגתי. לתמיכה דומה תזכה גם הצהרה חד־משמעית שלפיה הקמת מדינה ערבית ממערב לירדן היא רעיון עוועים שלא ייצא לפועל לעולם. הוא הדין גם בכל הנוגע לחיסול הדיקטטורה של בג"ץ, תוך עקירת כל הסמכויות שנטלה לעצמה, והחזרתו של בית המשפט העליון למעמדו ולסמכויותיו כפי שהיו עד תחילת שנות ה־80. עוד אנו למדים מתוצאות הבחירות, כי ישנה תמיכה ציבורית רבה באיסור על גופים פוליטיים מקומיים - הפועלים נגד ישראל - לקבל כספים ממדינות וגופים זרים.
כזאת היא גם תמונת התמיכה הציבורית הצפויה באשר לעשיית סדר בתופעה המופקרת של השביתות הפראיות של עובדים בשירותים חיוניים - רכבת ישראל כמשל - וזאת באמצעות חוק בוררות חובה ביחסי העבודה בשירותים אלה, כחזונו של ראש בית"ר, זאב ז'בוטינסקי, עוד מלפני 85 שנה.
לממשלה שתקום ייפוי כוח ברור וחד־משמעי מרוב מכריע של קרוב למיליון איש בציבור היהודי, כדי לבצע את כל הצעדים הלאומיים־ציוניים־יהודיים־פטריוטיים הנ"ל. אל לה להימנע מכך בשל הביקורת הצפויה מהשמאל הקיצוני, הפוליטי והתקשורתי. עליה לנהוג כפי שהמחנה הלאומי נהג בכנסת היוצאת, בעת שהתעלם מהתקפתם הפראית על חוק הלאום המבורך.
# # #
אחרון אחרון, ולאו דווקא בחשיבותו. הממשלה שתקום חייבת למנוע את מזימתו של הממסד המשפטי לגזול מהציבור הישראלי את מי שנבחר זה עתה לכהן כראש הממשלה בפעם הרביעית ברציפות והחמישית בסך הכל.
הבחירות התקיימו כשהציבור מודע לחשדות נגד נתניהו, שאינם אלא ניסיון לפוטש פוליטי במסווה משפטי במטרה להדיח את ראש הממשלה המכהן. אולם תוצאותיהן הוכיחו כי חרף כתב החשדות הנלעג, חסר היסוד והתקדים, האמון בנתניהו גדל בקרוב ל־20%. לכן על הקואליציה שתקום להשתמש ברוב הנתון לה בכנסת כדי לסכל - באמצעות חוק החסינות - את מזימת הדחתו של נתניהו על ידי הממסד המשפטי.
הבחירות הסתיימו. עת לעשות - ויפה שעה אחת קודם.