נסראללה כבר מרגיש את המחסור: הסנקציות והתקיפות נגד איראן עושות את שלהן

המערכה הכלכלית שמנהל הממשל בארה"ב בשנה האחרונה נגד איראן היא חסרת תקדים, אפילו עוד לפני ההחלטה השבוע להחמיר את הסנקציות נגד מדינות שמייבאות נפט מטהרן. אומנם לאמריקאים אין כוונה להיכנס בשלב זה לעימות צבאי ישיר עם האיראנים, אבל הצעדים האחרונים מצביעים על הנחישות שלהם לנהל מערכה כוללת, שעשויה לדחוק את האייתוללות לפינה. 
 

מפלס הלחץ באזור משפיע גם על חיזבאללה ועל שותפות נוספות של איראן בציר השיעי הרדיקלי. נראה שלא במקרה מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה מכוון את האש בנאומיו לעבר ישראל. את הלוחמה הפסיכולוגית שלו הוא מנהל כרגיל בניסיון להשפיע על דעת הקהל אצלנו, כשהוא מדבר שוב על חוסר היכולת לכאורה של צה"ל לנהל מערכה קרקעית בלבנון. את ההשלכות הכלכליות של הסנקציות, שעשויות להשפיע על היכולות הצבאיות של חיזבאללה, הוא כמובן אינו מזכיר.
 

המערכה הכלכלית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נגד המשטר האיראני מגיעה בעיתוי מצוין לישראל. בהסתכלות אסטרטגית ארוכת טווח, זוהי בשורה חשובה לישראל, שהיא המדינה היחידה שמנהלת באופן גלוי וסמוי מערכה צבאית נגד כוח קודס האיראני ושותפיו במזרח התיכון. בטווח הקצר, לא מן הנמנע שלנוכח הלחץ האמריקאי המתיחות באזור תגבר, וצה"ל יידרש להיות מוכן לניסיונות איראניים לשחרר את הלחץ באמצעות פעולות צבאיות מוגבלות נגד ישראל בכיסוי של ארגוני טרור אחרים - כפי שהתרחש לפני כשלושה חודשים עם שיגור הטיל לעבר החרמון. 
 

בשנתיים האחרונות, לאחר שבמודיעין הישראלי זיהו את שינוי המגמה האיראני ואת הניסיונות להתבסס בסוריה ולבנות כוח צבאי שמכוון נגד ישראל ולא נגד כוחות המורדים שנלחמו באסד, צה"ל הגביר בצורה משמעותית את הפעילות ההתקפית שלו בסוריה נגד איראן, חיזבאללה וגם מול מיליציות שיעיות, המכוונות על ידי האיראנים. 
 

לצד ההצלחות התגבשה בצמרת הביטחונית־מדינית הבנה שיהיה קשה להכריע את המערכה רק מבחינה צבאית, בייחוד לאור ההשפעה הרוסית באזור. הדרג המדיני והצבאי הבכיר נדרשים לתמרן בין הפעלת כוח צבאי למאמצים מדיניים, וצה"ל נדרש לפעול כמעט בלי אפשרות למרווח של טעות, שעשויה לסבך את התמונה כולה.
 

בשלב זה האיראנים רצו להיות בסוריה עם בסיסים צבאיים עצמאיים, נמל ימי, שדות תעופה, מפעלי טילים מדויקים שמיועדים גם לחיזבאללה והתבססות כלכלית משמעותית באמצעות כריית משאבים והקמת חברות ענק ותאגידי תקשורת. אלא שהפעולות ההתקפיות הישראליות, לצד אינטרסים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ושל הנשיא הסורי בשאר אסד, מקשים על האיראנים, שמצדם ויתרו על חלק מהיעדים. ועדיין, הם נחושים להישאר בסוריה ולהתבסס באזור ומנהלים על כך מערכה של ממש.
 

רק שלצורך ניהול המערכה האיראנים צריכים כסף, והרבה. על היבלת הזו דורכים עכשיו האמריקאים בכל העוצמה. נסראללה כבר מרגיש את המחסור במזומנים, והוא יודע עד כמה זה משמעותי בשבילו, בייחוד לאחר ששילם מחיר כבד בסוריה בשנים האחרונות.  

 

משטר האייתוללות, שמעוניין בהפצת המהפכה האסלאמית בעולם, ניצל היטב את האביב הערבי ואת עליית דאע"ש לקידום האינטרסים שלו - אבל גם שם יודעים שבעיות בתזרים המזומנים יכולות להרחיק את בוא המהפכה.
 

זו הסיבה לכך שהפעולות הישראליות בשטח סוריה מתורגמות בתוצאותיהן גם לפגיעה כלכלית. למשל במבצע שבו פגע חיל האוויר הישראלי בלב המרכז הלוגיסטי של כוח קודס בשדה התעופה של דמשק (שאת סיפורו המלא תמצאו היום ב"המוסף"). מעבר לפגיעה בכוחות הטרור ובאמצעי הלחימה, לתקיפה כזו יש גם מחיר כספי גבוה. 
 

במודיעין הישראלי מניחים שהפעולות הישראליות עדיין רחוקות מלהכריע את האיראנים, אבל כבר כעת אפשר לראות שינוי בתפיסת הכוח של טהרן. הם נאלצו לוותר על רצונם לבנות כוח צבאי גדול ועברו לארגון מוגבל, חשאי וצנוע יותר, ומתמקדים בהעברת אמצעי לחימה לסוריה ובבניית יכולת תגובה אל מול התקיפות הישראליות הבאות. 
 

אחת מנקודות החיכוך המרכזיות בנושא הסכם הגרעין בין נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו הייתה שההסכם מחמיץ הזדמנות לבלום את זרועות הטרור ששולחים האיראנים לאזורנו, מתוכנית הטילים ועד מימון וחימוש חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה.
 

אבל גם מי שניבא את התרחישים הגרועים ביותר שעלולים לפגוע באינטרסים הישראליים, לא חזה את ההשלכות של המהפכות בעולם הערבי. אומנם במוקד השיח התקשורתי בישראל נמצאת המערכה בסוריה, אבל מה שמתרחש בעיראק בתקופה האחרונה החל גם כן להטריד את ישראל. האיראנים הולכים ומתבססים שם בוואקום שהותירו האמריקאים, והם כבר החלו בבניית המסדרון הקרקעי מאיראן עד לגבולות ישראל, מקימים יחידות ומציבים מסגרות עם יכולת לשיגור טילים.
 

במשמרות המהפכה אומנם החליפו השבוע בהפתעה את המפקד מוחמד עלי ג'עפרי, לאחר יותר מ־11 שנים בתפקיד, בסגנו גנרל חוסיין סלאמי - אבל מבחינת ישראל השחקן המרכזי הוא קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס. בשנים האחרונות קירב סולימאני את האיראנים לישראל יותר מאשר אי־פעם. הוא בנה כוח שבמרביתו מורכב מלוחמים שאינם איראנים, חלקם מוכנים להקריב את חייהם למען רעיון המהפכה ונלחמים מתוך תפיסה דתית שיעית, אחרים הם שכירי חרב. 
 

עשרות אלפי סורים חייבי גיוס מצטרפים לכוחות האיראנים בסוריה בשל השכר הגבוה המוצע להם שם לעומת המשכורת של הצבא הסורי. גם במקרה הזה, המצב הכלכלי הקשה של האיראנים יקשה עליהם להחזיק את הלוחמים הללו.  
 

כבר עכשיו הברזים מתחילים להיסגר, וכולם מרגישים בזה: מחיזבאללה ועד חמאס. תקציבי הסיוע נחתכו בצורה דרמטית ופוגעים בתוכניות ההתעצמות של ארגוני הטרור באזור.
 

בתרחיש הטוב ביותר מבחינת המערב המצב ישפיע על יציבות השלטון באיראן. אלא שהמשטר האיראני הוכיח שגם בתקופות קשות במיוחד, וגם כשמחאה אזרחית פנימית התפשטה ברחבי המדינה, הוא לא נסוג מעמדתו. זו הסיבה לכך שגופי הביון השונים במערב סבורים כי יש סיכוי נמוך לשינוי המשטר בטהרן בעקבות הלחץ הבינלאומי והמצוקה הכלכלית. בארה"ב ובישראל לעומת זאת מאמינים שאפשר לאלץ את האייתוללות לבחור אחרת ולהסיט את המשאבים למדינה ולא להתעצמות צבאית. 
 

במידה רבה זו מהות הוויכוח בין האירופים לטראמפ. בעוד האירופים מדגישים את ההישגים של ההסכם ואת הסכנות שעלולות להתרחש עם ביטולו, האמריקאים וישראל סבורים שזה לא הזמן למצמץ. לפיכך, ככל הנראה נחזה בהתגברות האיומים בתקופה הקרובה: סגירה אפשרית של מצרי הורמוז (צעד שעלול להוביל למלחמה), פעולות צבאיות מוגבלות לאורך הגבול ברמת הגולן או פעולה של הג'יהאד האסלאמי, שגם כך מעוניין לפגוע בניסיונות ההסדרה בין חמאס לישראל.  
 

ישראל אומנם לא מנהלת את המערכה הכוללת מול איראן, אבל ההשלכות עלינו גדולות במיוחד. לצד נקודות התורפה שהיו בהסכם הגרעין, השנים האחרונות אפשרו לישראל להתמקד פחות בפרויקט הגרעין. כעת בצמרת צה"ל מביאים בחשבון את האפשרות שבטהרן יחליטו לשבור את הכלים ויחליטו לפרוץ קדימה עם תוכנית הגרעין. לקראת ההחלטה על תוכנית העבודה הרב־שנתית הצפויה להתקבל בקרוב, במערכת הביטחון יידרשו להכריע עד כמה יש להשקיע באפשרות של תקיפה עתידית על אדמת איראן.