מפגשים מהסוג האישי: האמת נזילה, נצרכת בהזמנה ואיננה הדבר הכי חשוב, היא בסך הכל עוד אמצעי להבנת המציאות. כל אחד יכול להאיר בזרקור על חלק אחד מתוך נושא שלם ולהסיק ממנו מסקנות - וזו האמת המרה. התובנה הזו הכרחית לימים הללו שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ובין יום העצמאות ליום כינון הממשלה החדשה.
אנחנו מכריזים הכרזות שאנחנו מאמינים בהן בלב שלם, אבל לב שלם אינו מספיק כדי לחבר אותן למציאות. אנחנו אומרים לעולם לא עוד, בעוד שלעולם לא נדע אם לא עוד, והאם העוד כבר מתחיל, האם הוא כבר מבעבע, האם הוא קשור אלינו שוב או רק לאחרים. ואז השאלה היא אם הלא עוד הזה מחייב אותנו כאומה רק כשזה נוגע לחיי העם היהודי או לאזרחי ישראל, או שהוא נכון כאמת אוניברסלית כללית. ציווי שלקחנו על עצמנו מתוך דאגה שלעולם לא נשתוק, שלעולם לא נשב בחיבוק ידיים גם אם יהיה עוד למישהו אחר.
"הסטורי של אווה", מיזם האינסטגרם של מתי כוכבי, היזם שמאתגר כבר כמה שנים את אופן הצריכה והייצור של החדשות, הוא עדות נוספת לאמת הקשוחה הזאת. העובדות מראות שמדובר בסיפור הצלחה: מיליוני צפיות, מודעות בינלאומית ואפילו שיתוף של הבית הלבן, ובעיקר הפקה מעניינת שמותחת את גבולות האמת והדרמה ומצליחה לייצר תודעה לאירוע היסטורי מטלטל באמצעי אומנותי.
האם חשוב שאווה היא דמות דמיונית ולא אמיתית? האם תסרוט האירוע פוגע בעוצמה של האמת הקשוחה, שאכן כך חיו יהודים לפני 75 שנים? התשובה היא שזו האמת לא פחות משום אמת אחרת. כמה מחקרים מראים זאת בדיוק.
מחקר שפורסם השבוע ושנערך לבקשת ועדת התביעות באוסטריה, מגלה כי קיימים פערים חמורים בידיעת העובדות ההיסטוריות הבסיסיות על השואה ובמודעות לנושא השואה במדינה. מספר מדאיג של אוסטרים, 58% מהנשאלים, חושבים שאירוע דומה לשואה יכול להתרחש שוב במדינות אחרות באירופה. 56% מהמשתתפים לא ידעו כי שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה. בקרב בני דור המילניום ודור ה־Z מספרם עלה ל־58%. יותר משליש (36%) מהאוסטרים חושבים ששני מיליון יהודים או פחות נרצחו במהלך השואה. 38% ממשתתפי הסקר מאמינים כי התנועה הנאציונל־סוציאליסטית יכולה לעלות שוב לשלטון, ואילו 35% דוחים לחלוטין אמירה זו. 27% שמרו על נייטרליות או לא היו בטוחים בתשובתם.
האמונה באפשרות של התעוררות הנאציזם גבוהה יותר בקרב בני דור ה־Y ודור ה־Z, כאשר 43% מהם מאמינים שתנועות נאציות יכולות לעלות שוב לשלטון. ההתייחסות המורכבת של האוסטרים אל חלקה של ארצם בשואה משתקפת בכך שרוב משתתפי הסקר - 68% - ענו כי אוסטריה הייתה קורבן השואה וגם נטלה חלק בביצוע פשעי השואה. רק 13% השיבו כי אוסטרים היו מבצעי פשעים בלבד.
כאשר משתתפי הסקר התבקשו לנקוב בשם של מחנה השמדה, מחנה ריכוז או גטו ששמעו על אודותיו, 42% מהאוסטרים לא ידעו לציין את שמו של מחנה הריכוז מאוטהאוזן - אחד מהמחנות האכזריים והקשים ביותר אשר נמצא כ־160 ק"מ מווינה, בירת אוסטריה.
פערים משמעותיים נרשמו גם בידע הגיאוגרפי, ההיסטורי ובהכרת דמויות בולטות וידועות מהשואה. למשל, 80% מהמשיבים הכירו את השם אנה פרנק. יחד עם זאת, רק 20% מהנשאלים ידעו לציין את הולנד כמקום שבו התרחשה השואה, המדינה שבה הוסתרה אנה פרנק ובסופו של דבר נתפסה בידי הגסטפו. אומנם 51% ממשתתפי הסקר הכירו את השם אדולף אייכמן, שהיה מהאחראים הראשיים, המנהל והמארגן לביצועה בפועל של תוכנית "הפתרון הסופי" להשמדת היהודים במהלך השואה, אבל רק 14% ידעו שאייכמן היה אוסטרי.
המחקר מגלה כי התפיסות של האוסטרים בנוגע לתנועה הניאו־נאצית בארצות הברית חמורות יותר מאשר ביחס לניאו־נאצים בארצם. 36% ממשתתפי המחקר סבורים כי באוסטריה יש "מספר רב" או הרבה ניאו־נאצים. זאת בהשוואה ל־50%, שענו כי יש "מספר רב" או הרבה ניאו־נאצים בארה"ב. 13% מבני דור ה־Y ודור ה־Z מאמינים שמספר היהודים שנרצחו בשואה נופח מאוד, ו־10% אינם בטוחים.
"זהו הסקר השלישי שערכה ועידת התביעות בשנה האחרונה במטרה להעריך ידע ומודעות לנושא השואה ברחבי העולם", ציין יוליוס ברמן, נשיא ועידת התביעות. "שוב אנחנו רואים מגמה מטרידה המצביעה על חוסר ידע בנושא השואה. ללא הוראת נושא השואה יש סכנה שההיסטוריה של השואה תסולף ואף תוכחש, וזכר הנרצחים עלול להישכח. לחינוך אפקטיבי ולעיסוק בנושא זה יש חשיבות עליונה, אם אנו רוצים להבטיח שזוועות השואה לא יתרחשו שוב".
לעולם ועד
בינואר, לקראת יום השואה הבינלאומי, נערך סקר דומה בקנדה. קרן עזריאלי ווועידת התביעות גילו כי גם הצעירים הקנדים בורים בנושאים הקשורים לשואה. 54% כלל לא שמעו כי שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה. מקרב בני דור המילניום מדובר היה ב־62% מהנשאלים. כמו כן, 22% מבני דור המילניום כלל לא שמעו או לחלופין אינם בטוחים ששמעו על השואה. 52% לא היו מסוגלים לנקוב אפילו בשם אחד של מחנה ריכוז או גטו.
אבל לפני שאנחנו מלינים על ארצות שונות ומתנשאים על הנוער המנותק שלהן, כדאי לקרוא שוב את נתוני המחקר שערכה עמותת חסדי נעמי ושפורסם בעיתון זה: לפי הממצאים, 76% מבני הנוער בכיתות ט' עד י"ב בישראל מעולם לא שוחחו עם ניצול שואה, ו־72% מהם לא ידעו ש"מיין קאמפף" הוא ספרו של אדולף היטלר, שהניח את היסודות להשמדת העם היהודי.
28% מבני הנוער שנחשפו לתכנים על השואה במסגרת מפגש עם ניצול שואה חושבים שהנושא משעמם. רק 19% ממי שהשתתפו במפגשים הללו לקחו בהם חלק באופן פעיל מתוך הזדהות וסקרנות לסיפור האישי של איש העדות, בעוד 72% מהם העידו שהיו פסיביים. 38% מהמשתתפים ציינו שהתוכן שעמם או לא עניין אותם, לעומת 42% שסברו שהמפגשים עם ניצולי השואה מעניינים.
זאת ועוד, לא פחות מ־19% מבני הנוער טוענים כי השואה אינה חשובה מספיק כדי להיות חלק חובה מתוכנית הלימודים, לעומת 22% בלבד שציינו כי מדובר באחד הנושאים החשובים ביותר. השאר פשוט אדישים לנושא.
המספרים האלה מטרידים, אבל הם חלק מהאמת הקשוחה: השואה, הפוליטיקה, הכלכלה, הפנסיה, המשכנתה, החקלאות, ההתיישבות, השלום - כולם נושאים משעממים. הם מורכבים. עמוסי פרטים. בעידן החדש אפשר להשלים עם המציאות שבה מה שמשעמם לא קיים, נדחק לשוליים או מודר מהשיח הציבורי, ואפשר לנסות להפוך אותו לרלוונטי, להיאבק על האמת, על הסיפור ולאתגר את היצירתיות שלנו כדי לא להשליך את הנושאים החשובים ביותר לפח.