החלטת הרמטכ"ל אביב כוכבי על המינוי של מקורבו גיל מסינג לתפקיד דובר צה"ל הייתה שנויה במחלוקת בתוך הצבא. מה שנתפס במרבית כלי התקשורת ובקרב רוב היועצים האסטרטגיים, דוברי צה"ל לדורותיהם ובציבור כמינוי מבריק, נועז ומקורי של הרמטכ"ל, התקבל בצה"ל כמעשה יהיר, אישי ובעל גוון פוליטי, בעיקר בשל העובדה שהוא אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים מתפקיד כל כך בכיר - וזה עוד לפני התסבוכת הפוליטית שהגיעה בהמשך.
אם היה הרמטכ"ל מתייעץ בנושא הזה עם אלופים במטה הכללי או עם רמטכ"לים לשעבר, סביר שהיו מצביעים בפניו על הבעייתיות במינוי, למרות ההערכה הגבוהה לכישורים המיוחסים למסינג כיועץ תקשורת פוליטי ובשוק העסקי. אבל כוכבי העדיף למנות את מי שמייעץ לו מאחורי הקלעים בנושאי תקשורת ב־15 השנים האחרונות.
נראה ששיקול הדעת של כוכבי כרמטכ"ל ושל מסינג כאיש תקשורת בעל ניסיון לקה בחסר. במסגרת תפקידו מסינג העדיף להישאר מאחורי הקלעים, הרחק מאור הזרקורים ומפרסומים בעיתונים, ונותר כמעט ללא חתימה ברשתות החברתיות. כיועץ תקשורת הוא היה מודע לעובדה שמהרגע שהוא עובר לחזית, הוא חשוף יותר.
מסינג היה אמור להודיע לכוכבי שעדיין לא הגיע הזמן, שלא בשלו התנאים ושאין לו הניסיון המספיק כדי לפקד על יחידה צבאית גדולה ומורכבת. הוא היה אמור לדעת שהמינוי יעורר ביקורת מוצדקת בתוך הצבא, ויותר מזה: הוא היה חייב לעדכן את הרמטכ"ל בעברו כסוכן משטרתי. הפרשה שבה מעורב מסינג היא מורכבת מבחינה פוליטית, וקשורים בה עדי מדינה, האזנות סתר וגם שר אחד לשעבר, אביגדור ליברמן, מי שמינה את כוכבי לרמטכ"ל ובעל סיכוי גבוה לכהן שנית כשר ביטחון. על רקע העובדות הללו מסינג היה חייב להבין שהדברים ייצאו החוצה - ומהר מאוד.
למעשה את המשבר הראשון המשמעותי של רא"ל כוכבי הוא יצר במו ידיו. עם מעט צניעות של השניים אפשר היה בקלות למנוע אותו. את כישוריו הגבוהים של מסינג אפשר היה לגייס לטובת הצבא לאו דווקא בתפקיד מפקד יחידת דובר צה"ל במעמד תא"ל, אלא כסגן לענייני תקשורת או בהגדרה אחרת שאפשר היה לתפור למידותיו.
צה"ל ביסודו הוא ארגון היררכי ושמרני. נכון לאתגר אותו ולהביא רעיונות חדשניים ויצירתיים גם במחיר של ביקורת פנימית, אבל במידתיות. במקרה הזה סטיית התקן הייתה גדולה במיוחד, וכאשר הגיע הפרסום הוא כבר התפרץ בצבא ברעש גדול. מסינג טען שפעל כסוכן משטרתי בפרשת ישראל ביתנו ממניע של אזרחות טובה. כל עוד לא הוכח אחרת הוא זכאי לחלוטין מכל האשמה ויכול להיות שבקשתו להסרת חסיון תיק החקירה תחזק טענה זו. לצד הביקורת על המינוי יש קולות הטוענים שהפנייה שלו למשטרה לסייע בפיצוח פרשת שחיתות, מוכיחה את הרמה הערכית הגבוהה שלו ומבהירה עד כמה הוא ראוי לתפקיד הבכיר. מסינג כמובן רשאי היה לפעול על פי צו מצפונו, אבל אני מתקשה לראות בכך טיעון מנצח בדרך למינוי לדובר צה"ל.
אזרחים טובים וערכיים לא פחות, שהמלחמה בשחיתות חשובה להם, היו יכולים להגיד לחוקרי המשטרה שצר להם לשמוע על החשדות, אבל הפללה של חבר שנותן בו את אמונו באמצעות הקלטת סתר אינה באה בחשבון, והם יצטרכו להסתדר בלעדיהם. זו אומנם דילמה ערכית, אבל בחיים הצבאיים היא מקבלת משמעות אחרת. הערכים של חברות ורעות חזקים במיוחד בצבא, ותמלולי השיחות בין מסינג ליועץ התקשורת רונן משה, יתקשו לעבור את המבחן של הקצינים הקרביים בשטח.
במציאות המורכבת שנוצרה ובהינתן שלא תהיה התערבות פוליטית במינוי, הרמטכ"ל לא יוכל לבחון פעם נוספת את מינויו של מסינג לדובר רק מההיבט המשפטי. הקשר האישי ארוך השנים בין השניים בוודאי לא יקל על קבלת ההחלטה, אבל כוכבי חייב לראות לנגד עיניו רק את טובת הצבא.
הדרך העקלקלה להסדרה
הפרסום שלנו השבוע על עבודת המטה המתקדמת להקמת אזור תעשייה משותף ומפוקח ביטחונית בין ישראל לרצועת עזה, באזור מעבר קרני, מבטא את הבלבול הישראלי בגיבוש אסטרטגיה ברורה מאז ההתנתקות. אותה מדינת ישראל שכתפיסה אסטרטגית החליטה שלצד פינוי היישובים, היא גם תתנתק כלכלית מרצועת עזה הנחתה על סגירת מעבר ארז עוד בימים של שלטון פת"ח והרשות הפלסטינית ברצועה. כעת היא מתכננת הקמת אזור תעשייה חדש, הפעם תחת שלטון חמאס.
14 שנים חלפו מאז ההתנתקות, ובישראל מבינים שאת המצב בעזה אין מי שיפתור בשבילנו. הבעיה היא שביהודה שומרון יש מי שמתרגם את המהלכים הללו לכך שישראל מוותרת ומשחררת את החבל רק כשמופעל עליה לחץ וטרור. בניסיון להגיע להסדרה ארוכת טווח עם חמאס ברצועת עזה, עולות עוד הצעות רבות על השולחן, חלקן תלויות בישראל וחלקן קשורות למצרים. אזור התעשייה בקרני עולה כבר עכשיו בשיחות ההסדרה, ולעומת פרויקטים גדולים אחרים הוא אינו מותנה בעסקה עם חמאס להשבת חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול והחזרת הנעדרים אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א־סייד.
גם אם יוחלט להוציא את התוכניות אל הפועל, ההערכה היא שייקח כחמש שנים עד שאזור התעשייה יהיה פעיל. בינתיים כבר נעשים מאמצים לגייס מקורות מימון בינלאומיים, עד עכשיו ללא הצלחה גדולה.
לצד הסיכוי שנותנים במערכת הביטחון לאפשרות להגיע להסדרה יציבה יותר עם חמאס כבר בתקופה הקרובה, אין נאיביות. הסיכוי להסלמה ביטחונית ולעימות צבאי לקראת הקיץ הקרוב נותר גבוה מאוד. בצה"ל סימנו השבוע את הג'יהאד האסלאמי כמי שמעוניין לפוצץ את מאמצי ההסדרה ולהוביל את הרצועה לעימות צבאי. אבל גם בתוך חמאס המתח הפנימי גדול.
שלוש דמויות בולטות בהנהגת חמאס ברצועה: יחיא סנוואר, מוחמד דף ומרוואן עיסא. סנוואר, שישב בכלא הישראלי 22 שנים, נתפס במערכת הביטחון כפרגמטי ביותר, וכמי שמעוניין להוביל לפתרונות כלכליים שישפרו את חיי האזרחים ברצועה. דף, שלמרות נכותו הקשה ממשיך לתפקד כראש גדודי עז א־דין אל־קאסם, מוביל קו נצי שלעתים יוצר מתח בינו לבין סנוואר. מרוואן עיסא נחשב לגורם מתווך ומאזן בין השניים. בעולם הדימויים שלנו אם דף הוא רמטכ"ל חמאס, עיסא הוא שר הביטחון.
בינתיים הקו הפרגמטי של סנוואר מוביל. בחודש האחרון מורגשת ירידה במתיחות ברצועת עזה, אבל בשבוע האחרון שוב גובר הלחץ על סנוואר להפעיל כוח בטענה שישראל מעכבת מהלכים שהוסכם עליהם בסבב השיחות האחרון מול המצרים. סוף השבוע האחרון עמד שוב בסימן השריפות בדרום. באופן חריג חיל האוויר תקף ברביעי בלילה מספר מטרות ברצועה בתגובה לשריפות, ומבחינת צה"ל התקיפות שלחו מסר כי לעומת השנה שעברה ישראל תחריף את תגובותיה גם לבלוני הנפץ ולשריפות. ספק אם התקיפות הללו ישפיעו על השטח וישנו את התמונה.
אנחנו נכנסים לתקופה רגישה, וכרגע במערכת הביטחון רואים סיכוי גבוה יותר להסלמה ביטחונית בחודשים הקרובים מאשר להסדרה. לקראת יום הנכבה והרמדאן צפוי לעלות מפלס המתח, ובישראל מגבירים את הכוננות הביטחונית גם על רקע החשש שיהיו ניסיונות לבצע פיגועים בתקופת האירוויזיון שייערך באמצע החודש. ברקע גם החשש שביהודה ושומרון עלולה להתרחש התדרדרות ביטחונית לנוכח המשבר הכלכלי עם הרשות הפלסטינית. אם החודש הזה יעבור בשקט, הוא יכול להוות נקודת מפנה בניסיון להגיע ליציבות ביטחונית. בצה"ל סבורים שהדרך להשיג יציבות מול חמאס בעזה וביהודה ושומרון מתחילה במהלכים כלכליים ובפתרון המשבר עם הרשות, שבינתיים ממשיכה לא למשוך את כספי המסים שלה מישראל.