1. צה"ל האשים השבוע את ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) בניסיון לגרור את ישראל לעימות צבאי ברצועת עזה, שעלול גם להתפשט לגדה.
מבחינת מערכת הביטחון, השבועיים הקרובים מועדים לפורענות בשל רצף האירועים הצפוי: חג הרמדאן שיתחיל ביום ראשון ויימשך כחודש, יום העצמאות, יום הנכבה והאירוויזיון. כל אלה טומנים בחובם פוטנציאל גבוה לאלימות ולפיגועים מצד ארגונים ובודדים פלסטינים.
הג'יהאד האסלאמי כבר איים על קיום האירוויזיון, וזו כנראה הסיבה העיקרית לכך שהמארגנים מעריכים כעת שמספר התיירים שיגיעו לתל אביב יהיה קטן ב־50% מהציפיות. צה"ל והשב"כ נערכים בהתאם, בעיקר בכוננות מודיעינית גבוהה וניטור מוגבר של הרשתות החברתיות. במקביל תוגברה פריסת סוללות כיפת ברזל ברחבי הארץ.
בתדרוך לכתבים צבאיים טען דובר צה"ל תת־אלוף רונן מנליס, שאמור לסיים בקרוב את תפקידו, כי מי שאחראי למאמצים אלה הוא מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, זיאד א־נחאלה.
בשני בלילה שוגרה רקטה מצפון הרצועה למישור החוף, אך נפלה בים, קילומטרים מהחוף. בחודש האחרון היו עוד לפחות עוד שני שיגורים דומים שכוונו לעבר ישראל ונפלו בשטח הרצועה. לעומת השיגורים האחרונים, בצה"ל מייחסים את שיגורי הרקטות ארוכות הטווח בחודשיים האחרונים לעבר תל אביב ומושב משמרת לחמאס, וציינו כי הם מקבלים את ההסברים שהם בוצעו בטעות. בלילה שבין רביעי לחמישי תקף צה"ל בעזה בגלל בלוני נפץ ששוגרו לישראל.
לטענת צה"ל, א־נחאלה מפעיל ישירות ממפקדתו בדמשק (הוא מגיע לעתים גם ללבנון) את עלי בהאא אבו אל־עטא, מפקד גא"פ בצפון הרצועה, בכיר בדרגה המקבילה למח"ט. על סמך מידע מודיעיני ועיבודו, ההערכה היא כי בכל האירועים הגלויים ובעוד כמה תקריות חשאיות שלא פורסמו, גא"פ פועל "בחתימה נמוכה". כלומר, הוא מנסה להסתיר מחמאס ומישראל כי הוא זה שעומד מאחוריהם.
# # #
גא"פ נוסד בידי סטודנטים פלסטינים שלמדו באמצע שנות ה־70 באוניברסיטת זקאזיק במצרים, שנודעה כמעוז אסלאמי פונדמנטליסטי. הם התאכזבו מחוסר המעש של "האחים המוסלמים" וביקשו לחקות קבוצות ג'יהאד מיליטנטיות שפעלו במצרים. גם המהפכה האסלאמית ב־1979 באיראן, אף שהיא מדינה שיעית, העניקה להם עידוד ורוח גבית.
עם החבורה המייסדת נמנו ד"ר פתחי א־שקאקי, רופא במקצועו, וד"ר רמדאן שלח, מרצה למדעי המדינה. השניים הפכו במרוצת השנים למנהיגי הארגון. כשא־שקאקי וכמה מחבריו שבו לעזה מלימודיהם בראשית שנות ה־80, הם הקימו ארגון פלסטיני אסלאמיסטי שביקש להציג חלופה רדיקלית, לוחמנית ובלתי מתפשרת, שמדגישה את הפעולה הצבאית (טרור) לתפיסה הלאומית־חילונית, ולטעמם המתונה של אש"ף. הם הקימו חבורות שעסקו בפעילות חינוכית־דתית ופוליטית, ובמקביל יסדו בחשאי תאי טרור חמושים, בעיקר באוניברסיטאות ובמסגדים.
גא"פ מתגאה כי פעילותו הפוליטית יצרה אווירה פסיכולוגית בעזה שהובילה לאינתיפאדה הראשונה, וכי אנשיו ביצעו פיגועים שקדמו לדצמבר 1987, המציין את פרוץ המאורעות. הארגון התנגד להסכמי אוסלו שחתמו ישראל ואש"ף, וכמו חמאס פעל לטרפדם באמצעות פיגועי טרור בכלל והתאבדות בפרט. בין השאר, אנשיו ביצעו את פיגוע ההתאבדות בבית ליד בינואר 1995, שבו נהרגו 21 חיילים ואזרח, ואת זה במסעדת "מקסים" בחיפה באוקטובר 2003 באינתיפאדה השנייה.
ב־1988 גירשה ישראל את א־שקאקי ללבנון, ומשם הוא עבר לדמשק. באוקטובר 1995 הוא חוסל במלטה, בהתנקשות המיוחסת ללוחמי יחידת "כידון" של המוסד, בעת שעשה את דרכו בין סוריה ללוב. את מקומו בהנהגה תפס ד"ר רמדאן שלח, שפרש לפני כחצי שנה לאחר שלקה באירוע מוחי. במקומו התמנה למזכ"ל סגנו, א־נחאלה.
הוא נולד ב־1953 בעזה, וב־1971, בהיותו בן 18, נעצר ונידון למאסר עולם. 14 שנים לאחר מכן שוחרר בעסקת ג'יבריל וצורף בידי א־שקאקי להנהגת הארגון. יחד עמו גורש בידי ישראל ללבנון. אף שנשא בתואר סגן יו"ר הארגון, הוא נחשב במערכת הביטחון לכוח המניע של הזרוע הצבאית של קבוצה המכונה "גדודי אל־קודס", ובפיתוח יכולותיה הצבאיות.
במהלך מבצע צוק איתן ב־2014 הפציץ צה"ל את בית משפחתו בעזה. למרות זאת, הוא מילא תפקיד חשוב לצד נציגי חמאס בשיחות בקהיר בין ראש השב"כ דאז יורם כהן ובכירים בצה"ל, שהובילו בחסות המודיעין המצרי להסכם הפסקת האש.
גא"פ מונה כיום כמה אלפי פעילים וסייענים, רובם בעזה, אך יש לו נוכחות גם בגדה, בסוריה ובלבנון. יש לו גם כמה מאות רקטות לטווחים של עד 40 ק"מ ועשרות בודדות לטווחים ארוכים, רובן מייצור עצמי. הארגון גם מפעיל עמותות באירופה, במדינות המפרץ ובמזרח הרחוק, שמנסות לגייס עבורו כספים. אך את עיקר תקציבו ותמיכתו שואב גא"פ זה עשרות שנים מתמיכת איראן. בעיני מערכת הביטחון נחשב גא"פ לשלוחה של איראן בעזה, בדומה לחיזבאללה בלבנון.
אך זו הערכה מרחיקת לכת. למרות תלותו באיראן, גא"פ אינו בובה על חוט שמופעלת בידי כוח אל־קודס בפיקודו של גנרל קאסם סולימאני. גא"פ ממשיך לראות עצמו ארגון פלסטיני דתי קיצוני, המתנגד לכל פשרה עם ישראל. זהו גם הרקע שיכול להסביר את טענת צה"ל כי גא"פ עושה מאמצים בתקופה האחרונה לטרפד את הניסיונות להסדרה ארוכת טווח בין ישראל לחמאס. אך עדיין צריך להתייחס בעירבון מוגבל להערכות צה"ל ומערכת הביטחון בכל הקשור לא־נחאלה. גא"פ עדיין ממשיך להכיר בבכירות ובסמכות של חמאס, אך גם מרשה לעצמו לחלוק עליו ולהוביל קו עצמאי.
העובדה שדובר צה"ל האשים באחריות אישית את א־נחאלה והמח"ט עטא ופרסם את תמונותיהם, היא גם חלק מלוחמה פסיכולוגית (ל"פ, או בשמות החדשים שלה: לוחמת תודעה או לוחמת מודיעין), שתכליתה כפולה. המטרה האחת היא לאותת להם שהם על הכוונת, ואם וכאשר תחזור ישראל למדיניות הסיכולים הממוקדים, הם יהיו ברשימה. כאילו שהם אינם יודעים זאת. המטרה השנייה היא לתקוע טריז בין הג'יהאד האסלאמי לחמאס.
אסור לשכוח כי כשמונה יחיא סנוואר למנהיג חמאס בעזה ולמספר שלוש, אולי אפילו שתיים, בארגון, מיהרו במערכת הביטחון לתארו כמנהיג קיצוני, טרוריסט שישב בכלא הישראלי, שבו הוקצנו דעותיו ועוצבה הווייתו. סנוואר שוחרר בעסקת שליט, ואט־אט התגלה כמנהיג אחראי ושקול. במערכת הביטחון מדברים עליו כיום אחרת ורואים בו גורם ממתן שחותר להסדרה ארוכת טווח, כדי להוציא את עזה על שני מיליון תושביה ממצוקתם הקשה.
ועוד עובדה שראוי לזכור. עד לפני כמה חודשים האשימו שר הביטחון אביגדור ליברמן ומערכת הביטחון את אבו מאזן כמי שמנסה לחרחר מלחמה בין ישראל לחמאס. כעת את תפקיד הפרובוקטור בעיני מערכת הביטחון ממלא זיאד א־נחאלה, זה שכאמור תמך בהסדר הפסקת האש לאחר המלחמה האחרונה בעזה.
ולכן אולי כדאי שיאומץ נרטיב קצת שונה. חמאס, גא"פ והרשות הפלסטינית מייצגים זרמים בחברה הפלסטינית. יש ביניהם הבדלי השקפות גדולים מאוד, אך כולם מאוחדים במחויבות לעניין הפלסטיני ובהתנגדות לכיבוש בגדה ולמצור על עזה, שרק הולך ומעמיק. הכיבוש בהנהגת הממשלה החדשה בישראל דוהר לקראת סיפוח והקמת משטר אפרטהייד, כפי שאמר לאחרונה בראיון פרישה שגריר צרפת בוושינגטון ג'ראר ארנו, שהיה בעבר שגריר ארצו בישראל. בעקבות דבריו זומנה שגרירת צרפת בישראל, הלן לה גל, לשיחת נזיפה, אך גם אלף נזיפות והכחשות לא יטשטשו את האמת שבהערכה זו.
2. המצב בגדה מזכיר קריאת "זאב, זאב". שוב ושוב מתריעים פרשנים ומומחים, ובחדרי חדרים גם ראשי מערכת הביטחון, על מצבה ההולך ומחמיר של הרשות הפלסטינית והמצוקה הכלכלית שהיא נקלעה אליה. הם מזהירים כי הדבר עלול לחולל תגובת שרשרת שתוביל להתלקחות הגדה ולפיגועים, בין שבהכוונה של ארגונים, בוודאי של חמאס והג'יהאד האסלאמי, ובין שהוא ילבש צורה של טרור יחידים.
וכל זאת בשל החוק שחוקקה הכנסת, המאפשר לקזז כחצי מיליארד שקל מכספי הרשות המוחזקים בנאמנות ישראל מתקבולי מסים. אלה הם הסכומים שמעבירה הרשות לאסירים - המחבלים בשפת ישראל - ולבני משפחותיהם של מי שנהרגו בפיגועי טרור ובתקריות עם כוחות הביטחון של ישראל.
את החוק יזמו חברי הכנסת אבי דיכטר מהליכוד ואלעזר שטרן מכחול לבן (יש עתיד). נתניהו לא רצה בחוק ועשה הכל כדי לדחותו. שוב ושוב לא נענה לדרישות שרים לקיים על כך דיון בקבינט, וגם כשהתקיים דיון כזה - מנע קבלת החלטה. הוא נהנה מתמיכת מערכת הביטחון כולה - השב"כ, צה"ל, מתאם פעולות הממשלה בשטחים - והבין כמותה את הסכנה הגלומה בה, לא רק לרשות, אלא בעיקר לישראל. אך ככל שהתקרב מועד הבחירות, מפלגות הימין, בעיקר הבית היהודי בראשות נפתלי בנט וישראל ביתנו בהנהגת אביגדור ליברמן, זנבו בו. מחשש שיאגפו אותו מימין, נתניהו התיישר.
החוק צורם במיוחד, משום שאותה ממשלה ששוללת מהרשות כסף שאינו שלה, מסכימה להעברות של 20 מיליון דולר בכל חודש (הועברו כבר יותר כ־250 מיליון שקל) מקטאר לחמאס, שאותו מגדירות ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות "ארגון טרור". זהו עולם הפוך. מתגמלים ארגון טרור ומענישים רשות מתונה שמתנגדת לטרור.
אין ספק שהכוונה האמיתית של מנסחי החוק הייתה טובה: לצמצם את מספר הפיגועים ואת מעמדם של המפגעים ובני משפחותיהם. אך הם לא צפו את עוצמת התגובה הפלסטינית או שלא היה אכפת להם ממנה. אם נאהב זאת ואם לא, עבור הפלסטינים התמיכה באסירים ובמשפחות היא חלק מהדנ"א של הנרטיב הלאומי, בדיוק כמו הדבקות בהחזרת גופות חיילי צה"ל ושחרור שבויים בישראל.
בגלל הקיזוז מסרבת הרשות לקבל מישראל את שאר הכספים המגיעים לה. במערכת הביטחון ניסו להתחכם, ולפני כמה שבועות העבירו את הכסף במישרין לחשבון הבנק של הרשות, אך זו החזירה אותו. עברו כבר חודשיים והמצב הכלכלי הולך ומתדרדר. משכורות קוצצו ב־50%, ואם זה יימשך, עשרות אלפים המועסקים על ידי הרשות יפסיקו לקבל את שכרם.
השבוע נעשה ניסיון נוסף להכריח את הרשות לקבל בכל זאת את כספה מישראל. בכינוס של נציגי המדינות התורמות הזהירו האירופים ונציגי מדינות ערביות כי אם אבו מאזן יתמיד בסירובו שלא לקבל את הכסף, הם לא יסייעו לו. על ההחלטה אפשר רק לומר את המשפט "על אבן שטיפש אחד זרק לבאר, אלף חכמים לא יוציאו". נתניהו ומערכת הביטחון שוברים את הראש איך בכל זאת לרבע את המעגל. כיצד לגרום לרשות לקבל מישראל את כספה ולהמשיך בקיזוז.
קשה להעריך אם אבו מאזן ייכנע ללחצים או שילך במחאה שלו עד הסוף, גם במחיר של קריסת הרשות, הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ודרדור הכלכלה. אין לו ולחבריו להנהגה, שמחכים כבר ליום שלאחר הליכתו, עניין בעימות עם ישראל. הם חוששים לאבד את הגדה לחמאס. ולשם כך נחוץ להן שיתוף הפעולה הביטחוני. אך עם זאת, צריך להביא בחשבון גם את התרחיש שבמערכת הביטחון מזהירים מפניו, ולמרבה השמחה התבדה עד כה. זהו תרחיש תסמונת הזאב זאב. הוא עלול בסוף להופיע ולטרוף.
melmanyossi1950@gזmail.com