כבר שנים רבות אני מתלבט ביני לבין עצמי אם אני יותר יהודי, או יותר ישראלי. עצמי לא מתלבט כלל כשהוא מחליט על ישראלי. כי מה בדיוק חשובה לי הדת? במה היא מסייעת לי בחיי היומיום?
הנה שלשום, כבכל שנה מאז שאני זוכר את עצמי, צפיתי והקשבתי לטקס ב"יד ושם", שמציין את תחילת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כל סמלי השלטון נכחו בטקס, ביניהם כמובן רה"מ בנימין נתניהו. והוא נאם, הזכיר את גבורת העם היהודי וכמובן את איראן - כי אי אפשר בלי, כאשר מדובר בנתניהו. זה סוג של דיבוק. אבל הוא לא ציין את מצבם המחפיר של ניצולי השואה בישראל של 2019, בשנת ה־71 לעצמאותה, 74 שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה.
נתניהו דיבר על ימין קיצוני, שמאל קיצוני ואסלאם קיצוני. לא כאן, אלא בעולם. הוא שכח כנראה את קמפיין הבחירות שניהל, שהתבטא בפילוג בין ימין לשמאל, בגזענות בין יהודים לערבים שהם אזרחי ישראל. הוא גם שכח את עשר השנים האחרונות שבהן הוא מכהן כרה"מ - שבהן לא נעשו צעדים משמעותיים לשיפור איכות חייהם של ניצולי השואה, שרבע מהם לפחות סובלים מחרפת רעב. אם היה משתמש בנתונים שלפיהם בשלוש השנים האחרונות כ־40 אלף ניצולים הלכו לעולמם - ונכון לאתמול נותרו כ־150 אלף שרידים לזוועה הגדולה ביותר של העם היהודי לדורותיו - דיינו.
נתניהו לא נקב במספרים. גם לא במציאות שלפיה הטבע עושה את שלו, ו־40 ניצולים מתים מדי יממה, או כ־13 אלף בשנה. מאחר שרוב מוחלט של הניצולים כיום נמצאים בתחילת העשור התשיעי לחייהם (כניצול שואה מוגדר גם מי שנולד בשנת 1945), תוך עשר שנים לכל היותר, יהיו כאן כמה אלפים בודדים.
ממשלת נתניהו מצאה מיליארדי שקלים כדי לממן את הפנסיות של השוטרים שיוצאים לגמלאות בגיל 57. היא אינה מוצאת מימון לניצולי שואה, שיבטיח להם לפחות שכר מינימום הנהוג בישראל. מביש ומביך שניצול שואה שחי בגרמניה ובכלל באירופה, מטופל וממומן על ידי הגרמנים - אבל במדינת ישראל, שנבנתה על אפרם של שישה מיליון קורבנות, שהשתמשה ב־2 מיליארד מארק גרמני כדי לממן כאן את עצמאותה, מתייחסים לניצולים כאל פסולת. את זה נתניהו לא אמר, אולי כי הוא מתבייש. בכל מקרה, אני מתבייש בשבילו.
# # #
עמותת יד עזר לחבר, שמטפלת ברווחתם של אלפי ניצולי שואה בחיפה והצפון, משתמשת בכל שנה בתרומות של עשירי הארץ, כדי לממן ארוחות חג לאלפי ניצולים שידם אינה משגת לרכוש מוצרי מזון לחג. העמותה מפעילה גימלאים של כוחות הביטחון, חיילים בשירות חובה וגם אזרחים שלא רוצים לשכוח, כדי לספק אלפיים ארוחות חמות מדי יום לאלפי ניצולים.
העמותה מעולם לא קיבלה אגורה מהשלטון בישראל. המנכ"ל שמעון סבג, בנה של ניצולת שואה ונכה בעצמו, מקיים כל שנה טקס מדהים בהדר הכרמל. בטקס משתתפים כמובן דיירי הבניין של העמותה (נרכש באמצעות נדבנים מצפון אמריקה) - 100 בסך הכל, שהם בעשורים העשירי ואף ה־11 לחייהם. ובנוסף מוזמנים רבים. נכחתי בכמה טקסים כאלה בשנים האחרונות.
השנה שוב הפיק סבג (לפני שנתיים נענה ללחץ של הנהלת העמותה, והסכים לקבל שכר של 5,000 שקל בחודש) את הטקס, אבל נתקל בשורה של דרישות מעיריית חיפה. ביניהן שכירת אמבולנסים בעלות של כ־600 שקל ליחידה. העירייה - שהסכימה כמחווה להפחית 30% מהארנונה של הבתים שבהם מטופלים ניצולי שואה - לא הסכימה לממן בעצמה את האמבולנסים. אז מביך להיות יהודי, כן או לא? לדעתי גם מביש, לא רק מביך.
אגב, רעייתו של רה"מ נתניהו קיבלה לפני כמה שנים את מגן הצדק החברתי מטעם הנהלת העמותה. הצעתי לסבג לטלפן אליה, כי הייתי משוכנע שהיא תסייע ותפעיל לחץ על עיריית חיפה, אבל הוא התבייש.
המפגש בין יהודים וכסף מעולם לא היה מגעיל יותר, אבל תמיד אפשר לשבור שיאים. הנה איחוד מפלגות הימין דורשת שהממשלה הבאה תילחם בתופעת הגירושים בישראל תחת הכותרת: "חיזוק החוסן המשפחתי". אמרת כיפעלך, אמרת געלט. הם רוצים הקמת אגף מיוחד של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, שיתוקצב ב־5 מיליון שקל בשנה. וכמובן שבמדינה שמודבקת ברוק וחיה מריאליטי אחד לשני יהיו גם פרסים: הטבות מס לזוגות שיפנו לייעוץ לפני גירושים. איזה יופי להיות יהודי, הא? כסף לפתור חרפת רעב של ישישים אין לנו בכתריאליבקה, אבל לתת כמה לירות סוריות דפוקות למתגרשים - זה דורשים בגועליציה. חשבתי שהרב רפי וסמוצ'קנע ידרשו שבכנסת ה־21 לא יהיו יותר אזרחים רעבים שאין להם כסף לאוכל ותרופות. אבל לי נראה שהם עסוקים בלמצוץ כסף מהתקציב.
סקר שנערך בקרב בני נוער גילה שרק 18% מהם פגשו אי־פעם בניצול שואה. בעוד חמש שנים זה יהיה 5%, אבל העיקר שהם פוגשים בנועה קירל, או כל סלב אחר. זה מחזק מאוד את תחושת השייכות של העם היהודי לארצו. שואה? מה זה בדיוק? הא, כן, נועה - היא נבחרה להוביל איזה קמפיין של יהודים, אז אנחנו בעד, אלא מה?
# # #
השבוע הושבעה הכנסת ה־21. צפיתי בשידורים, וניסיתי להעריך כמה מבין 49 הדיירים החדשים באגם הדרעק צפויים להגיע לחדרי החקירות בקדנציה הקרובה. אסור לשכוח שיש לנו במה להתגאות בכנסת ה־21. רה"מ, שר הפנים ושר הרווחה כבר מחכים לכתב אישום. גם יו"ר הגועליציה בעבר, וגם סגן שר הבריאות שלנו. יש עוד פרלמנט כזה בדמוקרטיות בעולם? כי אני לא מכיר, אבל תמיד אשמח ללמוד.
בכל מקרה, מדובר ב־120 מאכערים של הביוקר, שכל החלטה שלהם עולה לנו הון, ושעוזרת כנראה רק להם - כי לנו הפלבאים ממש לא. הקשקושים של הערימה הזו על המלחמה בבית המשפט העליון מלמדים אותנו שזה האויב האמיתי של הציונות העכשווית. טוב, ברור שהשמאל הוא זבל, אבל עליו כבר התגברנו. עכשיו רק נפרק את בית המשפט העליון, שלא יפריע חס וחלילה לדאוג רק למצביעי הימין (כי השמאל הוא מחבלו־פלשתינו), על אף שגם להם אגם הדרעק אינו דואג.
רגע, בואו נהיה רציניים, הרי מדובר כאן בשבוע בין ימי זיכרון. הגועליציה דואגת רק לכיפות, לפי החלוקה הפנימית שלהם: החניוקים שרוצים להמשיך להיות טפילים על החילונים. לא לשרת בצבא, להמשיך להתבטל בכוילל ולקבל קצבאות; וכמובן לכיפעלך שרוצים לדאוג לחצי מיליון המתנחלים באיו"ש.
לא ראיתי תנופת פיתוח בעוטף עזה, למשל. יישובי העוטף לא יראו לירה סורית דפוקה מהכייסף הגועליציוני. ברור שישיבות ההסדר, שמחנכות את טובי בני הציונות הדתית לקבל כל מה שבראש שלהם, ימשיכו ליהנות ממיליארדים של מסים, שמיוצרים על ידי אלה שלא הצביעו לימין. כי תפקידם של האחרונים הוא רק לעבוד ולממן את הכיפות, זהו. להם לא מגיע כלום ואין מי שדורש בשבילם. ככה זה בכתריאליבקה.
# # #
השבוע התפללתי ממש חזק ובכוונה גדולה שמפעל פיניציה בירוחם, מפעל לייצור מוצרי זכוכית שהוקם באזור עוד בשנות ה־30 של המאה הקודמת, ייסגר מהר. מתברר שהאדמו"ר מגור, שחסידיו לא שוקלים את הסוגיה שנקראת "עבודה", לא מוכן שהחסידות תשתה יין שמאוחסן בבקבוקים מתוצרת המפעל.
את התנור שמייצר את הסחורה לא ניתן לכבות אף פעם. אז בשבתות ובמועדים עובדים במפעל גויים. במקרה הזה, עבודה זרה לא מספקת את חסידות גור, אז הם הטילו חרם על המפעל. הם מעדיפים סחורה מטורקיה, שממש אוהבת אותנו, ומייצרת רק סחורה כשרה. הלוואי שהבעלים יגידו עד כאן, ויסגרו את העייסק. מעניין כיצד תגיב הממשלה לאבטלה שתנחת על ירוחם. אגב, במפעל עובדים חובשי כיפות ומוצאים בו פרנסה, אבל כנראה שחסידות גור לא שוקלת אפילו לחשוב עליהם.
באמת שהגיע הזמן להתפלל ששום משקיע זר, יהודי או שאינו יהודי, לא ישקיע כאן גרוש יותר. בשביל מה? כדי שהחניוקים ינהלו לו את העייסק עם חרמות ושטויות פרימיטיביות אחרות? נקנה בחו"ל בקבוקים, מה קרה? אני גם לא שותה יין, אז לא מפריע לי. שיבקבקו את הסחורה בפלסטיק מסין (מאוד כשר שם, אני משוכנע), או לחלופין, שנחזור לתקופת המקרא, ונצייד כל חניוק בנאד יין עשוי מעור. כל חניוק ישחט את החיה האהובה עליו, ייצר מהעור נאד מתאים ויאחסן בו את היין שהוא אוהב. בואו נהיה יצירתיים, רבותי.
אפשר גם לפתוח הכשרים מיוחדים לנאד היין, אולי אפילו 20 כאלה. הנה, כבר עבודה לעוד אלפי משגיחי כשרות. 21 אלף משגיחים זה ממש כלום, אפשר עוד עשרת אלפים מינימום, וגם לעגן את זה בהסכם הגועליציוני. נתן אשל ידאג להם.
# # #
אגב, האדון אשל, שהודה בעסקת טיעון כי הטריד עובדת דתייה בלשכת רה"מ - והתחייב לא לעסוק בעבודה ציבורית - צולם מייצג את אדונו, ביבי, בפגישות של חלוקת השלל עם מפלגות הגועליציה. לא ביררתי אם נכחו נשים באותן ישיבות, ואם אכן נכחו, שלבשו מכנסיים - כי הרי אדון אשל אהב לצלם מה שקורה מתחת לשמלתה של העובדת הדתייה. אבל הוא שם, וביבי ממש לא מתרגש מהחרפה. נכון, לאדון אשל יש כיפעלה על הראש, וזה עושה אותו חסין וממש סוג של קדוש, אבל אין גבול לגועל? מתברר שלא.
בסוף השבוע שעבר התחילו הכיפות לקרוא את פרקי אבות. המסכת עוסקת בין השאר במוסריות. למשל "דרך ארץ קדמה לתורה", "הווי דן כל אדם לכף זכות" ו"כל המרבה דברים, מביא חטא". אכן, אנחנו ממש מיישמים כל חארטה שכתובה שם. הנה רה"מ שלנו, שמרבה הרבה דברים, מתייחס אל החוק כאל המלצה בלתי מחייבת, ועושה כל מה שאפשר כדי לעכב את ההליך המשפטי נגדו. והכיפות, שהם שותפיו היחידים כרגע, מסייעים לו, ממש כפי שכתוב בפרקי אבות.
# # #
בשבוע הבא נציין כאן את יום העצמאות. ביממה לפניו את יום הזיכרון לזכר חללי צה"ל ופעולות האיבה. אני מקווה מאוד שהשלטון הנוכחי לא יימנע מלציין את גבורתם של לוחמים שמוגדרים כיום כשמאל־פלשתינו־מחבלו, מהדור שנתן את נפשו כדי שתהיה כאן מדינה.
בצאת יום הזיכרון יתקיים בהר הרצל בירושלים טקס יום העצמאות. יותר מ־50 שנה אני צופה בו, מסורת שנשמרה בבית הורי. אבל עד כאן, זהו, הספיק לי. אני מרגיש שאני לא חלק מהחגיגות שמארגנת הגברת מירי רגב. גם לא מגיע לי כלום, הרי לא הצבעתי לה ולמפלגתה, אז מצדי היא יכולה לעשות כל מה שבא לה - היא קיבלה את המנדט מהציבור שלה. מבקר המדינה אמר את דברו בסוגיית חגיגות ה־70 למדינה, אבל אין סיכוי שיוסקו מסקנות, גם הוא בעצמו יודע את זה.
ואחרי יום העצמאות תימשך הרכבת הממשלה. העניין היחיד שיש לי בעניין הזה הוא לראות מה השלל שיביא איווט ליברמן. מעניין אותי אם הפעם הוא יתעקש על מה שחשוב לציבור שלו, או שיתמקד במה שחשוב לו. ואז נראה איך תהיה חלוקת התיקים בליכוד. לאף אחד שם אין זכות להתאכזב, הרי בלי ביבי הם לא מנצחים בבחירות האלה. עם כל הכבוד לנכבדי המפלגה, זה או ביבי או שלטון.
# # #
אז מה אני צופה לישראלה בשנת ה־72 שלה?
# קודם כל ולפני הכל, היא תעבור מתיחת פנים קלה. כי זריקות של חומצה היאלורונית כבר לא עובדות במציאות הזו. היא יכולה להתכסות בשביס, אבל היא עלולה להיראות מוזנחת מדי. "תוכנית המאה" של טראמפ תהיה כואבת, כך מסתמן, אבל אולי בסוף ישראלה תהיה גאה בצורתה החדשה. ואם לא, אז לא. זה מה שיש.
# יהיה מביך למדי לצפות בכחול לבן באופוזיציה, וכל הזמן תרחף השאלה מתי מתרסק המיזם הכושל הזה.
# נמשיך להשקיע עשרות מיליארדים בביצור הביטחון שלנו, ורק נתפלל שאף יריב לא ירצה לבדוק מה אנחנו באמת שווים במשחק. כי אף על פי שביבי טוען שיש לנו אחד מהצבאות הטובים בעולם, הוא לא נבחן בשדה הקרב מול יריב אמיתי כמעט 46 שנה. ומול כנופיות הטרור סיימנו בתיקו בכל עימות.
# נמשיך לחכות לפתיחת משפטו של רה"מ נתניהו, נמשיך להילחם באיראן, נמשיך להיכנע לחמאס, נמשיך לפגוע באוכלוסיות מוחלשות בכלל ובניצולי שואה בפרט, נמשיך לפגוע בדרוזים ובצ'רקסים, והחל מנובמבר נתניהו יהיה עסוק בלעזור לטראמפ בקמפיין לעוד תקופת כהונה.
# וגם: תיפתח חקירה בפרשת הצוללות אחרי חיקור דין בגרמניה, לא נזכה באירוויזיון (וטוב שכך), בר רפאלי תעמוד לדין פלילי על עבירות מס, ביום כיפור יצומו כל החולירות כדי לנקות את החטאים (ולמחרת ימשיכו להיות חולירות), אולי אבו מאזן יתפגר ואז נהיה עסוקים בבחירת המנהיג הבא של הפלסטינים.
# וכמובן: מדינות אירופה ימשיכו לתעב אותנו, האנטישמיות תגבר, ואנחנו נבכה הרבה שלא מבינים אותנו. אבל גם בערב יום הזיכרון הבא לשואה ולגבורה ילבשו דיירי אגם הדרעק את החליפות השחורות, יעטו פנים חמורות וכואבות. בטלוויזיה ימשיכו לשדר סרטים עצובים, ונועה קירל תסכם שנה בקמפיין. במקביל נעשה ספירת מלאי של ניצולי השואה, ונגלה שפחות מ־100 אלף נותרו.
נאמר "דייי, איזה עצוב", ונתקדם.