ישראל קבעה את עיקרון החיכוך, אך את גובה הלהבות - קובע חמאס

אין טעם להיכנס לפרטי המו"מ בחסות מצרים ונציג האו"ם, משום שאין לו קשר לעיקרון החיכוך ולתזמון ההתפרצות. מבחינת נתניהו, המו"מ נועד להרגיע את חמאס בטווח הקצר, כלומר עד אחרי פסח, הבחירות, ימי הזיכרון והעצמאות וסיום המו"מ הקואליציוני. זוהי תקופה קריטית עבור ממשלה שזקוקה ליציבות כדי לציין את חגיגות העצמאות כסמל ליציבות המדינה. 

העיסוק במו"מ נועד להסיט את המבט מן העיקר - ממשלת נתניהו מנהלת מדיניות של לחץ קבוע כדי למנוע התחזקות חמאס, ולגדוע פוטנציאל איחוד בין הגדה לרצועה. המצור הוא הכלי העיקרי. הקרע הנוכחי בין חמאס לרשות הפלסטינית הוא כלי עזר שאמור להחליש את הרצועה, כלומר לדכא את יצר הקרב של הנהגת חמאס וג'יהאד. זה לא קורה ולא יקרה. 

ממשלת ישראל מקלה כביכול על הלחץ באמצעות הנחות כמו הרחבת שטח הדיג, הכנסת כסף קטארי, העלאת מכסת הדלק ושאר פירורים. התרגיל הוא להחזיק את האסיר הנצור בחיים, שישרוד, אבל לא יתחזק. אבל מתברר שחמאס חזק דיו כדי להחליט על גובה הלהבות. חמאס יודע מה שיודע כל פלסטינולוג מתחיל - בחירות ברצועה ובגדה עשויות להביאם לשליטה בכל פלסטין. זה טבען של תנועות עממיות מזוינות, שגובות את מחיר הדמים ששילמו בצורת שלטון בהמשך. אש"ף עלה בגדה, חמאס ברצועה, ומדיניות ישראל בעזה מכוונת כדי למנוע ממנו לשלוט גם בגדה. 

אני לא מקנא באביב כוכבי, שיושב מול הקבינט הביטחוני. השכל הישר אומר להציג בפני הקבינט שתי אפשרויות - או שמתיישרים עם דרישות הבסיס של חמאס ומתחייבים על הודנה ארוכת טווח, או הולכים למלחמה כוללת, כולל כניסה קרקעית ופוטנציאל התלקחות אזורית. 

השכל הישר של צה"ל וההיגיון המדיני אמורים להורות לכוכבי להכריח את הממשלה להחליט מדינית. אלא שביום בחירתו הבטיח כוכבי שצה"ל יהיה "צבא קטלני", ועכשיו, לך תשחק אותה בני גנץ בצוק איתן, שהעמיד את הקבינט בפאתי סג'עייה, וגדי איזנקוט, שהכיל את חמאס במשחק העקיצות ההדדיות. אגב, להרוג את הנייה או בכיר אחר, עשוי לרצות את בוחרי הימין הלאומני־דתי אבל להחזיר את המצב לקדמותו. זה בדיוק מה שיקרה גם אם ילכו על סבב גדול יותר.