המתיחות במפרץ הפרסי: סימני המלחמה ורעשיה לא בהכרח מבשרים על פריצתה

באוויר שבין ארה"ב לאיראן יש ריח של מלחמה. ארה"ב הודיעה על שיגור נושאת המטוסים לינקולן למפרץ הפרסי, אף שההחלטה על כך התקבלה כבר לפני כחודש, בלי קשר למתיחות הנוכחית. ארה"ב מתגברת את פריסת סוללות הפטריוט ליד בסיסיה במזרח התיכון, לאחר שרק לפני כמה שבועות דללה אותן. המודיעין האמריקאי מתריע כי הגיע אליו מידע שאיראן תנסה לבצע פיגועי טרור נגד יעדיה. ממשל טראמפ החריף את הסנקציות על טהרן והרחיבן מנפט למתכות לסוגיהן.
 

כל אלה מעמיקים את תחושת החנק הכלכלי של איראן, הנמשכת כבר כשנה, מאז עזבה ארה"ב את הסכם הגרעין. זו לא רק תחושה, זו מציאות כואבת. כך למשל, מחירי הבשר באיראן שולשו בשבועות האחרונים. הסנקציות על המתכות עלולות להביא לפיטוריהם של רבבות עובדים בתעשיית הרכב האיראנית, המייצרת כ-600 אלף כלי רכב בשנה.
 

איראן השיבה באולטימטום של 60 יום לאיחוד האירופי לסייע לה לעקוף את משטר הסנקציות האמריקני ולאפשר לה יצוא נפט, מקור ההכנסה העיקרי שלה. אם לא זה יקרה, אומרים בטהרן, תשקול איראן להפר כמה סעיפים מחייבים של הסכם הגרעין, כולל הפסקה של מכירת אורניום מועשר, כ-300 ק"ג, ומים כבדים, למדינות אחרות. שני סעיפים אלה הם מאבני היסוד של ההסכם.
 

ברקע נשמעות אזהרות נוספות הבוקעות מאיראן לפיהן אם יימשכו הסנקציות על יצוא הנפט היא תחסום את מיצרי הורמוז כדי שגם המדיניות הערביות השוכנות לחופיו לא יוכלו לעשות זאת. דבר כזה יוביל בשלב הראשון לעלייה דרמטית במחירי הנפט. אבל כמו בתעשיית הנפט, לא כל סימן נפט מעיד שהוא אכן נמצא. גם סימני המלחמה ורעשיה לא בהכרח מבשרים שהיא תפרוץ. ארה"ב ואיראן אינן מעוניינות במלחמה וחוששות מפניה. מלחמה ומעורבות צבאית מנוגדים למדיניות הבדלנית של טראמפ.

יכולותיה הצבאיות של איראן דלות, על אף הרברבנות של מפקדיה ומנהיגיה, והיא יודעת שאין לה סיכוי מול מכונת המלחמה האמריקנית החזקה והמשוכללת בעולם. מה גם שרוסיה והאיחוד האירופי כבר הזהירו את איראן לבל תפר את הסכם הגרעין. אם בכל זאת תעשה זאת, בוודאי שהאיחוד האירופי יצטרף לעיצומים של טראמפ, מה שעד כה סירב לעשות.

 

ובכל זאת, האירועים עלולים לצאת משליטה והסכנה הגדולה ביותר היא של מיסקלקולציה – החלטה שגויה, שתוביל להסלמה. ועדיין, לאיראן יש כמה אפשרויות לנסות ולהעביר את מסריה הנואשים. בראש וראשונה היא יכולה להשתמש בשלוחיה במזרח התיכון - החות'ים בתימן, שבשנים האחרונות הפעילו במהלך מלחמת האזרחים במדינה סירות נפץ ושיגרו טילים לעבר ספינות סעודיות.
 

הנוכחות של אלפי חיילים אמריקאים בעיראק יכולה גם היא לקרוץ לגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל קודס האיראני, לחזור על מבצעיו מהעבר כשהפעיל את המיליציות השיעיות לטמון מוקשים ומארבים נגד חיילים אמריקאים בעיראק. איראן עלולה גם לנסות ולגרור את ישראל לעימות באמצעות הפעלה של חיזבאללה בלבנון והג'יהאד האסלאמי בעזה, כדי להסיט את תשומת הלב ממנה, ולחולל מוקדי תבערה נוספים באזור. 
 

במודיעין ובמערכת הביטחון הישראליים עוקבים מקרוב אחר כל התרחישים האפשריים ועדיין הדעה הרווחת היא שמלחמה אינה באופק. אולי התגברות המתיחות תוביל דווקא לחזרה של איראן לשולחן המשא ומתן כפי שדורש טראמפ כדי לשפר את הסכם הגרעין ובעיקר לשנות את מדיניות החוץ של טהרן, כך שתחדל מייצור טילים, ממימון ארגוני טרור וממעורבות בסכסוכים פנימיים במזרח התיכון.