את הפלונטר הטראמפי במפרץ הפרסי אמורות לפתור סין ורוסיה, שתומכות באיראן - בעיקר סין, שאמורה להגן על השקעותיה בטהרן, כמו בסעודיה ובשאר העולם. מדיניותה הגלובלית בדרך לכיבוש העולם על פי דרכה היא "תפסיקו להתקוטט ותתחילו לייצר (על פי הראש שלנו)"; וזו הסיבה לכך שדונלד טראמפ ואנשיו מזהירים את ישראל לבל תשתף פעולה עם הסינים. זו גם הסיבה להרהור שני: היכן מדינת ישראל אמורה לעמוד במאבק בין שני הטיטאנים הטוענים לשליטה בעולם.
התשובה המיידית היא כמובן לצד ארה"ב, שהיא כיום ממשל שמתפקד כמו שבשבת פרועה, נשען על ארגונים אוונגליסטיים, מנוהל על ידי טייקונים של נפט, הימורים ותקשורת ימנית. סין כיום היא דיקטטורה חילונית, אכזרית, מנומסת ורציונלית בדרכה, כלומר נגד הפעלת צבא כדרך לפתרון בעיות בין מדינות. המדיניות הסינית היא "כיבוש רך" ובאמצעים כלכליים, ולכן לשאלה איך מתמרנים בין סין לארה"ב אין תשובה נחרצת.
בינתיים המאבק בין השתיים צובר תאוצה. בשבוע שעבר פרשה סין הגדולה רשת קטנה בירושלים ובחיפה. כמעט 40 נציגים של האקדמיה הסינית השתתפו בשוק האקדמי השנתי שמקיימות האוניברסיטאות בירושלים ובחיפה. חלק מהמוסדות הסיניים שהשתתפו ביריד בירושלים מקיימים כבר כיום קשרים ענפים עם האוניברסיטה העברית. עם אוניברסיטת בייג'ינג יש לירושלים הסכמי חילופי סטודנטים ברמה אוניברסיטאית, במשפטים ובמינהל עסקים, מרכז קונפוציוס משותף ושיתוף פעולה בתחום המתמטיקה, ושיתופי פעולה מחקריים ואקדמיים נוספים. כך גם עם אוניברסיטת ג'ה־ג'יאנג, שעמה יש לאוניברסיטה העברית הסכם חילופי סטודנטים ושיתופי פעולה במחקר, הוראה ורפואה.
500 סטודנטים ישראלים לומדים כיום בסין וכאלף סינים בישראל. בדצמבר 2017 נחנך מכון גואנגדונג־טכניון (GTIIT), האוניברסיטה הישראלית הראשונה בסין שהיא שותפות בין הטכניון, הקרן הפילנתרופית של לי קא שינג, מעשירי העולם, אבל גם הוא חלק מהמכונה הסינית הממשלתית. החבילה שהסינים מציעים לסטודנטים הישראלים בהחלט אטרקטיבית: מלגות, לימודי סינית, לימודים מלאים בסין וחילופי סטודנטים. הרעיון הסיני הזה דומה לתוכנית פולברייט האמריקאית, שרצה בעולם מאז מלחמת העולם השנייה. החזון של הסנאטור וויליאם פולברייט דיבר אז על "חיזוק יסודות השלום על ידי העמקת ההבנה בין האומה האמריקאית לבין אומות שותפות ברחבי העולם באמצעות חילופי ידע אקדמי, מקצועי ותרבותי וחילופי סטודנטים ואנשי אקדמיה מצטיינים". ואכן, המון צעירים ישראלים ליברלים, חכמים ונמרצים שחיפשו את הדרך לעולם העתיד נענו אז לאתגר. כפריים וסוציאליסטים שלא התפתו למנעמי הקפיטליזם המושחת העדיפו אז לעבוד ברפת ולרדוף אחרי ערבים ושאר ציפורים.
בינתיים זרמו מים רבים תחת גשרי הפוטומק, הירדן והיאנגצה, ולא מעט נחלי דם. עם חלוף השנים הסתבר שחיזוק העוצמה ההדדית של וושינגטון וירושלים הביא את ארה"ב להיות המעצמה האימפריאלית החזקה והעשירה בעולם, ואת ישראל למעצמה החזקה באזור. עד כדי כך התחזקו ארה"ב וישראל צבאית וכלכלית שהזרועות הכוחניות שלהן הפכו להיות בסיס מדיניותן. "חיזוק יסודות השלום" של פולברייט הפך במשך השנים ל"פאקס אמריקנה" (שלום אמריקאי), והתוכנית האמריקאית לייצוב העולם אחרי מלחמת העולם השנייה, שתחילתה במאבק נגד ברית המועצות, הפכה להיות גלגולה ההיסטורי של הפאקס הבריטי האימפריאלי, שהוא גלגולו של הפאקס הרומאי או בקיצור - השלום כפי שרואות אותו מעצמות־על, שדואגות קודם כל לאינטרסים הגלובליים והאזוריים שלהן. כמו פאקס איזראל של ממשלות הימין, הקרוי "שלום וביטחון", והוא המודל השכונתי שלנו במזרח התיכון לפאקס של הגדולים.
כעס אמריקאי
ובעוד אמריקה שואבת אליה את כל טוב העולם ומפזרת את הסחורות שלה בהתאמות לאינטרסים שלה, קמו לה בשנים האחרונות יריב סיני מחוץ ונשיא מטורלל מבית, והנה אנחנו במלחמת הסחר 2019 עם פוטנציאל למלחמה באיראן. השבוע הכריז טראמפ על מצב חירום לאומי בתחום התקשורת והמידע, כדי להגן על רשתות המחשבים בארה"ב מפני "יריבים זרים", וחתם על צו נשיאותי האוסר על חברות אמריקאיות להשתמש בציוד אלקטרוני שיוצר על ידי חברות המהוות סיכון ביטחוני לאומי.
הצו, על פי שר המסחר וויליאם רוס, נועד להגן מפני "יריבים ואויבים זרים על המידע ועל רשת התקשורת והשרתים של המדינה". מדובר בחברות סיניות ובעיקר בחברת וואווי, הספקית הגדולה בעולם של ציוד רשת ובעלת פוטנציאל שליטה במידע כמו תאגידי התקשורת האמריקאיים. אומנם לא ניתן להוכיח שהיא מרגלת, אבל בקלות ניתן להוכיח שהיא עשויה לפגוע בתעשיית התקשורת האמריקאית. שוק חופשי? טראמפ ולווייניו האוליגרכים האמריקאים רוצים להגן על רווחיהם ולא על הצרכן האמריקאי שמוגן ומתומרץ באמצעות מחירי תחרות.
במלחמה נגד סין אין לממשל טראמפ אלוהים, וגם ישראל מטווחת. חברות סיניות בונות כאן פרויקטים שהם בגדר תשתיות לאומיות כמו נמל חיפה ומנהרות תעבורה. ב"הארץ" דווח שבוושינגטון "שורר כעס עצום" על המעורבות הסינית בישראל. המסר: "תעשו סדר בעניין הסחר עם סין, או שאנו נעשה". כאשר הכעס הזה יחלחל לתודעה המבולבלת והפרנואידית של טראמפ, על פי גורמים בוושינגטון (לא בדיוק בניסוח הזה) תתחולל רעידת אדמה ביחסים.
ג'ון בולטון, היועץ לביטחון של טראמפ, הגיע לירושלים לפני כחודשיים כדי להבטיח שהדיון בקבינט לא יישאר בגדר עוד מפגש. לעיתונאים שנלוו אליו בטיסתו לישראל אמר בולטון כי יעסוק בחדירת טכנולוגיות סיניות לישראל וספציפית בכניסת חברות התקשורת וואווי ו־ZTE לארץ. בחדשות "כאן" דווח כי על הפרק תעמוד גם ההסתייגות של ארה"ב מהגברת ההשפעה הסינית בנמל חיפה, הנבנה בידי חברה מסין. מערכות המודיעין בישראל רומזות כי בניית הרכבת הקלה מתחת לקריה בתל אביב היא פתח לפוטנציאל ציתות בעייתי. יכול להיות. בהמשך חסמה המפקחת על שוק הביטוח, דורית סלינגר, עסקאות ענק לרכש חברות ביטוח ישראליות בידי חברות סיניות. אם כי במקרה הזה לא ברור אצל מי מובטח כספו של החוסך, אצל ישראלים או אצל סינים.
כשלעצמי, אם הייתי צריך לבחור כיום בין השפעה סינית או אמריקאית בישראל, הייתי הולך על הסינית. לא רק משום שצריך להמר על הבריון הכי חזק בשכונה, בטח לא בגלל המידות התרומיות של שלטון הפחד ודיכוי חופש הביטוי בסין, אלא משום שהם פשוט לא רוצים מלחמות מסיבות שהוזכרו קודם. לא שלסינים אכפת מי הורג את מי וכמה במזרח התיכון או באפריקה, אלא שבישראל הם תומכים במדיניות של שתי מדינות לשני עמים ובהסדר עם איראן, שהיא מדינת מפתח מושקעת עבורם.
כשארה"ב מתנדנדת כיום ללא כיוון בסערת הרוח המשובשת של טראמפ ושות' - יש לנו מן המוכן מתווך קשוח, ערום, נחרץ, שעשוי להסיר את מכשול הפחד הדמגוגי שבנתה קואליציית הימין בינינו ובין האיראנים.