מזג האוויר הישראלי לא אכזב גם השנה, והתחלף בתוך דקות מגשם זלעפות שדפק על החלון בחול המועד פסח לשרב כבד שלא דופק בדלת. אם מישהו חיפש את עונת המעבר, הרי שהיא אירעה אי־שם בין 07:14 ל־08:24 ביום חמישי שעבר. העובדה שאיתני הטבע שלנו פסחו על האביב אינה אומרת שהאנשים כאן אינם זקוקים לעונות מעבר, ולפיכך, חברים, הנה כמה הרהורים לקראת המעבר לעונה הלוהטת, שתהיה השנה ארוכה וחמה במיוחד. 
כתום עולה 
האכזבה ממספר התיירים שהגיעו לאירוויזיון היא ברובה תקשורתית. היו גופים רבים שהיה להם אינטרס לטפח ולנפח את הציפיות - מהמארגנים תאבי התקציבים, דרך משטרת ישראל, שהפכה כבר מזמן לחברת אבטחה (שלא לומר "פרוטקשן" ברישיון), ועד לכל יתר הגורמים בעלי העניין. רק שהתיירים העדיפו להמיר יומיים של חמדנות ישראלית בשבועיים של כל חופשה אחרת - מאיביזה ועד לכרתים.

ולמרות מיעוט התיירים, היה זה המעשה הציוני המרשים ביותר שנראה במקומותינו לאחרונה: מי שמבין שמדינת ישראל זקוקה לסולידריות ממדינות המערב ממש כשם שהיא זקוקה לצבא חזק (מדובר בשני פרמטרים שלובים זה בזה שבלעדיהם אין קיום למיזם שנקרא מדינת היהודים), יודע שלא ניתן להפריז בערכו של שבוע שידורים מההצלחה הכי גדולה של הציונות: תל אביב החילונית, החופשית, הפלורליסטית, המכילה והמכבדת. 
למקרה שהחמצתם את הפואנטה, אני אהיה בוטה בהשמעת הטיעון שלרבים קשה לקבל: חבורה של הומואים עשתה בשבוע שעבר למען מדינת ישראל לא פחות מכל הטייסים הקשוחים של חיל האוויר הישראלי. תתמודדו.
חסינות על הפרק
כל חובב כדורגל יודע שאפילו בעידן ה־VAR לא משנים בדיעבד תוצאה של משחק שהסתיים. רוצה לומר, מבלבלים לנו את המוח על סמכויות נבחרי הציבור מול סמכויות מערכת המשפט, רק כדי להציל את עורו של איש אחד שהוא (בעיני) ראש ממשלה טוב, אבל כנראה אזרח טוב מעט פחות. 
אני מוכן להיות בעד כל רפורמה משפטית (כמעט) ובלבד שלא תחול על נאשמים בדיעבד, אלא מראש. כלומר, יכול להיות שראש ממשלה מכהן באמת לא צריך להיות מוטרד מחקירות משטרה, אבל אם משנים את החוק בדיעבד, אפשר להחזיר לכהונה את אהוד אולמרט, הלא כן? 
דווקא כמי שחושב שיש הרבה בדברי מבקריה של מערכת המשפט הישראלית, חשוב לי שהרפורמה הנדרשת לא תהיה שרשרת החסינות של נתניהו. יש לו (לדעתי) קייס מוסרי ומשפטי לא רע, ובכל מקרה, משפטו אם וכאשר ייפתח יימשך עוד שנים, כך שממילא יוכל להשלים את הקדנציה. דווקא ניסיון התבצרותו מאחורי חוקים שמשמעות קבלתם היא תחילתה האפשרית של מלחמת אזרחים, מעידה שהוא האחרון שמאמין ש"לא היה כלום".
סיבה לרצח
בשבוע שעבר סערו במקומותינו הרוחות בעקבות ראיון של עורכת הדין לאה צמל לרוית הכט ב"הארץ", העיתון שהחליף מצפון ב"מצפן" וציונות בפוסט־ציונות. לא אחזור על כל המנטרה האוטו־אנטישמית של מי שהיא בעיני רבים "גורו" של זכויות אדם, רק על דבר אחד אתעכב: עו"ד צמל הצדיקה מוסרית את ההגנה שלה על אחד ממחוללי הלינץ' ברמאללה. היא אמרה שהיא איננה זכאית לשפוט אותו מאחר שהוא קורבן הכיבוש. 
אני מפנה את עורכת הדין הנכבדה לאירועים כמו מאורעות תרפ"א, תרפ"ט, תרצ"ח ועוד. ההיי־לייט של מאורעות תרפ"ט, למשל, היה טבח של יהודי חברון בידי שכניהם הטובים. כל זה היה כמובן רק תגובה לכיבוש הנורא. נכון שהאמת המזרח תיכונית היא קשה לעיכול למי שרואה בעצמו ליברל מערבי, אבל המציאות היא שהערבים תושבי ארץ ישראל, עוד לפני שקראו לעצמם "פלסטינים", לא נזקקו באמת לסיבה הגיונית כדי לרצוח יהודים.
היהודי צוקרברג
כבר הזכרתי פה בעבר את אור רייכרט, פרסומאי ימני־דתי־מתנחל שנוהג לעתים לעורר פרובוקציות בזכות סאטירות מתוחכמות, שאף שאיני שותף לפואנטה של רובן אני מכיר בתרומתן לשיח הציבורי. לקראת יום הנכבה פרסם רייכרט בפייסבוק כרזה סאטירית שקראה לישראלים לחגוג את היום הזה מכיוון ש"האסון שלהם הוא ההצלחה שלנו", שזה בעצם מה שמדינת ישראל אומרת במשואות וזיקוקים: אלמלא מלחמת השחרור שלנו (שהיא הנכבה שלהם) לא היו כאן מערכת משפט שאפילו ראש ממשלה אינו חסין מפניה, תל אביב שחוגגת חירות מינית באירוויזיון ואפילו לא עורכות דין שמגינות על רוצחים מתועבים. 
מה עשתה פייסבוק לרייכרט? חסמה אותו לשלושה ימים בגלל תוכן שאינו עולה בקנה אחד עם "ערכיה". לפיכך אנצל את ההזדמנות להזכיר למרק צוקרברג שקיום מדינת ישראל הוא כל ההבדל בין יהודי שעושה הון עתק ל"יהודון" שלא היה רשאי להתקבל לאוניברסיטאות הטובות של ארצות הברית הדמוקרטית. זה לא אומר שהוא חייב להתחלק במיליארדים שלו עם רייכרט המתנחל, אבל קצת פחות רשעות לא תזיק.