במוצאי שבת התקיימה בתל אביב אחת ההפגנות הגדולות והנוקבות בישראל. פקקים ארוכים השתרכו לקראתה באזור המרכז והצפיפות מרחוב אבן גבירול ולאורך רחוב שאול המלך בקושי אפשרה לזוז ולנשום. המונים גדשו את העיר כדי לומר לרוב השולט שניצחונו בבחירות אינו מהווה מתן אור ירוק לעשות ככל העולה על רוחו. אלא שההפגנה לא זכתה לסיקור ראוי בתקשורת, שברובה ניסתה להמעיט בחשיבותה ובגודלה. אל הפניית הגב מצד כלי התקשורת הצטרפה מקהלת דוברי הימין שניסתה לערער על הלגיטימציה של המחאה. אלה וגם אלה פועלים כעת בתנועת מלקחיים לעצור את רוחה של ההפגנה.
הניסיון לדכא את ההפגנה החל ביום שישי, כאשר באולפן החדשות בערוץ 13 ישב גדי טאוב ונזף בכתב ספי עובדיה על כך שהוא מדווח על האירוע. למחרת באולפן ערוץ 12 הוא בחר באסטרטגיה של לגלוג על מנת לנסות להוציא את הרוח מהמחאה. במהלך ההפגנה עצמה סיקרו אותה הערוצים המרכזיים במשורה, משל הייתה אירוע זוטר ולא איחוד כוחות של כל סיעות האופוזיציה בישראל. כתבי הרדיו השונים דיווחו על אלפי משתתפים בלבד. כל מי שנכח בהפגנה נגד חוק הלאום, שבה השתתפו רבבות, ידע שהצפיפות בהפגנה של מוצאי שבת לא נפלה ממנה.
בצד ההתעסקות בהיקף ההפגנה היה ניסיון צפוי של מובילי הדעה הימנים לערער על הרציונל שלה. שליחי הימין בטלוויזיה וברשתות (טאוב, יעקב ברדוגו, ארז תדמור ועוד) ניסו למכור לציבור שהנושא העיקרי הוא לא ההימלטות של נתניהו מאימת המשפט אלא פסקת ההתגברות והצורך לאזן בין הרשויות. על השאלה מדוע במהלך כעשר שנות שלטון הימין ראש הממשלה לא עסק בזאת הם לא ידעו להשיב. גם לא על השאלה למה נושא כה חשוב, שדורש דיון ענייני ומעמיק, הפך לפתע כה בוער ומחויב להיכנס בנוסח מסוים להסכמים הקואליציוניים.
דרך נוספת בה מנסים תומכי נתניהו לערער על הלגיטימציה של ההפגנה קשורה בהופעתו בה של ח”כ איימן עודה. מזה זמן רב שהאזרחים הערבים, 20% מאוכלוסיית ישראל, הפכו למוקצים מחמת מיאוס ובשיח הציבורי הם נדחקים אל מחוץ לגבולות הלגיטימיים של הפוליטיקה הישראלית. החל מסיסמת “הערבים נוהרים” ועד לכינויו אמש של עודה בהודעת הליכוד כתומך טרור, גל ההשמצות נגדם הולך וגובר. איש לא שם לב, אגב, שהודעת הליכוד עלתה במוצאי שבת בטוויטר במקביל לידיעה על אירוע חמור סמוך להתנחלות יצהר, שבו עשרות מתנחלים תקפו כוח משטרתי ופגעו בניידות משטרה. אירוע שדף הליכוד לא טרח כמובן להתייחס אליו ולו במילה.
גם אם ימנים כגון לימור לבנת ובני בגין לא נכחו בהפגנה, הרי שהעיקרון שהנחה אותה אינו רחוק מהעיקרון המנחה גם אותם: ראש ממשלה אינו רשאי לנסר את הענף הדמוקרטי שבזכותו נבחר. עיקרון זה משותף אף לאחדים מחברי הקואליציה המתגבשת כגון רועי פולקמן, משה כחלון, יובל שטייניץ וגדעון סער, שמשיקולים פוליטיים פחדניים עושים כעת שקר בנפשם ומשתפים פעולה עם מהלכיו ההרסניים של נתניהו.
אל מול האתגרים על האופוזיציה להמשיך לעמוד מלוכדת ולא להיכנע לניסיונות לפרקה. בסופו של יום כל שוחרי הדמוקרטיה, מימין ומשמאל, יודו לה.