לא חשוב מה היו המניעים האמיתיים של ח”כ ליברמן או אם בעתיד תתאדה מפלגתו, דבר אחד לא ניתן יהיה לקחת ממנו לעולם: הוא נתן לדמוקרטיה הישראלית מעט אוויר לנשימה וסיכוי לשוחריה להציל אותה. חקיקות שהיו אמורות לחסל את עצמאותה של המערכת המשפטית, להבטיח את התחמקותו של ראש ממשלה מלתת את הדין ועל הדרך להכשיר סיפוח ולכונן משטר של עריצות הרוב - כל אלו מצויות כעת בהולד הודות ליו”ר סיעת ישראל ביתנו. 



המערכת הפוליטית מחשבת את דרכה מחדש. הקרבות המרכזיים עומדים להיות בין הליכוד, ישראל ביתנו וכחול לבן. אם כחול לבן רוצה להכריע את המשחק, היא צריכה למצוא לעצמה מגרש ייחודי. זה יכול להימצא לה בשותפות עם מפלגת העבודה.
 
ליברמן נערך לקרב חייו. עבורו זה להיות או לחדול. בקרב הזה הוא עומד לנקז אליו את כל הקולות הליברליים מימין שמאסו בביבי, ועוד יותר מאסו בתיאבון ההולך ומתגבר של הפלגים הקיצוניים בחברה החרדית המנסים לכפות את ההלכה על חיי הרוב החילוני: החל ממשבר עבודות הרכבת בשבת, עבור דרך משבר גשר יהודית, פתיחת מרכולים בשבת ועד לחרם החרדי על מפעל פניציה. ליברמן היטיב לזהות כי כל המשברים הללו הם בבחינת שמן למדורת הכעס של הציבור החילוני, שאיבד את סבלנותו כלפי חוסר השוויון בנטל והיעדרן של תחבורה ציבורית בשבת ושל אופציית נישואים אזרחיים. 
 

לא מן הנמנע שגם קולות של שמאלנים, ששנאתם לביבי והמיאוס מהמפלגות החרדיות ישבש את המצפן שלהם, יתנקזו אליו. יתרונו היחסי של לפיד יישחק כמו גם היכולת (שלא הוכחה מי יודע מה בבחירות האחרונות) של כחול לבן לנגוס בימין הרך שיהפוך צפוף. 

צילום: אבשלום ששוני

 
מפלגת כחול לבן צריכה לייחד את עצמה. עליה להציע לציבור את מה שלא ליברמן ולא הליכוד יכולים להציע לו: ניקיון כפיים, שמירה על שלטון החוק ועל ערכי הדמוקרטיה, מתינות מדינית וחמלה חברתית. פזילה ימינה לא תעניק לה ערך מוסף. חברי הכנסת המנוסים של מפלגת העבודה, לעומת זאת, כן יכולים להעניק לה ערך מוסף. 
 
למרות יצר ההרס העצמי של המפלגה, ולמרות מסע של דה לגיטימציה חסר רסן שמופנה כלפיה כבר זמן רב, חבריה אוחזים ברעיונות שיש להם תמיכה לא מבוטלת בציבור, ובכלל זה הגדלת השירותים החברתיים, צמצום הפערים ואימוץ יוזמות מדיניות, ובכלל זה עסקת המאה הממתינה בפתח של טראמפ. חברי כנסת רבים בכחול לבן, ובכלל זה עפר שלח, יעל גרמן ומיכאל ביטון, בקלות ישתפו פעולה עם סתיו שפיר, שלי יחימוביץ’ ואיציק שמולי.
 
על פי כל ההערכות, נתניהו כבר לא יספיק להעביר את החקיקות האמורות להבטיח את חסינותו. השימוע, ובמידת הצורך הגשת כתבי האישום, יתרחשו ככל הנראה טרם הקמת הממשלה הבאה. אם החוקים הפרסונליים, כמו גם פסקת ההתגברות בנוסח הקיצוני שלה, לא יהיו על השולחן, כחול לבן תהיה מוכנה לממשלת אחדות. השר צחי הנגבי כבר אותת לה במוצאי שבת לשמור את האופציה הזאת פתוחה. הסיסמא “גנץ. שמאל. חלש” ככל הנראה תאופסן. כחול לבן תוכל להפסיק להצניע את חלקיה השמאליים.