שגריר יקר ונפלא, האופן שבו מנסים לגלגל אותך בבוץ, בעקבות ההרהור המינימלי וההכרחי שלך על האפשרות לספח שטחים מסוימים מיהודה ושומרון לישראל, מוכיח שוב כי לתוכנית השלום האמריקאית, ככל שהיא נחשפת, אין שום סיכוי להתקבל על דעת העולם הערבי והאסלאמי, המערב־אירופי, הרוסי, הסיני, וכמעט כל שאר המדינות, המקובעות כולן במושגים העבשים והרעים, הסוגרים על הסכסוך הישראלי־פלסטיני כמו קורי פלדה.
וגם אם תוכנית המאה יכולה אולי להביא רווחה גדולה לישראלים ולפלסטינים, אין שום סיכוי שהפלסטינים יניחו לה להתגשם. לא בדרך הזו. לכן נדרשת ברגע האחרון הזה מחשבה חדשה מצד ממשל טראמפ, שתאחד ותשלב בין מרכיבי התוכנית המשוערים לבין מתווה שלום חדש לגמרי, כזה שלא הונח אף פעם על שולחן הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
וגם אם תוכנית המאה יכולה אולי להביא רווחה גדולה לישראלים ולפלסטינים, אין שום סיכוי שהפלסטינים יניחו לה להתגשם. לא בדרך הזו. לכן נדרשת ברגע האחרון הזה מחשבה חדשה מצד ממשל טראמפ, שתאחד ותשלב בין מרכיבי התוכנית המשוערים לבין מתווה שלום חדש לגמרי, כזה שלא הונח אף פעם על שולחן הסכסוך הישראלי־פלסטיני.
העובדה שתוכנית המאה לא הוצגה עדיין במלואה או אף בחלקה, ורק חלק מרעיונותיה הנכונים טופטפו, מוכיחה אולי כי מדובר בתוכנית שמוכנה עדיין להשתנות תוך כדי תנועה, בהתאם לתגובות עליה. לכן, יש אולי סיכוי פלאי כלשהו שאם השגריר פרידמן, ידיד עצום לישראל, כמו ממשל טראמפ כולו, ירחיב את תפיסתו על פי המוצע כאן, אולי עוד יש סיכוי לתוכנית המאה, הטובה מאוד ביסודה, להתקבל.
הרעיון המהפכני הבסיסי הוא לחלק את הארץ כולה לא בין “מדינת ישראל” ל”מדינת פלסטין”, רעיון זוועה שישמר את הסכסוך ואת השנאה, אלא בין הישראלים לפלסטינים על פני הארץ כולה, עם ריבונות אזרחית אמיתית לכל צד, אבל בלי שום צורך בחלוקה טריטוריאלית ובלי שום צורך ברצף טריטוריאלי כביכול למדינה הפלסטינית.
כאן המקום לציין כי עקרון הרצף הטריטוריאלי המיותר הופך כביכול את ההתנחלויות למכשול לשלום, כפי שהתריסו מול הרהור הסיפוח החלקי של פרידמן, אבל די אם נזכור שמדינת ישראל כולה מנומרת לכל אורכה ורוחבה ביישובים ערביים, מאום אל־פחם עד טייבה, מנצרת עד אבו גוש ועד באקה אל־גרבייה, כדי להבין כי בתנאי שלום לא צריך שום רצף טריטוריאלי. ואת זה, אגב, הבין גם אבי גבאי, מנהיג העבודה, שאמר מזמן כי בתנאי שלום אין שום סיבה לפנות התנחלות כלשהי. אולי זו האמירה שסללה את דרכו לבלפור באותו לילה סוער.
כאן המקום לציין כי עקרון הרצף הטריטוריאלי המיותר הופך כביכול את ההתנחלויות למכשול לשלום, כפי שהתריסו מול הרהור הסיפוח החלקי של פרידמן, אבל די אם נזכור שמדינת ישראל כולה מנומרת לכל אורכה ורוחבה ביישובים ערביים, מאום אל־פחם עד טייבה, מנצרת עד אבו גוש ועד באקה אל־גרבייה, כדי להבין כי בתנאי שלום לא צריך שום רצף טריטוריאלי. ואת זה, אגב, הבין גם אבי גבאי, מנהיג העבודה, שאמר מזמן כי בתנאי שלום אין שום סיבה לפנות התנחלות כלשהי. אולי זו האמירה שסללה את דרכו לבלפור באותו לילה סוער.
באותה מידה, יוכל כל יישוב ערבי במדינת ישראל שירצה בכך, להסתפח לריבונות האזרחית הפלסטינית, שמקור סמכותה היום הוא הרשות הפלסטינית, וכך תוכל הארץ להיות מחולקת סוף־סוף בין תושביה הישראלים, שבחרו בזהות הישראלית, ובין תושביה הפלסטינים, שבחרו בזהות הפלסטינית, וזאת משני צדי הקו הירוק, שאיבד כל משמעות מזמן, גם אם רוב העולם, שתקף את פרידמן (כולל קולות לא סימפטיים שהתחילו להישמע מצד משרד החוץ האמריקאי), דבק בו, מתוך בורות מוחלטת ומחשבה עצלה. לא יהיה שלום כל עוד יימשכו הניסיונות לחלק את הארץ בגבולות נוקשים כלשהם בין ישראל לפלסטין, וכל עוד יימשך הניסיון האווילי להוציא את ערביי ישראל מהמשוואה. הם פלסטינים בדיוק כמו אחיהם ביהודה ושומרון, ממש כמו שהמתנחלים הם ישראלים כמונו.