במידה רבה, התנהלות שירות בתי הסוהר (השב"ס) אל מול הנהגת אסירי החמאס בבתי הכלא היא מודל מוקטן של התנהלות ישראל מול עזה. כמו בעימות צבאי מול האויב, הנזק הגדול ביותר נגרם בשל פער בין הצהרות לבין המעשים בשטח, והבלבול, ההססנות וחוסר קבלת ההחלטות פושים גם בבתי הכלא.
ועדה שמינה השר לביטחון הפנים גלעד ארדן קבעה שורה של צעדים להחרפת תנאי האסירים, אולם החודשים נקפו, הזמן חלף ובפועל אין שינוי של ממש. הפעלת שיקול דעת בהתאם למצב הביטחוני היא לגיטימית: מדוע היה צורך בפרסום המסקנות?
בפועל, התוצאה הישירה של המשא ומתן עם הנהגת החמאס בכלא היא שעבור חסמים הם מקבלים טלפונים ציבוריים, כך שברור לכל שיישום הרפורמות והחרפת תנאי האסירים בשלב הזה הוא בעיקר בבחינת מס שפתיים.
בפועל, התוצאה הישירה של המשא ומתן עם הנהגת החמאס בכלא היא שעבור חסמים הם מקבלים טלפונים ציבוריים, כך שברור לכל שיישום הרפורמות והחרפת תנאי האסירים בשלב הזה הוא בעיקר בבחינת מס שפתיים.
כאמור, הפעלת שיקול דעת ושיג ושיח עם הנהגת חמאס, גם כאשר מדובר במחבלים, הוא חלק לגיטימי מכללי המשחק. האינטרס הכללי של ישראל הוא שמירת השקט בכלא, כך שאירועים שמתרחשים בין כתליו לא יזלגו וישפיעו על המצב השברירי ביהודה ושומרון ובעזה. לעתים צריך לדעת גם לוותר, אבל חוסר העקביות אינה מתקבלת על הדעת. ההחלטה להסיר את מערכת החסמים בגלל בעיות קליטה באוזניות הבלוטות' בתאים של האסירים היא הזויה, והזגזוז של שב"ס משדר חולשה. בטווח הארוך, זו בדיוק הנוסחה לחוסר יציבות ביטחונית.
לעתים בישראל עולים גבוה מאוד לצמרת עץ האיומים, אולם ממהרים לרדת ממנו עם הזנב בין הרגליים. כך קשה מאוד לנהל אגפים ביטחוניים בכלא הישראלי בלי שבסופו של דבר הם אלה שינהלו את הכלא עצמו, וישפיעו גם על מה שמתרחש מחוץ לחומותיו.