סיפורי הגירעון אינם יותר מאתנחתא קומית, המנוצלת בצורה צינית על ידי הפוליטיקאים

1 המשבר שלא היה: ענייני הכלכלה נעלמו ממרכז האג'נדה בבחירות מועד א'. השבוע התברר שהם חוזרים באורח פלא למרכז סדר היום, ובראשם סיפורי הגירעון. לפני שבוע זימנה הנהלת האוצר כתבי כלכלה לשיחת תדרוך, שבה הוסבר הצורך בקיצוצים לנוכח המצב.

מדובר בתדרוך מוזר בלשון המעטה. שום דבר בוער כמו איום בהורדת דירוג האשראי לא קרה. עמדת האוצר מוזרה עוד יותר, כי בכל החודשים האחרונים הוכחש שבכלל קיימת בעיית גירעון. מנכ"ל האוצר שי באב"ד אפילו לא ראה צורך בדיון על כך בממשלה. אז מה קרה? האם ממשלת הליכוד השתגעה, ופחות משלושה חודשים לפני הבחירות היא מציפה בעיות כלכליות כמו גירעון ושוקלת גזירות? פתאום מדברים על קיצוץ של 1.15 מיליארד שקל בתקציבים והעלאות מסים של כ־2 מיליארד שקל?

אז זהו, ששום דבר אינו קורה בלילות הקיץ החמים, ואפשר להירגע. בשבוע שבו אמור היה להתקיים דיון על הגירעון, הממשלה העפילה לגולן ודנה בסוגיה הבוערת של הקמת היישוב רמת טראמפ. להחייאת סוגיית הגירעון היו שתי סיבות: הראשונה, הצורך בהארכת תוקף תוכנית סבסוד הצהרונים, שתסתיים בתחילת יולי. הסיפור קודם ביעילות על ידי ידידתי קרן מרציאנו, עורכת התוכנית הכלכלית בערוץ 12. בקמפיין טלוויזיוני והגשמת האג'נדה שלה היא קידמה לכולנו 340 מיליון שקל.

עניין נוסף שתמיד מתחרז עם ענייני תקציב נוגע לדרישת מערכת הביטחון לתוספת מיליארד שקל, מתוכם 850 מיליון שקל למימון הוצאות ביטחוניות. אם כך, זה לא טיפול השורש הנדרש לגירעון, לכל היותר סתימה. החריגה בגירעון תגיע ב־2019 ל־12 מיליארד שקל, ובשנת 2020 תזנק ל־22.5 מיליארד שקל. טיפול השורש ימתין לאחר הבחירות, כי אף פוליטיקאי, במיוחד נתניהו, לא יעז להעלות מסים לפניהן.

אף על פי שכאמור סיפורי ה"גירעון" אינם יותר מקוריוז, רבים מהפוליטיקאים מיהרו להנדס את המילה לפי טעמם האישי. יאיר לפיד שיגר אזהרת מסע כלכלית וטען שישראל ניצבת בפני סכנת משבר, ובקרוב נאבד את מקומות העבודה. "המשבר הכלכלי דוהר כמו אוטובוס שאיבד את הבלמים, ונתניהו וכחלון אשמים", הזהיר שר האוצר לשעבר. אבל הדיבורים על סכנת פיטורים כשהמשק בתעסוקה מלאה ועוד חסרות ידיים עובדות מזכיר תחזית לסופת שלגים באמצע אוגוסט.

גם אביגדור ליברמן, שטען שממשלת אחדות לאומית תהיה "ממשלת שיתוק", עשה פליק פלאק שלא היה מבייש את להקת הבולשוי. בעידוד המגזר העסקי הוא גילה את הצורך בממשלת אחדות בגלל "הגירעון והקטסטרופה הכלכלית שמחכה לנו".

באופן די מדהים, קולו של כחלון נאלם. כשהוא כבר מדבר, הוא הופך לשחקן משנה בהצגות התיאטרון של נתניהו. את קדמת הבמה הוא השאיר לנתניהו, שמיהר להרגיע. "התמודדנו עם גירעונות גדולים יותר ונתמודד עם הנוכחי. ביום ראשון הקרוב נביא לאישור הממשלה תוספת של יותר ממיליארד שקל לביטחון תוך הפחתה ממקורות אחרים. אנחנו שומרים על אחריות", התחייב באירוע בבית הנשיא בירושלים.

משה גפני, יו"ר ועדת הכספים הפיקח, איתר מיד את הבלוף. "לא אאשר קיצוץ רוחבי לצורך פתרון משבר הצהרונים שיפגע בשכבות החלשות", חזר על עמדתו של יעקב ליצמן.

סיפורי "הגירעונות" שצצו השבוע הם אתנחתא קומית למערכת בחירות משעממת עד כה. כשהעניינים יתחממו, הכלכלה תידחק לשוליים. אנחנו כוססים ציפורניים כדי לראות אילו קוריוזים מחכים לנו, וגם הפעם ענייני הטלפונים וההטרדות המיניות יעסיקו אותנו. אלא שגנץ, לפיד וליברמן הם שחקנים חופשיים שאינם מחויבים לכללי המשחק. הם מוזמנים להפוך את הכלכלה למרענן הרשמי של בחירות מועד ב'. הפעם גם אין להם מניעה לתקוף במישרין את כחלון ונתניהו, שאפשר לשר האוצר כלכלת בחירות בארבע השנים האחרונות.

למרות זאת, עם טענות על גירעון קשה ללכת לקלפי. בכחול לבן ובישראל ביתנו חייבים להיות קצת יותר יצירתיים ולהגיע עם פתרונות מעשיים. וכן, האפשרות להעלאת מסים היא אחד מהם.

2 שוד הביטוח הלאומי: השבוע פותח באגף התקציבים באוצר פלסטר אלסטי תקציבי, שעולה 3.25 מיליארד שקל. פלסטר מטבעו נועד להסתיר בעיות ולא לטפל יסודית בבעיה המחייבת ניתוח בהרדמה מלאה. הפוליטיקאים לא יעזו לפני הבחירות להוביל טיפול מקיף במצב המשק הכולל גזירות. גם היועץ המשפטי לממשלה לא יאשר כלכלת בחירות. אז כמאמר הפרסומת, מנסים ללכת עם ולהרגיש בלי. 

הפוליטיקאים, בגיבוי הפקידים, מאמצים מהלכים לא מזיקים, ועוד טוענים שהם "מטפלים" בבעיית הגירעון. ברור שזו אינה אלא אחיזת עיניים. שוב מעלים את הנושא החבוט של מיסוי מכוניות היברידיות, מעלים מהאוב את הפטנט של מיסוי חומרי גלם אנרגטיים, וחומדים מחדש את עודפי הכספים בגופים ממשלתיים. הקורבן התורן הוא כספי מפעל הפיס.

נושא אחד מתסכל ומרגיז במיוחד הוא שליחת היד לקופת הביטוח הלאומי. כמיליארד שקל מהטיפול התקציבי, בהיקף 3.25 מיליארד שקל, נשאבו מקופת הביטוח הלאומי המתדלדלת. הביטוח הלאומי אמור לגבות את הכסף במסגרת התחשבנות עם חברות הביטוח, אלא שהסיפור הרבה יותר מורכב. 

עד לפני כמה שנים נהוג היה לתבוע את חברות הביטוח בגין נזקי גוף בתאונות דרכים. הכסף שולם מיידית כדי לחסוך מהנפגעים עוגמת נפש, ולאחר מכן נגבה מחברות הביטוח בפרוצדורה משפטית מורכבת, כולל מלחמות בבתי המשפט בהליך המכונה "תביעות שיבוב".

לפני כשנה שונה ההליך, וסוכם שחברות הביטוח יעבירו אוטומטית אחוז מסוים מפרמיית ביטוח החובה, וההתחשבנויות יסתיימו. אלא שבאוצר, הנוהגים כבעלי השררה בביטוח הלאומי, התעלמו מהסיכום. במסגרת חוק ההסדרים, מתחילת 2018 דרשו להגדיל את חלקן של חברות הביטוח בתשלום. הם העריכו שמדובר בתוספת של כמיליארד שקל לגבייה השוטפת ומיהרו לקזז את התקבול העתידי מקופת מהביטוח הלאומי.

בהנהלת המוסד התקשו להבין איך הגיעו באוצר למיליארד שקל. לפי חישובים פנימיים, תוספת הגבייה מחברות הביטוח בגין השנים 2014־2018 תעמוד על 200 מיליון שקל (40 מיליון שקל לשנה בלבד). 

אלא שכל הסיפור נשאר תקוע. התקנות החדשות שאמורות היו להסדיר את הנושא לא נחתמו מספטמבר 2018 עד היום. הפוליטיקאים לא רצו לריב עם חברות הביטוח ערב הקדמת הבחירות מועד א'. וחוץ מזה, לא בטוח שההסדר החדש נשען על אדנים משפטיים יציבים, כי מדובר בגבייה רטרואקטיבית, שעלולה הייתה להיפסל בבג"ץ. זה הוביל למצב אבסורדי: מצד אחד, האוצר גבה מיליארד שקל מהביטוח הלאומי. מצד שני, הביטוח הלאומי אינו תובע מחברות הביטוח את קבלת הכסף, כי הסדר השיבוב עדיין לא נחתם סופית. מצד שלישי, הגירעון בקופת הביטוח הלאומי ממשיך לתפוח. ולמרות כל אלה האוצר לא היסס להצהיר על "מקור תקציבי" חדש.

מיותר לציין כי במהלך שוד קופת המוסד לביטוח הלאומי, האוצר התעלם מהנהלת המוסד ואפילו לא עדכן אותה בנעשה. במוסד נחשפו לראשונה לאירועים דרך העיתון.

זאת לא הפעם הראשונה שהאוצר הופך את הביטוח הלאומי לקופה ב'. בתקציב 2019 דרש האוצר מהביטוח הלאומי לגבות מהמעסיקים 500 מיליון שקל בגין "אחריותם השילוחית" לתאונות העבודה. הדרישה הייתה לתשלום דיפרנציאלי. המעסיקים התקוממו, ובסופו של דבר סוכם, למרות התנגדות הביטוח הלאומי, על הסדר פשרה - דמי הביטוח הלאומי של החברות והעצמאים הועלו ב־0.1%, וזה סתם את החור.

ההתנהלות כלפי הביטוח הלאומי היא חלק מהדנ"א של אגף התקציבים באוצר. כעת, כשחשפנו כאן איך הדברים מתנהלים באמת, ניתן להבין עד כמה חבילת הקיצוץ בהיקף 3.25 מיליארד שקל היא אתנחתא קומית לבעיה האמיתית. הגזירות הגדולות יגיעו לאחר הקמת הממשלה החדשה.

3 פועלים בשבילך: המרוץ למינוי מנכ"ל לבנק הפועלים נכנס לישורת האחרונה. בפני מי שיחליף את אריק פינטו, שיפרוש עד סוף השנה מניהול הבנק הגדול במדינה, ניצבת משימה לא פשוטה. הרבה מאוד אתגרים עומדים על הפרק, ואכן ועדת האיתור, בראשות יו"ר הדירקטוריון עודד ערן, השלימה בשבוע האחרון סבב של ראיונות עם מועמדים פוטנציאליים.

על פי ההערכות, מדובר בחברי ההנהלה ידין ענתבי, גולן שרמן וארז יוסף, ובבכירים לשעבר כמו יעקב אורבן ודני קולר. אלא שגם גורמים בכירים מחוץ לבנק לוטשים עיניים לתפקיד. אחד המועמדים הוא דורון ספיר, שכהונתו כמנכ"ל מגדל הייתה קצרה במיוחד. מועמדים ריאליים נוספים העומדים על הפרק הם דב קוטלר, לשעבר מנכ"ל ישראכרט ובנק אגוד, ומיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית ויו"ר בית ההשקעות פסגות לשעבר. סביר שאם הוועדה תפנה לשניים אלה, הם לא יסרבו.

משימתה של ועדת האיתור כאמור אינה פשוטה. מצד אחד, אחד המועמדים הראויים לתפקיד, רונן שטיין, ראש החטיבה הקמעונאית בבנק, נפסל לפי השמועות בגלל התערבות הפיקוח על הבנקים (ולסברה זו אין רגליים). מצד שני, סביר לא פחות ששטיין החליט לפרוש מסיבות אישיות, שהוא מעדיף לשמור לעצמו. כך או אחרת, שטיין היה לדעתי מועמד סביר וחבל שפרש. 

לא מן הנמנע כי המפקחת חדוה בר, אחד החסמים המהותיים במינוי, תעניק אור ירוק למועמד אחר מהמערכת הבנקאית שהיא חפצה ביקרו.

ועדת האיתור, המורכבת מאנשים בעלי ניסיון, חייבת לקבוע באישור המועמד מספר קריטריונים. ראשית, שהוא יהיה צעיר יחסית ועם רעב להצליח, ושיהיה מוכן להסתפק רחמנא ליצלן גם בשכר של 2.5 מיליון שקל בשנה. אמרתי צעיר, ולא במקרה. לנוכח הקפיצה הטכנולוגית העצומה, הכוללת את הפינטק, גם עולם הבנקאות שייך לצעירים. אם היה ניתן הם היו מפתחים אפליקציה לאיתור מנכ"ל בנק. 

גם המפקחת על הבנקים ערה למהפכה הטכנולוגית העוברת על המערכת הבנקאית. היא עצמה מעודדת אותה, ולכן חשוב שתביא בחשבון בעת אישור המנכ"ל את ניסיונו בתחום. ועם כל הכבוד לבנקאות המקומית, קשה להתעלם מהנעשה בעולם הפינטק העולמי. כל מנכ"ל בנק חייב להיות עדכני ומודע לחדשות האחרונות בבנקאות העולמית. 

מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק־עמינח, כבר הפנימה את הסיכונים ולא תופתע אם הבנקאות הישראלית תהיה חשופה בקרוב לתחרות מצד בנק אמזון או בנק גוגל, כפי שכבר נעשה בתחום המטבעות על ידי פייסבוק והליברה.

בנק הפועלים זקוק למנכ"ל דמוי רוסק־עמינח, ולא למנהל שהיה רלוונטי לניהול המערכת הבנקאית עתירת הטייקונים מלפני 10־15 שנים. הוא צריך להיות בעל איכות של מנכ"ל הבנק הגדול במדינה, ולא של בנק הדם או בנק הדואר.עדיין לא ברור מי ייבחר, אך כמאמר הפרסומת, להיות ראשון זה מחייב, וגם לבחור את המנכ"ל הנכון זה מחייב.

4 השקעות עם אימפקט: בכנס פסגות בהנחייתי נחשפתי השבוע לעולם חדש בתחום ההשקעות: השקעות אלטרנטיביות, תחום שכדי להתחבר אליו חייבים להצטייד במילון להגדרת מושגים, כמו אימפקט, ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי), ארגון PRI ועוד.

בעולם של ריבית אפסית הכסף משוטט ללא הרף אחר אפיקים אטרקטיביים, אך לא פשוט לאתר אותם. כשמצליחים סוף־סוף לאתר השקעות המכילות ערכים כמו "אחריות תאגידית", "קפיטליזם קשוב", זה ללא ספק WIN WIN. השקעות האימפקט הן דוגמה מצוינת לכך.

פול פולמן, מנכ"ל יוניליבר, הגדיר עם כניסתו לתפקיד את האסטרטגיה, כשקבע יעדים דווקא מתחומי הסביבה והאחריות החברתית. בניגוד לחששות, היעדים לא רק שלא התנגשו עם יעד הרווחיות, אלא שיישום התוכנית חסך 600 מיליון יורו. סודהסטרים, שניצלה את טרנד הבריאות העולמי עם המיתוג למי סודה, הצליחה בקמפיין עם מסרים של השקעות אחראיות בהובלת המנכ"ל דניאל בירנבאום לעשות אקזיט מהסרטים כשנמכרה לפפסיקו.

גם בישראל הטרנד מתחיל לצבור תאוצה. בית ההשקעות פסגות, המנהל כ־200 מיליארד שקל, סבור שלהיות ראשון זה מחייב ונכנס לתחום בענק. הוא השקיע 25 מיליון שקל בקרן ברידג'ס שבניהול רן גורודצקי, הפועלת לפי מודל של קרן בריטית שהקים סר רונלד כהן. ברידג'ס גייסה 60 מיליון דולר מפסגות ומבנק דיסקונט, שהזרים כסף וקיבל אופציה להגדלת השקעתו ל־10 מיליון דולר. פסגות השיקה אמנת המשך להשקעות אחראיות. מבחינתם, השיקול המרכזי הוא שמירה על כספי העמיתים והשגת תשואה גבוהה. במקביל, התייחסות אפקטיבית להשקעות אלטרנטיביות יוצרת לאורך זמן תשואה בת־קיימא ומפחיתה סיכונים.

"כחלק מהמהלך של השקת אמנת פסגות, נצטרף לארגון PRI העולמי, המעודד גופים מוסדיים לאחריות בהשקעותיהם. חשוב לייצר מערכת פיננסית עולמית בת־קיימא התומכת ביצירת ערך", אומר לי ברק סורני, מנכ"ל פסגות. לדבריו, "שש שנים לאחר שפרסמנו את האמנה למעורבות מוסדית, אנחנו לוקחים צעד גדול קדימה, ומפרסמים אמנה הנוגעת להשקעות אחראיות. אנחנו קוראים לגופים מוסדיים נוספים ללכת בעקבותינו". 

לפי הקריטריונים החדשים, סביר שבפסגות היו נקלעים לדילמה לא פשוטה, לו היה צריך להחליט על השקעה במניות כמו טבע (לנוכח השערוריות שהתפרסמו), בבזק או בגופים פיננסיים שהסתבכו בחו"ל. במה הם כן היו משקיעים? כמה דוגמאות נחשפות כאן לראשונה. קרן ההשקעות ברידג'ס היא סנונית ראשונה. רן גורודצקי, מנהלה, סיפר שכבר ניצל 31% מהתחייבויות ההשקעה בקרן. "השקענו בחברת VENN שבניהול היזם אור בוקובזה המתמחה בנדל"ן בשכונות מצוקה בערים גדולות, בחברת טכנולוגיות ההשקיה ndrip ובחברת kando, שפיתחה מערכת לאיתור זיהומים במערכות ביוב ברשויות מקומיות", מפרט גורודצקי.

כמו סורני, הוא מדגיש שלמרות השקעות האימפקט, שיקול התשואה הפיננסית יהיה המוביל. השאיפה היא לתשואה עודפת כמו בכל קרן עסקית.  

מיזם ההשקעות VENN של בוקובזה מוערך בעשרות מיליוני דולרים. עם חבריו דוד שרז וחן אבני, בוצעו בשכונת שפירא בתל אביב מיזמי נדל"ן הכוללים דיור שיתופי וכלכלת "און דימנד" בשיתוף יזמים ובעלי נכסים. הבניינים משופצים בהתאם למודל מתוכנן בתוספת חללי אירוח משותפים. VENN כבר מנהלת תשעה בניינים בשכונת שפירא בתל אביב, עם קהילה הכוללת מאה דיירים. באחרונה המודל העסקי הועבר לברלין ולניו יורק.

ניצן קמחי נמנה עם מקימי מיזם המלונאות אברהם הוסטל בתל אביב. לפני שמונה שנים הוא וחמישה שותפים קנו את בניין הדואר הישן בתל אביב, ובהשקעה של 23 מיליון שקל הפכו אותו למלון עם 80 חדרים. במקביל הוקמה חברת התיירות אברהם טורס, המשרתת שלוש אכסניות בנצרת, בירושלים ובתל אביב. 

"ההוסטל הראשון הוא מקום למפגשים חברתיים, המתאים לתיירות עממית. המחיר למיטה הוא 100 שקל או 100 דולר לזוג (כולל ארוחת בוקר)", מספר קמחי. "אנחנו משקיעים את הכסף כדי שיהיה כאן טוב יותר, בתנאי שמדובר בשיקול עסקי. מגיעים אלינו מטיילים עצמאיים, הנהנים מחוויה חברתית הכוללת סדנאות בישול, להקות שירה, שיעורי יוגה וקבלת שבת. כולנו הגענו מעולם היזמות וההשקעות, ואין סתירה בין הרווחיות לערכים כמו אחריות וקהילה. להפך. לאורך זמן זאת הדרך הנכונה של חלוקת ההון. השקעות אימפקט מוכיחות את עצמן לאורך זמן, ויוצרות חוזק ומוטיבציה בארגון מעבר לפריזמה הכלכלית".

5 על ראש הברוש: נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש הוא אזרח מודאג. ברוש מוטרד מאוד מהמתרחש במשק וממצב התעשייה, וכבר אינו יכול להשקיף על המתרחש מראש הברוש. ללא ציוצים בטוויטר ובלי חשבון פייסבוק, מסתפק ברוש בתקשורת המסורתית. השבוע הוא הוביל את ההתאחדות למסע הסברה המקיף את הבעיות השוטפות, ובראשן הארנונה ויום השבתון בבחירות.

"אנחנו הולכים ללא ספק לשנה קשה. שאלות כמו איך סוגרים את הגירעון, מה יהיה עתיד התעשייה, ואיך משתפים פעולה לפתרון המשבר, מטרידות מאוד. אני קורא על המצב בעיתון, וברור שאי אפשר להתמודד עם גירעון של 15 מיליארד שקל בלי להטיל מסים ולקצץ בשירותים", אומר לי ברוש.

"הפתרון האמיתי צריך להיות בראש ובראשונה בהגדלת העוגה ולא בחלוקתה. חייבים לייצר הכנסות נוספות, להגדיל את הצמיחה ולהעסיק יותר עובדים באמצעות שיפור הפריון וההתייעלות. תהליך כזה לוקח שנתיים־שלוש, וכדי שיצליח, צריך שבאוצר יישב מנהיג, שכמו מנהיג צבאי יסמן את היעד, ישיג את המטרה וינצח במלחמה. הוא צריך שותפים, ולכן המעסיקים וההסתדרות, בהובלת הממשלה, חייבים לשלב ידיים ולהחליט באילו תחומים מוותרים. כדי שנראה את האור בקצה המנהרה צריך גם לתת. בטווח הקצר חייבים להפעיל מיידית צעדים כואבים כדי למנוע כניסה לבור תקציבי. זאת תהיה ירידה לצורך עלייה, וצריך מנהיג שמסוגל לקחת את האתגר, לרתום את השותפים, ושיידע להוביל".

"זה לא תפקידי להגיד מי. אבל אם אתה שואל, אין לי ספק שליברמן הוא מנהיג שהוכיח נחישות ושלא מפחד לקחת על עצמו מהלכים מסוכנים גם מבחינה פוליטית. הוא רציני ושקול. שאלת ההובלה של ליברמן היא מעניינת ומדובר באופציה סבירה".

"אני לא מתלהב מכך, אבל זה אחד הצעדים שחייבים לקחת בחשבון, כי מדובר בפתרון לבעיית הגירעון. הממשלה תצטרך לקבל כל החלטה באחריות ובזהירות. הצעתי למקבלי ההחלטות בממשלה להקים פורום שהוא מעין שולחן עגול. כל הצדדים ידונו במציאת פתרונות. עד לפני כמה שבועות טען שר האוצר שאין גירעון, ועכשיו הפקידים מתכננים צעדים לסגירתו. מבחינתי, עצם העובדה שמכירים שיש בעיית גירעון זאת כבר התקדמות. לא מתפקידי להמליץ אילו מסים להעלות, אבל חייבים לשבת יחד ולמצוא פתרון משותף לבעיות.

"אני אישית שולל קיצוץ בתקציב החינוך, אחרים חושבים שאסור לקצץ בבריאות, ויש שדוחים על הסף קיצוצים בתקציבי הרווחה. חייבים לקבוע במשותף את סדרי העדיפויות. אני תומך בגבייה נוספת של מסים, אבל רק מאלה שיש להם יותר. אני מקווה שהקיצוץ יפגע כמה שפחות בשכבות המוחלשות".

"סיפור הארנונה מתחבר בדיוק לנושא יוקר המחיה. הממשלה נקטה בכל הקדנציה האחרונה מדיניות להעלאת מסים עקיפים כמו ארנונה, המשפיעה הגדולה על יוקר המחיה. נוסחת ההתייקרות בעייתית, וכבר לפני שנים טענתי שרכיב השכר בארנונה אינו משקף את המצב בפועל.

"אנחנו דורשים לשנות את מנגנון העדכון האוטומטי. כשלפיד היה שר אוצר, הוכנס מקדם התייעלות לרשויות שבוטל. הרשויות מקבלות העלאה אוטומטית ללא צורך בהתייעלות, וזאת חגיגה. וחוץ מזה, מעבר לייקור האוטומטי כמאה רשויות מבקשות תוספות חריגות של 5%־7%. בסוף מי שמשלם זה הציבור, גם בהוצאות הארנונה וגם בהתייקרות המוצרים שאנחנו נאלצים להעלות בגלל העלויות. אחרי כל זה עוד שואלים אותנו איך אנחנו מעיזים לייקר. שליש מעלות המוצרים הוא הוצאות ביוזמת הממשלה כמו ארנונה, חשמל, מסי בלו, ביטוח לאומי, גז ואגרות שונות".

"זאת אופרה אחת לגמרי. ברוב המדינות המערביות המפותחות אין יום שבתון, כי אין סיבה לכך. בכל מקרה, יום השבתון נועד במקור לבחירות פעם בארבע שנים, ואצלנו בשנה האחרונה יש שלוש מערכות בחירות. יום בחירות עולה למשק ולמעסיקים הפרטיים 2.5 מיליארד שקל. בתוך שנה נרשמה הוצאה מיותרת של 7.5 מיליארד שקל, וזאת שערורייה. נבחרי הציבור חייבים לגלות אחריות ולבטל את יום השבתון. אם לא, אזי שהוא יהיה בתוקף רק למי שיוכיח שהצביע וביצע את חובתו הדמוקרטית. אבל מה פתאום לשלם לעובדים זרים או לפלסטינים שלא מצביעים?".

"יש לי עוד שנה וחצי בתפקיד, ומוקדם לדבר על מחליפים. למי שהתעניין אצלי בנוגע לתפקיד, המלצתי שלא להתחמם על הקווים במשך שנה וחצי. מספר חודשים לפני הבחירות זה מספיק. כרגע אין לי מועמד מועדף, למרות שכל הזמן פונים אלי. בהתאחדות יש מאות תעשיינים שמתאימים, ואני בטוח שהטוב מכולם ייבחר".