תפיסת הביטחון של הרמטכ"ל כוכבי גובלת בחוסר הבנה משווע של המציאות

כרמטכ"ל, לעניות דעתי, הג'וב שלו הוא לחפור מינימום קברים, לשמור על צלם אנוש בצה"ל ועל ביטחון ישראל, שהוא ביטוי חמקמק הנתון לפרשנות. ולכן, לפני שהרמטכ"ל הורג ערבים ויהודים הוא חייב להסביר לציבור מה זה לדעתו ביטחון ישראל. קודמו גדי איזנקוט הגדיר באורח חד (ובמשתמע פוליטי) את ההבדל בין "תחושת הביטחון" של אזרחי ישראל לעומת ביטחון אמיתי, שהוא תלוי יחסי כוחות אמיתיים. 
 

ביום חילופי הרמטכ"לים ישבתי בפאנל שליווה את השידור החי בערוץ כאן. כוכבי דיבר על כוונותיו לעשות את צה"ל "צבא קטלני", ומיד הסתייגתי בשידור. עברו כמה חודשים עד שהסתבר שכוכבי מתכוון בדיוק למה שאמר, והחודש תיקף את אמירתו דאז במילה "השמדה", כלומר צבא שלא עושה חשבון. למען הרקורד: לא מדובר כאן בעקימת אף אנינה של יפי נפש. השמדה היא ערך במציאות של או אנחנו או הם, אלא שזה לא המצב הנוכחי. יוזמה מדינית כיום היא פוטנציאל לא ממומש כדי להגיע לאותן תוצאות ולחסוך בדמים ודמים מיותרים, ואם הדרג הפוליטי מסרב, אזי הג'וב של הרמטכ"ל להיאבק על כך. איך? לנהל את הסכסוך בעצימות נמוכה, ללחוץ באמצעות התקשורת כפי שעשה איזנקוט ולא להסתער להכרעה־השמדה.  

 

***
 

כמה מהמסמכים העיתונאיים החשובים שפורסמו בעת האחרונה ועסקו בתוכנית כוכבי כפי שהוצגה לסגל הפיקוד הבכיר הם של עמיתי לעמודים אלה, טל לב־רם, ואלכס פישמן ("ידיעות אחרונות"). קראתי והתרשמתי. לרעה. "יחידות לוחמות ייבחנו אצל כוכבי על פי מספר ההרוגים והפצועים שיפילו בצד השני", נכתב שם. "כוכבי מדבר על נוקאאוט בסיבוב הראשון בקצב של מאות הרוגים לאויב בכל יום ועל חיסול פיזי אגרסיבי... יחידה צבאית תצטרך להציג כהישג נדרש השמדה של יותר מ־50% מכוחו של האויב - נכון ללבנון ולעזה". 
 

הקשקוש הכמו־מדעי הזה (בכל זאת - מספרים ואחוזים) עובר כאילו לא למדנו כולנו שהלקח החשוב של כישלון מלחמת וייטנאם הוא סטטיסטיקות ההרג. מדי שבוע היה מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה מעביר לקונגרס ולציבור את מספרי הרוגי הווייטקונג וטען כי זה המפתח ל"חיסולו", ל"שחרור וייטנאם" ו"למכה ניצחת לקומוניזם וברית המועצות". כאילו המב"ם (מלחמה בין המערכות) אאוט והזבנג וגמרנו בגרסת כוכבי חזר לחיינו. 
 

בעיה חמורה לא פחות היא התביעה של כוכבי "לא עוד מבצעים צבאיים ממושכים עם פזילה לממד המדיני, שנועדו לגרום לאויב לדמם כדי להרוויח זמן ולהרתיע אותו עד שיתאושש, יעמוד על רגליו ויחליט אם הוא רוצה להמשיך להילחם".  
 

רק למען הסר ספק, לא מדובר בפקודה צבאית אלא פוליטית. שלא לומר תנ"כית ברוחם של נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ועפר וינטר. והגרוע מכל עוד לפנינו: "שיקולים מדיניים (על פי כוכבי) כמו האם לשמר את שלטון חמאס או לא צריכים להיבחן עד הרגע שבו ניתנת הפקודה לצה"ל... כאשר מעורבות של הדרג המדיני תוך כדי פעולה תגרום להפסקת התוכנית הצבאית ותפגע ברצף ההשמדה". 
 

מדובר באטימות שגובלת בחוסר הבנה משווע של המציאות הפוליטית, המדינית והחברתית. והמוסרית (סליחה על הצרפתית). הבעיה היא בדרג הפוליטי שחושש ממלחמה וחושב שלחץ כלכלי וסבבי האלימות ישכנעו את הפלסטינים לוותר על החזון הלאומי שלהם. הפתרון של איזנקוט היה עקיצות (בעיקר חיל אוויר) שנועדו להרגיע את היהודים ולהרתיע את הערבים. גם כוכבי הולך על אש מנגד של אוויר וארטילריה, אבל בעיקר כמסייעת לתמרון היבשתי. 
 

מח"ט חטיבת הקומנדו שדוחף את המסר מלמטה אמר בשבוע שעבר לכתבים שנכחו בתמרון: "זה לא רק עניין של הדרג המדיני אלא גם דיאלוג שבין הדרג הטקטי בצה"ל לדרג האסטרטגי (רמטכ"ל) ובינו לדרג המדיני... מיצינו, תנו לנו לפעול. מהצוותים שלנו אני דורש: תהרגו כמה שיותר מהאויב ותשמידו לו מקסימום יכולות. אין מה לחכות - אני מצפה שיפעילו אותנו". 
 

לזכותו של כוכבי ייאמר שהוא הבין את חדירותן של מערכות ההגנה (כיפת ברזל ושות') וחולשת העורף בשעת משבר אמיתית, ומשם גזר את הצורך בהכרעה ובכניסה קרקעית. כדי להצדיק את המהלך הזה הוא טוען: "אנחנו לא מתמודדים מול ארגונים אלא מול צבאות טרור שכל אחד מהם בהיקף של 30 עד 40 אלף איש. כ־120 אלף רקטות בצפון ו־20 אלף בדרום, וזה ערכי ומוסרי לקטוע את הירי גם במחיר פגיעה בבלתי מעורבים". וכדי לא לצאת ממש רצחניים נאמר שם "ייעשה מאמץ אמיתי לפנות אוכלוסייה אזרחית ולהזהירה מפני תקיפה". 
 

אלא שהמח"ט שלו חושב אחרת. שאלו אותו איך תפנה בלתי מעורבים, והוא ענה "זה סיפור מאוד מורכב. יש לכך תוכניות מסודרות אבל זה לא יהיה בטיפולי. בהרבה מצבים, כמו אלה, הפצ"ר אלוף שרון אפק רק עוזר לנו לתקוף יותר ולפעול יותר ביעילות".
 

העניין מסתבך כאשר עוסקים במכניזם של מלחמת הכוכבים העתידית. כוכבי מדבר על "יכולות רובוטיות לוחמות" ומינהלת שתאפשר "השמדת מטרות מהירה בפרק זמן של שלוש־ארבע שניות מרגע שהמטרה אותרה... במטרות נעות זה יכול לקחת דקות, אבל רק בקצבים כאלה ניתן להשמיד אלפי מטרות ביום". מבירורים שטחיים מסתבר שעדיין לא הומצא האלגוריתם שיודע להבחין בין לוחם בצבא הטרור שמחזיק בנשק לבין עקרת בית שבוחשת בסיר. 
 

בכנס שעליו דיווח פישמן דובר על מלחמת לבנון השנייה. "המסקנה: המטרה לא צריכה להיות כיבוש יעד מסוים כמו העיירה בינת ג'בייל אלא השמדת האויב בתוך אותה מטרה", כתב. הבהרה: מדובר בריכוזי אוכלוסייה אזרחית, ו"הכרעות אמיתיות" פירושן כיבוש הבירות של אותם "צבאות טרור" (עזה? ביירות? דמשק?) ותחרות בין מהירות ההשמדה של כוכבי לבין המהירות שבה העולם ידרוש הפסקת אש. 
 

הבשורה הטובה היא שמדובר בתעתוע עתיר משאבים לחמש שנים, וכלכלנים לא רואים את הכסף שכוכבי מדבר עליו כבר בשנה הקרובה. גם המוסד מריץ תעתוע עתיר משאבים נגד איראן וגם שם דורשים כסף. רק השבוע הועברו במחטף 1.2 מיליארד שקל ל"ביטחון" על חשבון חינוך, בריאות, תשתיות ועוד. הבשורה היא שיש סיכוי שכמה רמטכ"לים לשעבר, שלמדו ואולי הפנימו את מגבלות הכוח, יהיו בין מקבלי או מתנגדי ההחלטות בסיבובים הבאים. נראה אותם. אינשאללה.