לקראת הבחירות החוזרות יש טעם לבחון אירוע לאומי ובינלאומי (כמו הוועידה בבחריין) שהותיר תחושה של "התקדמנו" בעוד למעשה היה כולו תעתוע יחצני שמשקף מדיניות ממשלתית קורסת שמכסה על כישלונות מהדהדים בחזיתות הסורית, הפלסטינית והאיראנית. אי אפשר שלא להבחין שאזור ההשפעה האיראני כולל לא רק את סוריה, לבנון, עזה וחיזבאללה, אלא גם את עיראק, ולא, הפצצות מזדמנות בסוריה הן לא מדיניות. אז ארגנו לנו בבחריין ערבים אותנטיים עם גלבייה ושפם שממש דיברו עם כתבים ישראלים נפעמים (בתנאי שלא קוראים להם דנה ויס) והצהירו אינשאללה יהיה טוב.
בחריין היא בסיס אמריקאי בשכונה סעודית בשליטת שושלת מקומית שהשתלטה על שדות הנפט באדיבות בריטניה וארצות הברית. סעודיה היא אחת הגרועות במדיניות העולם מכל בחינה אפשרית, מזכויות אדם ואישה ועד שחיתות מפלצתית שבכוח הזרוע מנקזת את העושר הלאומי לשושלתו של מוחמד בן סלמאן, הספונסר האמיתי של האירוע בבחריין. רק באפריל האחרון ערפו בסעודיה את ראשם של 37 מורשעים בעבירות טרור, סטייל דאע"ש, ואחד מהם הוקע על צלב בפומבי.
בישראל כאמור סוקרה הוועידה (ההיסטורית) או הכנס (היסטורי כמובן), או הסדנה (בטח היסטורית) לקידום יחסי ישראל והפלסטינים כהתקדמות משמעותית ביחסי ישראל והעולם הערבי. אבו מאזן וממשלו החרימו את האירוע בטענה שהמפיק, ג'ארד קושנר, אינו הוגן והם צדקו. הן בטיעון והן בהחרמת האירוע. במוסף סוף השבוע של עיתון זה כינה אבי בניהו את הפלסטינים "סרבני הזדמנויות" וקבע: "שוב ושוב הם עקביים לאורך עשרות שנים בעניין אחד: הם לא מפסידים שום הזדמנויות להפסיד הזדמנויות... וכך, בחוסר היכולת של הנהגתם לזהות הזדמנויות, להשתלב, לחתור להסדרים, לשיקום כלכלי וכו', הרכבת במזרח התיכון ממשיכה לדהור בלעדיהם".
משהו ברצף ההזדמנויות שמנה בניהו על ציר הזמן לא הסתדר לי: עשרות שנים עברו מאז קבעה גולדה מאיר שאין עם פלסטיני ובמשך אותן עשרות שנים, בדם, יזע, דמעות וטרור יצרו הפלסטינים תשתית למדינה שיותר מדינות בעולם מכירות בה מאשר במדינת ישראל שמחוץ לגבולות 67'. כולל כל המדינות שהגיעו לבחריין, שרובן אגב אינן מכירות בישראל. הקמה של עם, מדינה וארץ אינה רק "ניצול הזדמנויות", אלא גם מוכנות להקרבה והפעלת טרור בדיוק כמו שאנחנו הקמנו את מדינת ישראל. והמציאות היא לא השיטוט הנפעם בבסיס האמריקאי־סעודי הקרוי בחריין, אפילו אם הוא כולל שיפוץ (היסטורי) של בית כנסת ששימש אביזר הכרחי לקרקס היחצני, וחבל שעיתונאים רציניים קנו את הלוקש הזה.
לנסוע לשם - בכיף, אבל לדווח בהקשרים הנכונים: המטרה של מוחמד בן סלמאן (בחריין היא שכונת אי סעודית) היא כנראה לגייס את צה"ל למלחמה באיראן ואת נתניהו להשפעה על טראמפ. כל הישראלים והפלסטינים מעניינים אותו פחות מאחד ג'מאל חאשוקג'י. הדיל האחרון שרקחנו איתו ועם טראמפ הסתיים בפיאסקו בסוריה. הדיל הפלסטיני לכאורה שהיה אמור להיחתם בבחריין הסתיים בתוצאה שהיא גרועה מכישלון – בפיהוק.