הישגי נתניהו עלולים לשכנע את בוחריו ללכת כמו עדר להצביע עבורו. זה ממש מקומם איך הוא כל הזמן משיג הישגים למדינת ישראל ולתושביה, ובכך גורם להם להחליט להצביע עבורו. עכשיו התגלה שהוא רוקם תוכנית לחתום ברית הגנה עם המעצמה הגדולה בעולם, ברית שתחזק את ישראל ולכן תגרום לאנשים רבים שמעוניינים בישראל טובה, חזקה ומאושרת להצביע עבורו.
בעיה נוספת היא שישראל זוכה ביותר ויותר תמיכה מצד מאות מיליונים בעולם, נוצרים אוהבי ישראל. פעם אף אחד לא שמע עליהם. לא דיווחו עליהם כדי שזה לא ישמח את תומכי נתניהו, אבל בזמן האחרון הם תופעה שלא ניתן להתעלם ממנה: הם משפיעים על ראשי מדינות לתמוך בישראל. ההישג האדיר הזה עלול לגרום לבוחרי נתניהו לשקול, לחשוב ולהגיע למסקנה שלמען עתיד ילדיהם הרבים ראוי להצביע למי שבתקופתו אהדה כזו פורחת.
יש עוד בעיה. גרמניה מקבלת חוק שהחרמת ורדיפת ישראלים היא אנטישמיות. בצלם כתבו החודש לנשיא הפרלמנט הגרמני שהם דוחים את הרעיון שחרם על ישראל, מניעת השקעות בישראל ועיצומים על ישראל הם אנטישמיים. הם מודאגים כי זה מזיק ל־BDS.
קראתי את הפנייה של בצלם לנשיא הפרלמנט הגרמני. הם כותבים גם: “אנו מודאגים מאוד מהמגמה ההולכת וגוברת לטעון כי כל מי שתומך במימוש זכויות אדם של הפלסטינים הוא אנטישמי”. בסדר שהם מצדיקים אנטישמיות, אבל למה הם כותבים שהם תומכים בזכויות אדם של הפלסטינים? הם הרי נוקטים בעמדה הפשיסטית התקנית שלפיה המדינה חשובה יותר מהאדם. אדם לא חשוב כלל מול המדינה. מדינה פלסטינית במקרה זה. ברור וידוע שאין זכויות אדם במדינה פלסטינית או בשטח בשלטון פלסטיני. לא לאדם, לא לאישה, כולל ראשונה, שנייה ושלישית, או שחיללה את כבוד המשפחה. לא להומוסקסואל, וכדי לא להאריך למי עוד לא, נסכם: לא בכלל. בצלם מעמידים את הזכות למדינה מעל זכויות אדם. טוב, אבל שיגידו זאת. בעיקר לעצמם.
הבחירות האלה מיותרות. היינו צריכים להיות כבר בתקופת ממשלה בראשות נתניהו ובתמיכת כחול לבן, מבחוץ או מבפנים, שפועלת לפתרון בעיות האמת של הישראלים, אבל הפוליטיקה הישראלית איבדה מזמן כל קשר עם המציאות.
לכן, כרגע, אני מעריך שמומחי הסרת פקקים מבקבוק בבעיטה מגיעים לארץ ממנזרי לחימה בסין וממועדוני להטוטים בארצות הברית כדי לאמן פוליטיקאים בהעפת פקק מבקבוק. השאלה במי לבחור הפכה סוף-סוף קלה: במי שיודע להעיף את הפקק בתנועה המוצלחת ביותר ועם איבר הגוף הבלתי צפוי ביותר. אהוד ברק כרגע מוביל. אבל אימונים ואולי עורכי וידיאו טובים יכולים להפיק סרטוני רשת משכנעים יותר למועמדים האחרים.
שאר החדשות פחות מעניינות. פועל נהרג, גבר טבע, נערה הותקפה בדרך או בבית הספר, שדה נשרף בבלונים. לא נורא. דובר צה”ל מודיע בגאווה שנשרפים פחות דונמים. לישראל יש הרבה מה לתקן. לא רק מצב היהודים מגולת אתיופיה. לא רק עידוד תחבורה ציבורית לחסרי רכב בשבת. ברמת גן, ואחר כך בשאר הארץ. יש הרבה מה לעשות ומפני מי להתגונן.
מי שלא בוחר בביבי יספור בהתלהבות ואפילו בצדק את הפגמים, אבל אף אחד לא יצביע על ההישגים. הישגים רק יעצבנו אותו. עמוס גלבוע פרסם לפני שלושה ימים מאמר מרתק במעריב והוא פורסם גם בכתב העת האינטרנטי המיוחד במינו של אהוד בן עזר. זהו כתב עת שנשלח במייל והוא מופיע באופן קבוע כבר 14 שנים. שם המאמר: “מה הן הסיבות לאוקיינוס הקללות נגד תומכי נתניהו?”. גלבוע (תת אלוף לשעבר, בכיר במודיעין ועוד) מנתח את השנאה לבוחרי נתניהו ומגיע לכמה תובנות. בין היתר: “אם מצביעי ביבי הם בחזקת מטומטמים, חסרי בינה ושכל, ממש חיות, אז אנחנו, אלה הזועקים נגדו, מהווים את ההפך הגמור. כלומר, הם מטומטמים אז אנחנו חכמים ונבונים. הם לא יודעים להבחין בין טוב לרע, אנחנו יודעים גם יודעים. היה פעם מישהו שהגדיר זאת בקיצור: הם בני החושך ואנו בני האור”.
אהוד בן עזר (סופר חשוב ועורך כתב העת) ענה לו בהערה בסוף המאמר: “אני שייך לאותו חלק בהמון הנבער שימשיך להצביע גם בבחירות הקרובות עבור ביבי, אף כי אני חושש מאוד ששוב לא יעלה בידו לכונן קואליציה מול כל הסחטנים אשר סביבו - לא רק החרדים והדתיים וליברמן אלא בעיקר ה’מנהיגים’ של כחול לבן, המנציחים בשנאתם לנתניהו את הכניעה של הליכוד לדתיים ולחרדים”.