אין ולא יכול להיות ספק כי מראשית עלייתם ארצה של יוצאי אתיופיה הם סובלים מאפליה דוחה, אך ורק על יסוד צבע עורם, לרבות ואף בייחוד בקרב לא מעט ממוסדות השלטון. חמורה במיוחד היא תופעת שיטור היתר כלפי צעירים בני העדה, הנובעת גם היא מאפליה שביסודה צבע העור. תופעה זו מלווה לא אחת בשימוש באלימות משטרתית קשה ובריונית, לרבות ירי, כפי שקרה בסוף החודש שעבר, אז מצא את מותו סלומון טקה ז"ל בן ה־19. בכל תופעות הגזענות האלה יש להיאבק בכל העוצמה, ואין כלי ראוי מהפגנות המוניות ובלתי אלימות.
אולם אין הדעת סובלת כי בשל תחושת הקיפוח - המוצדקת - של יוצאי אתיופיה ייקבע גורלו של השוטר שגרם למותו של טקה על ידי ההמון, קל וחומר כאשר ההמון מוסת ומשולהב על ידי ח"כים בלתי אחראיים, המנסים לגזור קופון. אין ספק כי החשדתו של השוטר בהריגה כבר בתחילת החקירה הייתה שערורייתית ובאה לעולם מחמת זעמו של ההמון המפגין.
אומנם, בגלל מידת האמון במשטרה, השואפת לאפס בקרב הציבור בכלל ויוצאי אתיופיה בפרט, רבים אינם מאמינים כי מותו של טקה אכן נגרם מירי כלפי הקרקע וכי הקליע ניתז ממנה הישר אל גופו. חוסר האמון המוחלט במשטרה מוצדק כשלעצמו: המבקר הפנימי של המשטרה, האלוף (במיל') אברהם אדן ז"ל - הוא ולא אחר - קבע בדוח ביקורת שנערך לפני 25 שנה כי במשטרה שוררת "תרבות ארגון של שקר".
# # #
ומאז, תת־תרבות השקר במשטרה רק העצימה. ואולם במקרה זה, הירי אל הקרקע ניתן להוכחה באמצעות בדיקה פשוטה של מז"פ, כפי שנעשה בפועל. פירושו של הירי כלפי הקרקע הוא שלא זו בלבד שהשוטר לא העלה על דעתו לגרום למותו של טקה, אלא שהירי נעשה מתוך כוונה חד־משמעית שלא לפגוע באיש. הירי בוצע אפוא אך ורק כדי להרתיע את הנוכחים, כתוצאה מסכנה שחש השוטר, אם תחושה זו הייתה מוצדקת ואם לאו.
בין תרחיש שכזה ובין עבירת ההריגה אין ולא כלום. אדם יכול להיות מואשם בעבירת הריגה עקב ירי לעבר גופו של אדם אחר, תוך ידיעה כי הירי יכול להביא למותו, גם אם לא חפץ בתוצאה זו. החשדתו של השוטר היורה מלכתחילה בעבירת הריגה היא כאמור מעשה שלא ייעשה. הורתו ולידתו אך ורק ברצון לרצות את ההמון - ואת המלבים את זעמו בפוליטיקה ובתקשורת - שאינו יודע ואינו רוצה לדעת מה המשמעות המשפטית הצרופה של ירי בנסיבות שהביאו למותו של טקה.
שחרורו המיידי של השוטר ממעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בית, לא זו בלבד שהיה סביר, אלא אף התחייב בגין האמור לעיל. אם נפלה טעות כלשהי בהחלטת שופט השלום, הריהי מתבטאת בפרק הזמן הארוך - 15 יום - שקצב לשוטר לשהות במעצר בית. מעצר זה נקבע בשל החשש משיבוש החקירה על ידיו, אך חשש זה היה מופרך לחלוטין. מלכתחילה טען השוטר כי ירה לעבר הקרקע, ולפיכך לא הייתה כל סיבה מצדו לשיבוש הליכי החקירה באמצעות השפעה על עד ראייה כלשהו.
מקרה חמור בהרבה התרחש בסיום חקירת מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים). חרף הממצא העובדתי החד־משמעי כי מותו של טקה נגרם עקב קליע שניתז מן הקרקע, המליצה המשטרה להעמיד את השוטר היורה לדין בעבירה ע"פ סעיף 301 ג' לחוק העונשין: "הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו מאסר 12 שנים". זהו סעיף שחוקק ממש בימים אלה - ושכמותו לא היה עד היום בחוק העונשין - במסגרת רפורמה רבת־היקף בכל העבירות הגורמות להמתת אדם.
סעיף זה אמור להיות בעל חומרת ביניים, בין עבירת גרימת המוות ברשלנות, שעונשה המרבי הוא שלוש שנות מאסר, לבין מקרה חמור לאין ערוך של עבירת ההריגה, שעונשה המרבי הוא 20 שנות מאסר. מטבע הדברים, לגבי סעיף חדש זה עדיין אין בספר החוקים פסיקה של בתי המשפט.
גם בהיעדר פסיקה, על יסוד העונש שקבע המחוקק לעבירת "גרימת מוות בקלות דעת", מדובר בעבירה חמורה פי ארבעה מעבירת הרשלנות, היות שהעונש לגביה חמור פי ארבעה מהעונש על עבירת גרימת מוות ברשלנות.
עיוות הדין שבהמלצת חוקרי מח"ש בא לידי ביטוי בכך שבנסיבות המקרה אין כל מקום להעמיד לדין את השוטר אפילו בעבירת גרימת מוות ברשלנות. שוטר היורה לעבר הקרקע כדי להרתיע - קל וחומר כאשר מדובר במקרה כמו זה, כאשר נזרקות לעברו אבנים - אינו יכול באופן מעשי לצפות היתכנות ממשית של התזת הקליע הפוגע ברצפה היישר לגופו של מי מהנמצאים בסביבה הקרובה. הרשלנות היא עבירה שיסוד היסודות המקים אותה הוא חובת הזהירות, המחייבת לצפות את האפשרות לתוצאה קטלנית עקב הפעולה שעושה אדם, גם אם אין ספק שאינו ער לאותה תוצאה קטלנית בשעת מעשה.
מרכיב יסוד זה של עבירת הרשלנות אינו מתקיים בנסיבות המקרה. הסיכוי לפגיעה מקליע הניתז מהקרקע קטן ביותר, כמעט כמו הסיכוי לזכות בלוטו. לפיכך לא ניתן לומר כי חובה הייתה על השוטר לצפות לתוצאה הטרגית בעת ביצוע הירי ההרתעתי. לא זו בלבד שאין מקום להאשימו בעבירת גרימת המוות עקב קלות דעת, אלא שאין כל יסוד להאשימו אפילו בגרימת מוות ברשלנות.
באופן לגמרי לא מפתיע, מעצר הבית המיותר - ויותר מכך, ההמלצה נטולת היסוד להעמידו לדין - לא סיפקו את תאוות ההמון: לאחר ששוחרר השוטר למעצר בית, נשמעה קריאה למעצרו מאחורי סורג ובריח. כמו כן, ההמון לא הסתפק בהמלצה להעמידו לדין בסעיף של גרימת מוות בקלות דעת, אלא גם דרש את העמדתו לדין בעבירת ההריגה.
דרישה לצעדים מופקרים מבחינה משפטית ועובדתית כלפי השוטר השמיעה, בלי בושה, ח"כ פנינה תמנו־שטה מכחול לבן, תוך שהיא עושה הכל כדי לשלהב את יוצאי אתיופיה שנקבצו כדי למחות על כך שלא הומלץ להעמיד לדין את השוטר בסעיף ההריגה.
# # #
אם כן, מה ההליך המשפטי הראוי שיש לנקוט כלפי השוטר? הוראות הפתיחה באש במשטרה בהחלט מתירות לשוטר החש בסכנה לירות ירי מרתיע שאינו למטרת פגיעה. אלא שעל פי אותן הוראות, הירי חייב להיות מכוון כלפי מעלה, בזווית ישרה. אין חולק כי השוטר לא ירה מעלה אלא דווקא לכיוון הקרקע. מחדל זה מצדיק ומחייב את העמדתו לדין משמעתי, בעבירה של ירי שלא על פי הוראות הפתיחה באש - ותו לא.
בין צעד מתחייב זה לבין מה שצפוי לשוטר מידו של הממסד המשטרתי והמשפטי, אין ולא כלום. משפט ההמון הזועם בכיכר העיר והתקשורת הוא שיביא לכך שהשוטר ייאלץ לשלם מחיר כבד בהרבה, לרבות בגזילת חירותו. בכך תוכח שוב, בפעם המי יודע כמה, אוזלת ידה - בלשון המעטה - של מערכת אכיפת החוק בישראל, על כל שלוש זרועותיה: המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט.