1. עוד לפני סגירת הרשימות יתברר ליו"ר מרצ והרשימה החדשה כי אהוד ברק ואנשיו בעשירייה הראשונה וסתיו שפיר ואנשיה - הם בעצם סיעה אחת שתכתיב ותוביל את הכיוון, הקמפיין והמו"מ ככל שיתקיים כזה. והנה עוד, בקליפת אגוז, כמה תובנות מהשחר של יום חדש במחנה השמאל:
• זה שנים שהקשר בין שפיר לבין אהוד ברק חזק מהקשר שלה עם ראשי מפלגת העבודה אבי גבאי ועמיר פרץ. עניין של הערצה, אופי ופסנתרנות.
• זכרו כי לפני הפריימריז הפנימיים הודיעה שפיר שתפרוש אם לא תיבחר. אמרה וביצעה.
• בשנים האחרונות ברק מיתג עצמו חזק בשמאל ומצא לבסוף מקום של כבוד במרצ.
• לראשונה בחייו, ברק שם את אנשיו לפניו. אם זה אמיתי - זה חדש, אלא אם הוא מתכוון להיות מרן של השמאל. אם יתאפשר לו, יהיה שר ולא - יפרוש.
• העבודה מחויבת כעת בפתרון יצירתי. איציק שמולי - נכס גדול.
• לראשונה משולב ברשימת שמאל ציוני קצין בדרגת אלוף, סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן.
• מרצ כזכור היא תרכובת של מפ"ם, רצ ושינוי, וכעת היא משתלבת גם עם חצי העבודה ורשימת ברק - אם תרצו, כך מצטמצם השמאל בישראל.
• ראשי מרצ לדורותיהם, שולמית אלוני, יוסי שריד ויוסי ביילין באו מהעבודה - לפיכך לשפיר יש לאן לחתור.
• ניצן הורוביץ עתיד לחוש היטב את העוצמה האפקטיבית של הרוחות שינשבו לכיוונו הרחק מהמקום העשירי.
2. הוויכוח אם גודל "הגוש" חשוב מגודל המפלגה מתנהל על פי האינטרס המיידי. המפלגות הגדולות יגידו שחשוב הגודל כדי לקבל את המנדט מהנשיא, והקטנות יגידו ש"הגוש" והיכולת להקים קואליציה הם הקובעים.
לקראת הבחירות, אני מציע לכם להיפרד מעניין הגושים, כי הקלפים עומדים להיטרף לחלוטין. תעקבו למשל אחרי אביגדור ליברמן, שבשקט חורש את שכונות צפון תל אביב ומתקבל בהערכה במעוזי שמאל עם הבטחתו לדרוש ממשלת אחדות לאומית. ואני מודיע לכם שלכחול לבן לא תהיה בעיה לשבת בקואליציה עם ש"ס ודגל התורה וליברמן, ואפילו עם שקד "החדשה", וגם לעבודה לא תהיה בעיה. וכך גם הליכוד, שתשמח לשבת עם כחול לבן ועם העבודה.
אחרי מועד ב' יפעילו כל הגורמים הפוליטיים את מערכת הניווט ויְחַשבו מסלול מחדש, בריתות ישנות ייפרמו וחדשות יירקמו, ולכן העסק פתוח לחלוטין, הרבה יותר ממה שנראה וממה שאנחנו רגילים אליו.
3. אין לי ספק שככל שנתקרב אל הבחירות, יבין בנימין נתניהו ויבינו בני משפחתו שהם טעו, וכי מוטב היה לו היו נוטלים גלולה נגד בחילות ונותנים לאיילת שקד מקום אחד בליכוד במקום שתיקח להם 8־10 מקומות. וזאת בדיוק הבעיה של הליכוד: לא היו מספיק אנשים דעתניים שהעזו להתייצב מול נתניהו פומבית ולדרוש ממנו לנהוג על פי צורכי התנועה וטובתה ולא על פי גחמות אישיות.
שקד - צעירה, נמרצת, חדורת שליחות, פוליטיקאית טובה שגם אם לא תסכימו עם דרכה ודעותיה, תעריכו את מסירותה ואת עבודתה לטובת בוחריה - הצליחה להישאר על הגלגל ובגדול. זהו המקום לומר מילה טובה לנפתלי בנט, שיצר איתה ברית פוליטית לפני שנים, כבש איתה את המפד"ל הישנה (הבית היהודי) והימר איתה ביחד על הימין החדש, שנכשלה ונשלחה הביתה. מועד ב' של בחירות 2019 הוא הזדמנות עבורם "להיוולד מחדש". בנט נהג באצילות גם במעשיו וגם בדבריו כשפינה לה את המקום הראשון (גם אם לא הייתה לו ברירה). אין הרבה מקרים כאלו בהיסטוריה הפוליטית שלנו.
כעת צריכה שקד לבנות את המערכת שתחבל ותנקב את "משאבת המנדטים" של נתניהו, שהיא האיום הגדול ביותר על מפלגתה. המערכת הזו היא האיחוד עם פרץ וסמוטריץ' למפלגה גדולה שנתניהו צריך להיזהר ממנה, היות שיזדקק לחסדיה ביום שאחרי הבחירות, כשהוא זוכר שבנט כבר אמר שנתניהו הוא לא האפשרות היחידה.
4. יותר מעשר שנים שימש האלוף (במיל') דוד עברי כמנכ"ל משרד הביטחון תחת מספר שרים ממפלגות שמאל וימין. כך גם האלוף (מיל') עמוס ירון, שמונה על ידי שר הביטחון אהוד ברק והמשיך תחת שרי ממשלות הימין. יותר מ־50 שנה שירת חיים ישראלי ז"ל כעוזרם המסור והנאמן של שורה נכבדה של שרי ביטחון משמאל ומימין. הוא היה ב"משרת אמון", ונאמנותו הייתה הן לממלכה - כנדרש מנושא תפקיד ממלכתי, והן לשר - כמתחייב מתפקיד אמון.
הדברים הללו נכתבים על רקע פיטוריה של אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים, על ידי השר אמיר אוחנה. ייאמר: נכון שחוקית מותר לו, היות שעל פי החוק זוהי משרת אמון, אבל מחובת הממלכתיות - בהתחשב בכך שבעוד חודשיים יתקיימו בחירות ושאין הוא יכול לקבל החלטות מהותיות בתקופה זו - להשאירה בתפקיד ולהותיר את מלאכת מינוי המנכ"ל במשרד כה חשוב ורגיש לשר הבא.
ישנם שני סוגי מנכ"לים בשירות הציבורי: מנכ"לים שמגיעים לתפקידי אמון מהמפלגה או על בסיס אישי, ואלה שבאים מלב השירות הציבורי. כך למשל מזכיר הממשלה. ברור שאם בתפקיד הממלכתי הזה מכהנים דן מרידור, גדעון סער, יוסי ביילין או צחי ברוורמן, הם יוחלפו בוודאות ובצדק על ידי ראש הממשלה הבא, אך אם מכהן בתפקיד למשל אליקים רובינשטיין - הוא ישרת בתפקיד תחת ראש ממשלה מהשמאל או מהימין ללא שום נקיפות מצפון. הנהנים העיקריים מכך יהיו לרוב ראש הממשלה המכהן, הממלכה והציבור.
פלמור היא מהסוג הזה. לא מינוי פוליטי, אלא מקצועי וממלכתי, הגיעה מתוך משרד המשפטים עם רקע וניסיון, מונתה על ידי השרה ציפי לבני ושירתה בתפקיד גם תחת השרה איילת שקד, שבאה עם אג'נדה לרפורמות מהותיות במערכת המשפט. אני מניח שפלמור לא הזדהתה עם כל החלטה של שקד, אך לאחר שאמרה את דעתה, יישמה את המדיניות תחת הכרה שהשרה קובעת מדיניות והמנכ"ל מבצע, כל עוד לא נחצה "קו אדום" מבחינתו של המנכ"ל ומתוקף אמונתו וערכיו.
פלמור נשמה ממלכתיות משחר נעוריה. אביה היה שגריר של ישראל במספר מדינות (באופן שמחייב גם את הילדים לאכול מצלחות המעוטרות בסמל המדינה), אחיה יגאל היה דיפלומט אף הוא ודובר משרד החוץ. לאור כל זאת, לא הייתה שום דחיפות להדיח אותה ללא כל סיבה חודשיים לפני הבחירות. גם אם זה "חוקי", זה מסריח.
5. יש לנו מערכת בריאות ציבורית טובה ואיכותית, אבל היא קורסת בשל מחסור ברופאים, אחיות, מיטות, תורים ועוד. המצב החמור שולח את העשירים לרפואה פרטית או לאשפוז בית, והיתר נאנחים לגורלם. לכן שביתת האחיות, ככל שתהיה קשה ותובענית, היא ניסיון להקים קול זעקה עבורנו הציבור, ולכן עם כל הקושי, היא צודקת ומוצדקת.
6. לפני חודשיים סיפרתי כאן על דודתי אסתר סילס ז"ל ממושב ניצני עוז שהלכה לעולמה לאחר סבל ומחלה, מותירה אחריה ילדים, נכדים ונינים. ביום ראשון, בסיור בוורשה עם אמא שלי לאה ושני אחַי, נתבשרנו כי הדוד ניסים, אח של אמא שלי ובעלה של אסתר ז"ל, הלך לעולמו בשנתו. ביום שבת עוד קם בבוקר ונסע לשוק טירה לקניות, בערב הסיע את המטפלת לביתה בנתניה. הוא עבד עד יומו האחרון, נהג, עצמאי לחלוטין, מחייך תמיד כמו מושבניק טוב. בגיל 13 עזב את הוריו בדמשק, עלה בעליית הנוער והקים את ניצני עוז מול טול כרם. בבוקר שבו נפטר, התקשר רופא המשפחה ואמר שהתשובות של הבדיקות הגיעו וכי "הכל בסדר".
הדוד ניסים נפטר כנראה מצער על מות אהבת נעוריו, רעייתו ואם ילדיו שעמה חי 71 שנה (!!!), וכך אנחנו נפרדים מהדוד שבנה את המדינה, גאל את אדמתה, לחם לעצמאותה ולא ידע לבקש לעצמו דבר בתמורה. הנהיה ראויים למורשתם?
7. קחו את אמא או אבא, את האחים - לבד, ללא המשפחות, וסעו לטיול, לא חשוב לאן. עשיתי זאת השבוע עם אמי ושני אחַי. אני מבטיח לכם שתגלו הרבה דברים שלא ידעתם ושהחוויה תהיה כה חיובית עבור האמא, האבא והאחים, עד שתישבעו לעשות זאת שוב. שבת שלום.