השבוע, כשהימין החדש בראשות איילת שקד קם לתחייה, ועוד לפני שהתברר גורל כיפופי הידיים מול רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', הגיע הזמן לעסוק סוף־סוף במנה העיקרית: איך מנצחים בבחירות. לנצח, לא רק לעבור את אחוז החסימה, אלא להכריע את סדר היום של הממשלה הבאה. זהו האתגר של הימין האידיאולוגי כולו, שהגיע הזמן לקרוא לו "הימין האמיתי".
בסיבוב הקודם השליך הימין הזה כ־7 מנדטים לפח בגלל טעויות שונות, אבל הוא קיבל צ'אנס נוסף בתנאים מיטיבים, כי הפעם ההילה של בנימין נתניהו נסדקה. עכשיו נותר לקלוע למטרה, לא לשגר מסרים מעורפלים ולפספס כמו בפעם הקודמת.
גם בספטמבר כ־4 מנדטים של ימין דתי יצביעו אוטומטית לצאצאי המפד"ל. אבל מעבר להם מצוי מאגר עצום של בוחרים האוחזים בהשקפת עולם לאומית, הזהה לזו של איילת שקד ונפתלי בנט. חלק גדול מהם הצביע לליכוד, חלק לישראל ביתנו, חלק חנו אצל משה כחלון ואפילו בשולי כחול לבן. מדובר בעשרות מנדטים שמרכז המטרה שלהם הוא מצביעי הליכוד.
מה מציעים לבוחרי הליכוד? פשוט מאוד, את רעיונות המפלגה שלהם, התפיסה הקלאסית של חרות וזאב ז'בוטינסקי. אלא שהבטחה תהיה לבצע, לא רק לפזר דיבורים ריקים. לכן המיקוד של בנט, שקד ושותפיהם חייב להיות: "אנחנו הימין האמיתי - תנו לנו כוח לממש את תפיסות הליכוד. אנחנו נעשה, לא רק נבטיח, כמו נתניהו וליברמן".
לא קשה יהיה להוכיח בקמפיין כי מי שטען שהוא "ימין חזק" הראה במערכה האחרונה שהוא ממש לא כזה. ובמקביל, מי שמתלהם שוב בנוסח חיסול איסמעיל הנייה, לא עשה כלום כשהגיע לעמדות הכוח. קל יהיה להדגים עד כמה הליכוד - מפלגה עם תפיסת עולם נכונה והרבה אנשים טובים - לא מובילה לכיוון שהיא מבטיחה. במיוחד תחת ראש הממשלה הנצחי, מי שתמיד מפזר ססמאות ריקות וכמעט אף פעם לא מיישם את השקפת העולם שהוא מייצג.
במהלך הזה חייבים ללכת לנתניהו על הראש. לא בהשמצות אישיות, לא בגידופים, פשוט להציג את העובדות - כל מה שנתניהו הבטיח ולא מקיים. כל מה שממשלת ימין חייבת הייתה לעשות ונתניהו עושה ההפך. ולא פחות חשוב - להצביע על מה שביבי עלול לעשות אם לא יהיה מי שיחזיק במפתחות הממשלה וישמור עליו.
הקופירייטרים ומנהלי הקמפיין יטבעו בחומרים ובדוגמאות. למשל, הווטו של נתניהו על בניית שכונת גבעת המטוס בירושלים בגלל הבטחה לגרמניה; הווטו על בנייה בשטח E1 בגלל חשש מהאירופים; אי־פינוי חאן אל־אחמר ודומיו; החידלון מול השתלטות הרשות הפלסטינית על שטחי C ביו"ש; חנק הבנייה ועוד ועוד. ומעל הכל - המשך קיומה של הרשות הפלסטינית אחרי 13 שנים בהנהגת נתניהו.
קל יהיה להוכיח עד כמה נתניהו הוא שגורם היום לקיומו של שלטון אבו מאזן וחבורת הטרוריסטים שלו, במקום לשלוח אותם חזרה לתוניס. הוא מדבר נגדם בשצף קצף, אבל מוודא במסתרים שהם ימשיכו להתקיים.
בהקשר הזה יעשו הקופירייטרים חגיגה: רק השבוע כינס נתניהו פורום שרים כדי שיוכל לעקוף את הקיזוז שהטילה ישראל עצמה מתוקף החוק על המענקים שאבו מאזן נותן למחבלים ובני המשפחות שלהם. כל כך קל יהיה להמחיש למצביעים איך נתניהו עובד עלינו בעיניים. למשל, העובדה שהוא עצמו ביקש מממשלת גרמניה להגדיל את התזרים לאבו מאזן בעקבות חיתוך התקציבים האמריקאיים לאונר"א, ומשום שממשלתו נאלצה לציית לחוק הישראלי שמחייב את קיזוז כספי המחבלים. כל מה שצריך לשדר לבוחרים הוא את האמת: שנתניהו משמר את מתכונת אוסלו ורק ימין אמיתי חזק יוכל לשים לזה קץ.
אותו הדבר ייחשף בתחום המשפטי. והכי קל לספר על פסקת ההתגברות המפורסמת, זו שגם דוברי נתניהו טוענים שהיא חשובה כל כך כדי לאזן את הדמוקרטיה הישראלית. די יהיה להציג את דברי רועי פולקמן מכולנו, שסיפר כיצד נתניהו הוא שביקש מכחלון לטרפד את חקיקת פסקת ההתגברות ולקחת את האשמה על עצמו. נתניהו קלאסי. אותו הדבר בתחום התרבות והסרטים. שם נמשכת פשיטת הרגל של הליכוד, למרות עידן ההבטחות הגדולות של מירי רגב. שנים קובלים דוברי הליכוד על ההטיה בקרנות הקולנוע, בהצגות ובסרטים, אבל ממשיכים לממן ולתת פרסים לכל מי שמשבח את האויב.
ולא פחות חשוב הוא התחום הכלכלי. השקפותיו של נתניהו בכלכלה ידועות ונכונות, אבל הממשלה שלו עושה, פחות או יותר, את ההפך. יותר רגולציה, יותר גזירות, עוד החלטות פופוליסטיות שמובילות להגדלת הגירעון. ממשלה שממשיכה להיות שבויה בידי ההסתדרות והוועדים הגדולים, מגדילה את המגזר הציבורי ופוגעת במשקיעים וביזמים. לכן גם מי שרוצה ימין כלכלי, יתבקש להצביע לימין האמיתי.
ועדיין לא אמרנו מילה על עוטף עזה, על החידלון מול חמאס, על היעדר המדיניות, מורך הלב והמבוכה. ליברמן כבר יעשה על זה חגיגה, אף על פי שכשר ביטחון הוא יישר קו עם המדיניות הנוכחית. אבל הימין האמיתי חייב יהיה להציג אלטרנטיבה מעשית, גם בחזית הדרום.
ועל כל אלו יוצג חשבון פוליטי פשוט: מי שרוצה למנוע מנתניהו לחזור על מה שעשה כמעט בתום כל מסע בחירות, לחבור לצד השני, יחזק את הימין האמיתי. מאהוד ברק ועד בני גנץ, מעמיר פרץ ועד ניצן הורוביץ - אם לא יהיה ימין אמיתי חזק מאוד, אלו המועמדים שאליהם יפנה נתניהו כמעט בוודאות אחרי הבחירות הבאות. שוב, הקופירייטרים יחגגו מהדוגמאות: הכנסת ברק לקבינט במקום האיחוד הלאומי, החיבור עם ציפי לבני, הפנייה האחרונה לאבי גבאי ומפלגת העבודה - ראשי "השמאל החלש".
חשוב גם יהיה לדרוש מנתניהו במפגיע לחשוף במדויק את כוונותיו לגבי מדינה פלסטינית ותוכנית טראמפ. כן או לא ויתורים ומסירת שטחים לפלסטינים, נא להבהיר ולהתחייב. חשוב יהיה לאלץ את נתניהו להפסיק להתחמק ולהסתיר.
הקמפיין הזה לא רק נכון אלא גם צודק. הוא מגיע לביבי בגלל המדיניות שלו, אבל גם בגלל היחס האישי המחפיר לבנט ושקד. הגיע הזמן לימין האמיתי.
התנצלות לחמלניצקי
הצעה קטנה לאהוד ברק: השבוע אחרי שהתנצלת שוב בפני הפורעים הערבים של מהומות אוקטובר 2000, כדי לקבל את ההכשר של ערביי מרצ, אולי הגיע הזמן שיועצי הבחירות שלך יבדקו אופציות להתנצלויות נוספות. צריך לבחון התנצלות בפני בוגדן חמלניצקי ויתר הפורעים האוקראינים והרוסים, שטבחו ביהודים לאורך הדורות. אולי זה יעזור במשהו עם מצביעים עולים מחבר העמים, כאלו שאינם יהודים.
אחר כך כדאי לבדוק אם רצוי להתנצל בפני פרדיננד ואיזבלה - מלכי ספרד שגירשו את היהודים ב־1492, ורדפו את האנוסים. אולי תמצאו בוחר או שניים שנפגעו מהיחס של העם היהודי לאינקוויזיציה הספרדית, ולכן התנצלות תועיל לך בבחירות.
בהמשך רצוי לבדוק בין העולים מאיטליה, אולי מישהו שומר סנטימנטים למוסוליני. פאשיסט או לא, סיכוי לקושש כמה קולות עומד מעל הכל. ונעצור באיטליה בלי לפזול לעבר גרמניה, זה כבר יותר מדי. אם כי אצל אהוד ברק, מי יודע.