בדיווחיה על החשדות נגד 12 הנערים הישראלים שנעצרו בקפריסין בחשד לאונס קבוצתי של צעירה בריטית בת 19, הוכיחה שוב מרביתה של התקשורת הישראלית את כל חולייה, שלא לומר נבזותה, ומעל לכל, תת־רמתה. 
 
זה יובל שנים לפחות שלשיטתה של מרבית התקשורת, כל אדם שנעצר בחשד כלשהו - קל וחומר בעבירה חמורה - חזקת חפותו הקבועה בחוק מתנדפת בו במקום ככלי אין חפץ בו, והוא הופך מיד לא רק לאשם, אלא גם למי שהורשע ונשפט למאסר ארוך. זהו, לא אחת, דינו גם של מי שרק נחקר באזהרה, מבלי שייעצר.
 
כל עוד לא הוברר חד־משמעית על ידי משטרת קפריסין כי טענתם העקבית של הנערים העצורים שכל שהיה בינם לבין הצעירה היה בהסכמתה, בשום כלי תקשורת לא הועלתה האפשרות שמא מדובר בעלילה כוזבת. אפילו פקפוק מתבקש בתרחיש של טענת אונס של צעירה אחת על ידי לא פחות מ–12 אנסים לא נשמע בשום מקום בתקשורת. במקום זאת, התפתח רב־שיח באשר לשנות המאסר הארוכות המצפות לכל אחד מהאנסים, הבריונים, המופקרים ונטולי הרסן. 
 

גם מניין של תריסר אנסים לא סיפק את תאוותה של מרבית התקשורת, ואת צימאונה לגלגל בזפת ובנוצות מספר רב ככל הניתן של נערים ישראלים המעורבים בפרשה. לפיכך מכוח מקור עלום (שמאחר שלא ניתן לבדוק את עצם קיומו, עולה ספק רב אם אינו פרי הדמיון) - פורסם כי החקירה עומדת להסתעף ומתקיים "מצוד" של משטרת קפריסין אחר נערים נוספים שנטלו חלק ב"אונס" ונמלטו לישראל. 
 
תוך שהם נסחפים בעקבות כינויי הגנאי של עצמם כלפי הנערים, ולאחר שהאשימו, הרשיעו ודנו אותם למאסרים ארוכים, הגדילו טהרני התקשורת המזויפים והטילו כתם מוסרי גם על הורי הנערים - ועל האבות והאמהות בישראל בכלל - וזאת עקב "הערכים הפסולים" שהנחילו ליוצאי חלציהם, המובילים היישר לעבר אונס אלים ואכזרי של צעירה חסרת ישע.
 
כאשר כל בועת האונס השקרית התפוצצה, איש מבין המלעיזים בתקשורת לא העלה בדעתו להתנצל על המיצג הכוזב והדוחה שהתנהל בניצוחה. קל וחומר שכותבי הפאשקעווילים כלפי החברה הישראלית כולה, ובמיוחד צעיריה, לא הביעו כל התנצלות בגין דברי הבלע שהפריחו.
 
במקום זאת התגברה המתקפה הפראית על ההורים, שקיבלו באופן טבעי בהתרגשות ובשמחה את פני יקיריהם שזכו לחופש ולזיכוי מלא ומהדהד מהחשדות.

יודגש: מדי יום ביומו מודים מיליונים של יהודים לקב"ה - במסגרת הברכה השנייה בתפילת שמונה עשרה - על היותו "סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים". זהו מנהג יהודי זה למעלה מ"אלפיים שנות" להודות לשם ולשמוח שמחת אמת, גם כאשר מדובר בעבריין מורשע המשתחרר ממאסר (בשבת הראשונה שלאחר שחרורו, אומר בבית הכנסת בתפילת שחרית את ברכת הגומל), ואין כל פסול בשמחתו ובשמחת מקורביו. קל וחומר שאין כל פסול בשמחה כאשר מדובר בשחרורם של נערים יהודים שהיו עצורים בערכאת גויים, הוחשדו באחת מהחמורות שבעבירות, ובתוך זמן קצר זעקתם לחפות הוכחה כנכונה במלואה.
 
כמות בלתי נדלית של רוע קיימת בתקשורת, שלא זו בלבד שלא הביעה סיפוק משחרור הנערים ולא התנצלה על דיווחיה הדוחים, אלא שהמשיכה במסע השטנה והוקיעה את הנערים והוריהם על שמחת שחרורם.
 
רישיון להעליל
 
אולם לא רק התקשורת הישראלית מתגלה כ"ילד הרע" בפרשה. ממסד אכיפת החוק - במיוחד הפרקליטות - מתגלה במלוא חדלונו כאשר משווים אותו למשטרת קפריסין ביחס לדרך טיפולה בחקירת חשדות בעבירות חמורות.
 
בתוך פחות משעה מהרגע שבו התברר לחוקרי משטרת קפריסין - בראשות חוקר בדרגת סמל בלבד - כי החשדות נגד הנערים אינם אלא עלילה כוזבת, התקבלה ההחלטה לשחרר את שבעת הנותרים מהמעצר ולבטל כל חשד נגדם. בתוך פחות מ־12 שעות בוצעה ההחלטה וכולם שולחו מבית המעצר.
 
ראו לעומת זאת את התנהלותה המבישה של הפרקליטות לאחר קריסתו הגמורה והמוחלטת של תיק הרצח הכפול בפרשת בר־נוער. כשגרסתו המכחישה כל אשמה של הנאשם הוכחה כאמת לאמיתה - באמצעות שחזור מסרונים שהוחלפו בינו לבין עד המדינה הנוכל - כמו גם רמייתו הגמורה של עד המדינה, עדיין נותר הנאשם ימים רבים במעצר. כאשר הואילה סוף־סוף הפרקליטות להסכים לשחרורו היה זה למעצר בית, ורק לאחר שבועות לא מעטים חזרה בה מכתב האישום והסכימה לזיכויו. הנה כי כן, מה שלקח שעה בלבד לחוקר בדרגה נמוכה שאפילו אינו קצין זוטר במשטרת קפריסין, לקח לצמרת הפרקליטות הישראלית, לרבות פרקליט המדינה, שבועות לא מעטים.
 
תפקודה המביש של הפרקליטות אינו מתמצה בכך. לא זו בלבד שהסמל הקפריסאי החליט בו במקום לשחרר את הנערים הישראלים, אלא שבה בעת החליט גם לעצור את הצעירה בגין גרסת הכזב שבדתה. תרחיש זה לעולם לא ייתכן במקומותינו, הכיצד?
 
הייתה זו פרקליטת המדינה דורית ביניש - שלימים מונתה לשופטת ולנשיאה בבית המשפט העליון - שהוציאה בתחילת שנות ה־90 הוראה שלפיה גם כאשר מתברר מעל לכל ספק כי תלונה בעבירות מין הינה כוזבת ושקרית, לא זו בלבד שאין להעמיד את המתלוננת לדין בשל כך, אלא שגם אין לחקור אותה בחשד כגון דא. כל זאת כדי שלא להרתיע מתלוננות בעבירות מין להגיש תלונה. הנחיה זו הייתה בתוקף עד לאחרונה, וגם מאז שבוטלה, חרף לא מעט תלונות סרק כוזבות על עבירות מין מצד נשים שהוגשו מאז ביטולה, טרם נמצא המקרה שתלונה כוזבת הביאה לפתיחת חקירה. קל וחומר שטרם הוגש כתב אישום בישראל בגין תלונת כזב לגבי עבירת המין.
 
הנה כי כן, פרקליטת המדינה ולימים נשיאת בית המשפט העליון, מוציאה מתחת ידה רישיון לנשים להעליל כאוות נפשן את העלילות המכוערות והזדוניות ביותר, זאת ללא כל חשש כי ידו של החוק תופנה כלפיהן בשל מעלליהן הכוזבים. במילים אחרות, מה שברור לכל סמל נידח במשטרת קפריסין - כי יש לחקור, להעמיד לדין ולהעניש כל אישה המעלילה בכזב על עבירות מין שנעשו בה - כלל אינו ברור במקומותינו, אפילו לפרקליטת המדינה ולנשיאת בית המשפט העליון. 
 
לפיכך, הגרוע מכל הינו שחרף כל האמור לעיל, הגרועים והקיצוניים שבשמאל הישראלי, כמו גם "טהרנים" המציגים את עצמם בכזב כאנשי ימין, מטיפים לנו השכם והערב, בעזות מצחם כי רבה, כי אסור באיסור חמור לתקוף את המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט. יש בכך, לטענתם האורווליאנית, כדי לפגוע בדמוקרטיה. האומנם?