צו ההרחקה מאבנר נתניהו: איך ברק כהן קיבל רוח גבית כדי להגיע עד הלום?

ברק כהן הוא גם גיבור פרשת "באים לבנקאים", והורשע במסגרת הסדר טיעון בריבוי עבירות של פגיעה בפרטיות תוך הסכמה שסעיף הסחיטה באיומים יימחק. על פי כתב האישום המתוקן, החליטו כהן ואחרים לפעול נגד מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, ובני משפחתה. לשם כך, הפעיל כהן דף בפייסבוק ואתר באינטרנט בשם "באים לבנקאים", על מנת שאלו ישמשו כפלטפורמה ליצירת קשר עם פעילים אפשריים לצורך הוצאת המאבק אל הפועל.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, למדה בתה הבכורה של רוסק עמינח, ד', ילידת 1997, בבית ספר תיכון ברמת השרון. כתב האישום מפרט כיצד ברשעות הטריד ברק כהן את בתה הקטנה של עמינח על לא עוול בכפה. כך למשל, פיזר כרזות באזור - ברחובות, על גבי שמשות כלי רכב ובחצר בית הספר עם תמונתה של רוסק עמינח והכיתוב "ד' לא אשמה שאמא פושעת", שכהן היה אחראי על הכנתן מבעוד מועד. כהן גם התייצב ליד התיכון בשעה שהתקיימו במקום לימודים ובעת ש-ד' למדה בבית הספר. כהן החל לקרוא קריאות באמצעות מגפון בגנותה של רוסק עמינח. בהמשך הוא העלה את הסרטונים לאינטרנט.

אם לא די בכך, טלפן כהן לאימהּ של רוסק עמינח, המתגוררת בבית אבות. במהלך השיחה, ביקשה ממנו אימה של רוסק עמינח כי יעזוב אותה ויפסיק להטרידה ואמרה שאינה חשה בטוב. כהן תיעד עצמו בווידיאו כשהוא מבצע את השיחה, ובהמשך פרסם את התיעוד באמצעות האינטרנט. כהן העלה פוסט בפייסבוק ובו כתב "רקפת למה את נוסעת לכנס, אימא שלך לא מרגישה טוב". זה האיש, וזה שיחו.
 

למקרה שתחשבו שאחרי הכל ברק כהן פעל מתוך מניעים אלטרואיסטיים, וסוף כל סוף מטרתו הייתה טובה וראויה – הבהירה המדינה בכתב האישום שמעשיו רעים ואף מניעיו אישיים ובזויים. ואני אצטט: "החזיק חשבון בבנק לאומי לישראל, והיה מצוי ביתרת חובה. סמוך לחודש יולי 2013, פתח בנק לאומי בהליך משפטי נגד המבקש על מנת להביא לפירעון חובו. ביום 20.10.2013 ניתן פסק דין לפיו על המבקש לשלם לבנק לאומי סך של 147,000 ש"ח, בתוספת הוצאות שונות. משנמנע המבקש לבצע את פסק הדין האמור החל בנק לאומי בהליכי הוצאה לפועל על מנת לממשו. המבקש החליט לפעול נגד מנכ"ל בנק לאומי וכן נגד מנכ"ל בנק הפועלים דאז, כשהוא מאגד סביבו אחרים באמתלה של פעילות ציבורית נגד ראשי מערכת הבנקאות בישראל".
 

אפשר לתת עוד דוגמאות בזויות, כמו למשל רדיפה מצולמת אחרי הבת של מירי רגב. איחולי מוות מצולמים לשלדון אדלסון הנכה, והרשימה לא קצרה. מאבקו של הפעיל החברתי ברק כהן באבנר נתניהו היא המשך ישיר של אותן תהומות אליהם שאב את עצמו ואת החברה הישראלית. אבנר נתניהו לא עשה לו שום דבר רע, לא ידוע שעשה רע לאדם כלשהו. הוא לא פעיל פוליטי, ולא מתערבב בחייו הפוליטיים של אביו. העובדות הללו לא הפריעו לברק כהן, והוא החליט לנסות למרר את חייו, להטריד אותו ולפרסם את התיעוד המטריד בפייסבוק ובטוויטר לקול מצלות ההמון.

 

אבנר ביקש מבית המשפט צו מניעת הטרדה מאיימת, ובסיומו של הדיון קיבל היום את מבוקשו. דפי פרוטוקול מלמדים על התנהגות בזויה במיוחד של ברק כהן. כך לדוגמה, וללא שום צורך, כהן דרש ממנו להשיב מדוע אחותו איננה מאובטחת על ידי גורמי הביטחון, שאל שאלות מכוערות על אמו שרה, ואף רמז בצורה מכוערת ביותר על דוכן העדים שאבנר נתניהו נמצא על הספקטרום האוטיסטי. טענה מקושקשת, יש לציין.
 

ברק כהן עשה הכל כדי להוציא את אבנר משיווי משקל, ללא הצלחה מרובה. התוצאה היא לטובת נתניהו הבן. בית המשפט נתן לו את מבוקשו ונגד ברק הוצא צו הרחקה. אולם כמה עצוב שבכלל הוצרכנו להגיע למקום הזה. בשם ה"רק-לא-ביבי" כל צעד, מכוער ובזוי ככל שיהיה, מתקבל בברכה בעיני חלקים נרחבים בשמאל הישראלי (וכן להפך, יש לציין). 

השאלה שכולנו צריכים לשאול את עצמנו בסיום הדיון הזה הוא איך בכלל הגענו למקום הזה, איך ברק כהן קיבל רוח גבית שהביאה אותו עד הלום, מדוע בכלל היה צריך להגיע עד לבית המשפט שיאמר את דבריו? הרי ברור שאם לא היה מקבל רוח גבית מקהל המעריצים לפעילותו החברתית, הוא לא היה פועל כפי שפעל. נגד ברק כהן הוצא היום צו הרחקה, אך מעריציו ותומכיו צריכים להוציא לעצמם צו חישוב מסלול מחדש.