מדוע עדיין נשמרת חומה סינית בין מהלכי טראמפ ונתניהו לתיקיהם הפליליים

בחודש הקרוב עתידים תעלולי הבחירות של נתניהו לשלוט בכותרות במסווה של פעילות מדינית בינלאומית ענפה. אולי אפילו נחזה בנתניהו עצמו דוחף מיטה של זקנה במסדרון בית החולים לחדר פרטי מאובזר. התעלולים כוללים עסקה פלסטינית בחסות משפחת טראמפ ועסקה סורית בחסות ולדימיר פוטין. כתבים מדיניים שוב יפרשנו ברצינות תהומית “שיחות” ו”פגישות” במקום להוקיען כגימיק בחירות שתוקפו יפוג למחרת הבחירות. 
 

לפוטין אין בעיה לקשקש עם נתניהו, כשרוסיה מבססת את השפעתה במזרח התיכון. בינתיים הוא משתעשע בדילים לכאורה שהוא רוקם עם נתניהו על אזורי טיסה מאובטחים, כאשר שניהם יודעים שמה שיקבע הוא המשחק המעצמתי של יחסי הכוחות בשטח. ומה שקורה בשטח הוא שפוטין ואסד, בניגוד להסכם שנחתם עם האמריקאים, מפציצים בלי הכרה בדרך לכיבוש אידליב ולחזרת סוריה ואסד למסלול הלגיטימציה הבינלאומית, כולל האחיזה הרוסית בסוריה, שהיא אגב לא שונה מהאחיזה האמריקאית בישראל, כשהיא נשמטת והולכת אצל הכורדים בצפון־מערב סוריה. 
 

במקום לעסוק בבינלאומיות המזויפת של נתניהו, שמגובה בעקיצות חיל האוויר שאיש לא מתרשם מהן פרט לציבור הישראלי, כדאי לבחון את מעמדו של טראמפ, האיש של נתניהו ושלנו בוושינגטון. אני אמריקנולוג קטן מאוד, אבל גם מהנישה הנידחת שלי ניתן להבין שהפגזים המשפטיים הולכים וקרבים לעסקי טראמפ ומשפחתו.

לאחרונה קבע שופט בניו יורק כי ניתן יהיה לתבוע את משפחת טראמפ, כולל ג’ארד קושנר, בגין הונאת פירמידה: על פי החשד, הללו מכרו לאנשים טלפונים שאין בהם צורך בתרגיל של גיוס קליינטים חדשים, שימכרו גם הם טלפונים שאין בהם צורך. אנשים השקיעו בחברה, הפסידו את כספם, ולפי טענת התובעים, הטראמפים נעלמו מהשטח.

בצד התביעה הזו מתנהלים נגד טראמפ עוד כעשרה תיקים, בהם נפגעי האוניברסיטה המזויפת לכאורה של טראמפ, תשלום דמי שתיקה לכאורה שלא כחוק, והצל שנע לעברו מכיוון תובע ניו־יורקי נוסף, שאליו הועברו בשבוע שעבר הצהרות המס של טראמפ. עד כדי כך הר התיקים הזה בעייתי, שיש כיום בקונגרס רוב להדחתו בקלון (גם אם תהיה החלטה, היא תלויה בהחלטת הסנאט הרפובליקני). אפילו ניקי היילי, טראמפיסטית פנאטית, החלה להסתייג מגזענותו.