שכחו מה זה להיות יהודים: אפשר לדבר על דונלד טראמפ. על העילגות המרגיזה, על הפשטנות המסוכנת, על ריקוד הפיל בחנות חרסינה שלו. טראמפ האשים את היהודים של אמריקה בחוסר נאמנות. למי? למה? הנשיא לא פירט. נדמה שכיוון לחוסר נאמנות לישראל. היהודים באמריקה לא יכולים להתייחס להאשמה כזאת בקלות דעת, משום שהיא חושפת אותם לטענה שנאמנותם אמורה להיות לישראל, והרי הם נאמנים לאמריקה. 
 
אפשר לדבר גם על נאמנות. לנצל את הבוטות הלא נעימה של טראמפ כדי לערוך בירור קצר על משמעותה והיקפה. זה נושא מעניין שרודף את היהודים מאז ומעולם. למי הם נאמנים, לעמם או לעם שבקרבו הם יושבים? ובמהדורה מודרנית, לעם שבקרבו הם יושבים או למדינה רחוקה במזרח התיכון? 
 
מעניין לשים לב לנוסח דבריו של טראמפ. הוא לא דיבר על “כל יהודי” שמצביע לדמוקרטים, הוא דיבר על “כל חבר בעם היהודי” שמצביע לדמוקרטים. וכמובן, ייתכן שמדובר בניסוח מקרי. הנשיא האמריקאי לא ידוע כמי שבוחר את מילותיו בקפידה. ובכל זאת, הבחירה האינסטנקטיבית מעניינת. טראמפ רואה את היהודים כעם. טראמפ מניח שיש לעם הזה מדינה. טראמפ משער שחלק מחובותיו של מי שחבר בעם הוא נאמנות למדינת העם. טראמפ משתאה למראה יהודים – רוב היהודים – שפעם אחר פעם בוחרים במי שפחות ידידותי למדינתם (בעיניו), ופעם אחר פעם מותחים ביקורת על מי שיותר ידידותי למדינתם (בעיניו).

דונלד טראמפ. צילום: רויטרס

 

הוא לא הנשיא הרפובליקני הראשון שתוהה על סדרי העדיפויות המשונים של יהודי אמריקה. האם ישראל לא חשובה להם? בכל משאל הם אומרים שהיא חשובה. האם איננו פועל למענה? ראש ממשלת ישראל אומר שכן. אם כך, מדוע איננו זוכה למחמאות מיהודי אמריקה? מדוע איננו זוכה למעט הכרה בפועלו? מדוע הם עומדים בראש החץ של משמיציו ויריביו? לריצ’רד ניקסון היו תחושות דומות כאשר סייע לישראל והיהודים יצאו נגדו. לג’ורג’ בוש הבן היו תחושות דומות כאשר סייע לישראל והיהודים גינו אותו. מדובר באי־הבנה. בציפיות שלא תואמו כראוי. פוליטיקאים אמריקאים חושבים שישראל זה הדבר העיקרי שחשוב ליהודים. אבל הם טועים. מה שחשוב ליהודים זה אמריקה, ומקומם באמריקה.
 
ישראל מככבת שלא בטובתה בדרמה פוליטית אמריקאית, שגם הישראלים לא תמיד מבינים. ישראל נוסדה, בין השאר, כדי לחלץ את היהודים מדילמת הנאמנות. והיא ממלאת את תפקידה היטב. יהודי היושב בארץ נאמן לעמו ולארצו באותה נשימה. אלא שעבור היהודים מחוץ לישראל לא נפתרה הבעיה, היא רק החריפה. מעתה, כבר אין שאלה על נאמנות כפולה לארץ קונקרטית ולעם אמורפי, מעתה השאלה היא על שתי ארצות קונקרטיות. ארצות הברית וישראל.
מה שעושה הנשיא נועד לשחוק את תמיכת היהודים במפלגה הדמוקרטית. מה שיקרה בפועל הוא שחיקה נוספת בתמיכת היהודים בישראל. 
 
טראמפ נזף ביהודי אמריקה על כך שהם מבולבלים – הם שכחו מה אמור להיות סדר העדיפויות שלהם, או בנוסח הישראלי המוכר, שכחו מה זה להיות יהודים. מכיוון שכך, לא תהיה להם ברירה אלא להכפיל את מאמציהם ולהוכיח שאינם מבולבלים כלל ועיקר. הם יודעים בדיוק מה הם עושים, ולמי הם נאמנים. הם נאמנים לאמריקה, וכפועל יוצא מזה גם למפלגה הדמוקרטית.

כן, גם אם זה אומר לתמוך במפלגה הפחות אוהדת לישראל. כן, גם אם זה אומר לתמוך במועמד הפחות אוהד לישראל. פתרון מנטלי פשוט יאפשר למי שיבחרו בנתיב הזה לעשות זאת ללא רגשות אשם. הם יטענו שטראמפ רע לישראל (ראו מאמרו של תומס פרידמן מהשבוע). הם יטענו שנשיא דמוקרטי לוחץ ולעומתי זה בדיוק מה שישראל צריכה (ראו פרסומי ג’יי סטריט). הם יאהבו את ישראל כאהבת האיש המכה את בנו (להבנתם), או את אשתו (להבנתנו).