שלושה מוקדים מסמנים כי למרות מערכת הבחירות הרדומה, זרמי עומק מתרחשים מתחת לפני השטח ומסמנים שינוי, שגם אם לא יתממש בבחירות הקרובות, הרי שימשיך לבעבע ולסדוק את האקסיומות הימניות שנטבעו כאן כבר קרוב ל־20 שנה.
התוכנית המדינית־ביטחונית שהציג ברק, הצהרתו ההיסטורית של יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, שלפיה הוא אינו שולל כניסה לקואליציית מרכז־שמאל, והשיחות המדווחות שמקיימים בכחול לבן עם עודה ושותפו לרשימה אחמד טיבי. כל אלו מחזירים למרכז הדיון את הלגיטימציה של ערביי ישראל ואת החזרתו של משא ומתן מדיני, ומעל הכל מערערים וקוראים תיגר על השיח הקורבני וההיסטרי שהטמיע כאן הימין, ואשר בחסותו אגפיו הקיצוניים מקדמים מדיניות אנטי־דמוקרטית החותרת לסיפוח השטחים ולהדרת 20% מאזרחי ישראל .
מאז מהומות אוקטובר 2000 עובר הציבור הערבי, ובעיקר לפני בחירות, תהליך של דה־לגיטימציה. סיסמה כגון "ביבי או טיבי", סרטון "הערבים נוהרים" ואמירות מאיימות ברורות כגון: "עכשיו זה ברור, גנץ יקים ממשלת שמאל עם איימן עודה" - כולן מבית היוצר של קמפיין הליכוד - נועדו להלך אימים על ציבור הבוחרים הכללי מפני מהלך "מסוכן" של שיתוף פעולה פוליטי בין המפלגות הערביות למפלגות השמאל הציוני. כתגובה להסתה הזאת, וגם כתוצאה מתחושת תסכול ביחס לנציגיו הפוליטיים, הציבור הערבי ברובו בחר להישאר בבית בבחירות האחרונות ושיחק לידיו של הימין. בד בבד, הסכם שיפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני הפך יעד בלתי נראה לעין, ואת הוואקום של אי־קיומו ממלא הימין הרדיקלי באמצעות לגיטימציה הולכת וגוברת לרעיונות של סיפוח. רק לאחרונה הצהיר שר החינוך הרב רפי פרץ כי יש להאיץ את התכנון להרחבת הטיולים השנתיים ליהודה ושומרון, ותוכנית הדיור של ימינה מנסה לפתות צעירים לרכוש דירה במחיר מוזל באזורים הללו. על פי נתוני תנועת שלום עכשיו, מאז 2012 הוקמו 32 מאחזים בלתי חוקיים, זאת בניסיון לטשטש את האפשרות ליצירת רצף של התיישבות פלסטינית ביהודה ושומרון.
אל מול מגמות אלו, המהלכים שמתרחשים כעת בשמאל־מרכז קוראים תיגר. ברק, כזכור, הביע התנצלות חשובה בפני ערביי ישראל על אירועי אוקטובר, וכעת, כרמטכ"ל לשעבר וכחייל המעוטר ביותר בצה"ל, מבקש להחזיר לבמה את פתרון שתי המדינות. לדבריו, ישראל היא המדינה החזקה ביותר בטווח של 1,500 קילומטרים מירושלים ומהווה מעצמה גרעינית. קיומה אינו מוטל בספק, טוען ברק, וככזו היא צריכה לחתור להיפרדות מהפלסטינים ולפינוי 100 יישובים ומאחזים מבודדים שאין להם שום תרומה ביטחונית. ברק מפרט את תוכניתו המדינית־ביטחונית ומציע קווי גבול ברורים. זוהי תוכנית שחלקים נרחבים בכחול לבן, שהצהירו זה מכבר על תמיכתם ברעיון שתי המדינות (סיעת יש עתיד) או על תמיכה ב"היפרדות מהפלסטינים" (גנץ), יכולים בשקט לחתום עליה. באשר ללגיטימציה לערביי ישראל, חשוב לזכור שלמרות ההיענות של חברי כחול לבן לצרכים מיידיים של קמפיין שמובילים אותם לאמירות של דה־לגיטימציה כלפי הציבור הערבי, גנץ היה זה שהזמין את עודה להפגנת כחול לבן נגד נתניהו, ואמר לו, כך לדברי עודה, "אנחנו ממשיכים יחד". למהלכים אלו מצטרף כעת ח"כ עודה, שהחליט לפרוץ את חומת אי־ההשתתפות של המפלגות הערביות בממשלות ישראל. צעד שעשוי להוציא את המצביעים הערבים לקלפי.
למרות כל רעשי הרקע של הקיצונים מסביב, עודה, ברק וגנץ מסמנים את תחילתו של שינוי חשוב באופק הדמוקרטי והמדיני של ישראל.