1. "זה מדהים!", אמר לי השבוע בהתלהבות אחד ממשתתפי הפגישה שקיים בנימין נתניהו עם ראשי המועצות ביו"ש וראשי הרשויות הליכודניקים. "אני אומר לך, ביבי הוא אדם פנומנלי: ישבנו איתו כשעתיים, השעה כבר הייתה תשע בערב, ועוד נאמר לנו כי הלו"ז שלו נמשך אחרי שנסיים. יש לו עוד ישיבה ועוד פגישה שכנראה יימשכו אל תוך הלילה. והבנאדם עומד מולנו ומדבר במרץ ובלהט כאלה, מלא אנרגיות, כמו חייל קרבי בן 20! כל הבחורים האלה מצוות הקמפיין שלו בקושי עמדו על הרגליים, והוא כאילו הרגע חזר מחופשה בחוף הים. אני צעיר ממנו ב־20 שנה לפחות, והייתי מותש אחרי יום עבודה ארוך".
אותו ראש מועצה נלהב הגדיר זאת באופן המדויק ביותר. בישורת האחרונה, כאשר הוא חש כי נשקפת סכנה ממשית לשלטון הימין, ובעיקר להמשך כהונתו כראש ממשלת ישראל, מתפקד נתניהו כמו חייל קומנדו בשדה הקרב, בדיוק כמו שלימדו אותו בזמנו בסיירת מטכ"ל. כשהוא נלחם על ההישרדות בחיים הפוליטיים, הוא לא לוקח שבויים, והגיל, כמו שאר הנסיבות, הופך לנתון לא רלוונטי.
בעוד הסוקרים והפרשנים מנסים לחשב אם הימין יגיע ל־61 מנדטים, נתניהו עושה חישובים משלו. המטרה היא לפתוח פער מכחול לבן ולהגיע לקו הסיום כשהליכוד היא המפלגה הגדולה בזירה. ואז - רק אז - הנשיא לא יעז לא לתת לו להרכיב את הקואליציה הבאה. למי יפנה, מה יהיו המרכיבים האפשריים וכמה מנדטים יקבלו - כל השאלות האלה קשורות כבר לשלב ב', לא לכאן ועכשיו. הכותרות על מגעים מאחורי גבו, הקשורות לאפשרות שח"כ אחר מהליכוד ירכיב את הקואליציה, נקלטות היטב ברחוב בלפור. והמסקנות בהתאם. לכן כל קול חשוב ואף קריטי, לכן אין שבויים, ולכן הוא לא רק יורה בתוך הנגמ"ש הימני, אלא גם מפוצץ אותו מבפנים.
אנשי ימינה התריעו מזמן: ידוע לנו בוודאות כי נתניהו מכין לנו אמבוש לימים האחרונים שלפני הבחירות. סרטונים מכפישים התוקפים את איילת שקד ונפתלי בנט, עבודה מסיבית בשטח "הסרוג" ושתייה מסורתית של כל קול אפשרי. בליכוד שינו אפילו את שם הקמפיין: זה כבר לא "זזים ימינה", אלא "זזים לימין". כי בעיני הליכוד ונתניהו המשוואה ברורה: ימין = הליכוד.
אז הנה זה בא: כנס אחרי כנס, קריית אתא אחרי גבעת שמואל, וביום רביעי הגיע נתניהו לחברון. ולא סתם לחברון - בפעם הראשונה בתור רה"מ הוא הגיע למערת המכפלה ואף נשא נאום.
כל מי שהגיע לאחד האירועים בהשתתפותו מספר בערך את אותו הדבר: נתניהו לחוץ, חוזר על אותם דברים שכבר נאמרו אין ספור פעמים - שלטון הימין בסכנה, תצביעו רק מחל ולא למפלגות קטנות. הן יסתדרו, הליכוד - לא. כל מטרתו היא לא להאיר את עיני הציבור, אלא לעודד אותו להגיע לקלפי ב־17 בספטמבר ולשלשל פתק מחל.
2. אם בימים האלה נתניהו נמשל לאיש קומנדו, לאביגדור ליברמן יתאים יותר הדימוי של קאובוי ממערבון - אחד שנצמד לקיר בגבו ויורה לכל עבר, כי יש לו מזוודת דולרים לשמור עליה.
לפי הערכות הסוקרים, יש קרוב למאה אלף אזרחים ששוקלים להצביע בפעם הראשונה בחייהם לישראל ביתנו. מדובר במי שבעבר הצביעו לכולנו, ליש עתיד או למפלגת העבודה. והם לאו דווקא דוברי רוסית. בין המצביעים שמביאים לליברמן לעת עתה את אותם 5 מנדטים נוספים אפשר למצוא ילידי הארץ לצד עולים, אנשי מעמד הביניים לצד בעלי הכנסות נמוכות יותר, בני הגיל השלישי לצד הורים צעירים בני 30 פלוס. מה שמאחד אותם היא האג'נדה החילונית שחרת ליברמן על דגלו. בזכות המיתוג המחודש הוא לוקח, בין היתר, כ־2.5 מנדטים ממצביעי יש עתיד - נכס שבכחול לבן מעוניינים להחזיר הביתה.
יאיר לפיד מודע היטב לבריחת הקולות, בערך מהרגע הראשון שזה קרה, והוא כועס: ידיו בכחול לבן כבולות, ובכל פעם שהוא מנסה לחזור ולדבר בשפה החילונית שלו, בא מישהו מהקוקפיט ומתחיל להסביר לפוליטיקאים החרדים כי "יש לנו קצת בעיה עם יאיר, אך אל דאגה: אנחנו עובדים על זה, יהיה בסדר". אומנם הגישה של "מחזיקים את יאיר" נעמה למפלגות החרדיות, כי היא השאירה להן אופציה להיכנס לקואליציה חלופית, אבל עבור אותם 2.5 מנדטים של מצביעי יש עתיד זה היה סימן אולטימטיבי לעבור מפלגה. והם קמו ועברו לישראל ביתנו.
בכחול לבן עשו חושבים והחליטו להתפרסס. רק לפני שבועיים, באחד מימי חמישי, ישב לו בני גנץ בטשולנטייה בני ברקית קלאסית בחברתם של כ־50 פעילים חרדים, אכל טשולנט, סיפר על בית הכנסת שבו הוא מתפלל ועל קשריו למסורת אבות. גנץ הזכיר בין היתר את חוק הגיוס ואת התחבורה הציבורית שכדאי להפעיל חלקית בשבתות - אך ורק בריכוזים חילוניים - ושוב חזר לשדר חום ואהבה כלפי ציבור חובשי הכיפות השחורות למיניהן.
אז מה השתנה השבוע? בפשטות: הקרב על הקולות החילוניים. בישראל ביתנו בטוחים כי הצהרתו של גנץ על כוונתו להקים ממשלה חילונית־ליברלית תוכננה ב"חדרי החדרים החרדיים" ותואמה היטב עם ליצמן, עם גפני ועם דרעי. "משחק קלאסי", אומרים בסביבתו של ליברמן, "סיכמו בינם לבין עצמם שגנץ יתקוף את החרדים, הם יגיבו בזעם - ושני הצדדים ירוויחו. הציבור החרדי מתאחד עוד יותר כאשר נשקפת נגדו מתקפה חזיתית. ובכחול לבן כבר פתחו את זרועותיהם לקראת אותם 2.5 מנדטים שמתחילת הקמפיין נמצאים אצלנו".
אך יש עוד רובד משמעותי מאחורי הפרסה של גנץ. במערכת הפוליטית נשמעות הטענות כי הרשימה המשותפת מאותתת לכחול לבן כי היא ממש לא בכיס של גנץ וחבריו. אם בעבר קיוו אנשי גנץ כי יש היתכנות להמלצה לנשיא מטעמה של הרשימה הערבית, לאחרונה התקווה הזאת די התאדתה. אם כן, ללא הרשימה המשותפת, גנץ אפילו לא מתקרב לקבלת המנדט מהנשיא להרכבת הקואליציה. הצהרה על הכוונה להקים ממשלה חילונית־ליברלית מהווה בו־זמנית גם פגז לכיוונה ישראל ביתנו, וגם הזמנה לליברמן לשתף פעולה. הרי היה זה ליברמן שהכריז שימליץ על ראש המפלגה שיתחייב להרכיב קואליציה ללא חרדים. אז הנה, גנץ מוכן ומזומן.
האם זה יעבוד? נכון למועד כתיבת הטור, בישראל ביתנו לא נרשמה התלהבות יתרה מהצהרתו של גנץ. "לא חשוב מה הוא אומר לפני הבחירות", אומרים שם, "חשוב רק מה יעשה אחריהן".