תשעה ימים לבחירות. אופוזיציה חכמה הייתה מתמקדת בבטן הרכה של הממשלה, בנושאים הבוערים, תרתי משמע, שעל סדר היום - חייהם של תושבי עוטף עזה, הצפצוף של חמאס על הממשלה וצה”ל, העובדה שהנשיא טראמפ מתכוון לפגוש את נשיא איראן רוח’אני, האיראנים על הגדרות בצפון, הפקקים הבלתי נסבלים, התורים בבתי החולים, יוקר המחיה המאמיר, משבר הדיור המחמיר, ועוד מכל טוב הארץ.
ויש גם את השחיתות - הריקבון המתפשט בצמרת, המינויים ההזויים, חלוקת השלל הפומבית. תיקי האלפים של ראש הממשלה, הרשעת רעייתו. המתנות שבני הזוג נתניהו דורשים מכל מי שעובר לידם, האישומים בשוחד, מרמה והפרת אמונים, שני מיליארד השקלים שנשלפו מהכיס שלנו, לכאורה, על ידי שאול אלוביץ ובנימין נתניהו, והצוללות. איך אפשר בלי הצוללות. פרשת הצוללות, שצריכה להדיר שינה מעיני כל אחד מאיתנו. לא רק ההפקרות והריקבון שפשו בקודש הקודשים של הביטחון הלאומי שלנו, אלא גם העובדה שהאחראים עלולים להימלט מהדין.
במקום צוללות, בשבוע האחרון אנחנו מדברים על מצלמות. הספין הזה גאוני, אבל נדרשים כסילים מוחלטים בצד השני כדי לקנות אותו. לא רק האופוזיציה אשמה במחדל המטורלל הזה. גם אנחנו, בתקשורת. אנחנו מתמסרים בחדווה לגחמותיו של בנימין נתניהו. נופלים כפתאים לפח היקוש הזה, נוהים אחרי הפרובוקציה הירודה הזו שנבראה רק כדי שלא נדבר על הנושאים החשובים באמת.
בתמונת השחור־לבן שמצייר ראש ממשלת ישראל מול מצביעי ה”בייס” שלו, יש שני צדדים - כוחות האור, בהנהגתו, שמנסים למנוע מאויבי הציונות לזייף את הבחירות ולגנוב את המדינה, מול כוחות החושך, בהנהגת גנץ, לפיד והערבים, שמנסים לזייף את התוצאות ולהרוס את המדינה. למרבה הפלצות, יש לא מעט אנשים שקונים את זה.
בינתיים, משלים נתניהו בהליך מזורז את פירוק מוסדות המדינה. מרוקן מתוכן את ועדת הבחירות המרכזית, מגחיך את השופט העליון העומד בראשה, מסמן את היועמ”ש כמי שמנסה להתנקש בראש ממשלה מכהן, מייצר תקדים היסטורי, בכך שבפעם הראשונה ממשלת ישראל הולכת לחקיקה ממשלתית בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי שלה.
מה זה יעשה לאמון הציבור במערכת? מעניין את סבתא שלו. מה זה יעשה להליך הדמוקרטי, למוסדות החיוניים של המדינה, לכללי המשחק, לסדר, לוודאות, ליציבות? כנ”ל. את נתניהו מעניין לנצח בכל מחיר, ואם במקרה יפסיד, יש לו כבר אליבי - זייפו את הבחירות, גנבו את המדינה, קשרו קשר נגד ראש ממשלה מכהן. מי קשר? מה קשר? למה קשר? שטויות. בואו נשרוף את המועדון. אחרי המבול.
העובדות לא משנות שום דבר לאף אחד. העובדה שהקלפי היחידה, עד כה, בה נמצאו ראיות אמיתיות לזיופים, היא קלפי שזויפה לטובת הליכוד, לא מעניינת. “לנו יש מידע אחר”, אומר השר יריב לוין ברדיו. הבעיה היא שהגורמים האמונים על בדיקת מידע כזה הם המשטרה וועדת הבחירות המרכזית. אבל הם הפכו לסטטיסטיים במשחק המשוחק מולנו. לא סופרים אותם.
בחירות דמוקרטיות נערכות כאן 71 שנה. יש בהן, כמו בכל הליך מסובך, אי־סדרים. צריך לנקוט אמצעים, להשתפר ולסתום את הפרצות. מנגנון הפיקוח הענק שבנה השופט חנן מלצר בוועדת הבחירות המרכזית, אמור לענות על הסוגיה הזו, עד שיתקיים דיון מסודר בעניין. כל זה, כאמור, הבל הבלים. נתניהו חייב דמון חדש שיפחיד את המצביעים וינהיר אותם לקלפיות ביום הבחירות.
ב־2015 זה היה “הערבים נעים בכמויות”. ב־2019 זה “הערבים מזייפים”. הוא מסמן למעלה מחמישית מאזרחי המדינה כעבריינים בפוטנציה, בלי למצמץ. אחר כך הוא יתנצל. אבל קודם, תנו לו לנצח. בכל פעם הוא עושה את זה מחדש, ובכל פעם צבא הפתאים הנאיבי הניצב מולו בולע את הפיתיון.
זה עוד לא הכול. בעוד כמה ימים יתחיל הבליץ התקשורתי. שוב, כמו ב־2015, כמו ב־2019, יזמן ראש הממשלה את התקשורת כולה למעונו, לראיונות בזק בהולים, סביב השעון. זה לא חוקי. אסור לעשות תעמולת בחירות בתקופה הזו. אבל התקשורת, שאותה ראש הממשלה מנסה להשמיד בלהביור, תתמסר פעם נוספת. הוא יעלה בבוקר, בצהריים, בערב ובלילה בכל ערוץ, כולל ערוץ הילדים. הוא יפיץ שוב ושוב את מסריו, הוא יטיף את פסוקיו, הוא יקבל רוח גבית כמותה איש לא קיבל לפניו ואחר כך הוא גם יבוא בטענות. ואנחנו מתמסרים, ובוכים. מגיע לנו.