האינטרס הרוסי מתגלם שוב לאחר נסיגת הכוחות האמריקאיים | פרשנות

מגרש הרוסים: נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן יצא למלחמה נגד הכורדים בסוריה בלי חשש מעימות עם ארה"ב. הוא מאמין שהיא לא תפעיל נגדו כוח צבאי, בעיקר לאור העובדה שהכוחות האמריקאיים עזבו את האזור. הכורדים נותרו כמעט לבדם, והמחיר שטורקיה תשלם על מעשיה לא נראה גבוה במיוחד כרגע. 
 

"איומים וסנקציות לא ישפיעו עלינו ועל הכלכלה שלנו, במיוחד מאמריקה הטוענת לריבונות על העולם", אמר ארדואן בתגובה לכוונת ארה"ב להטיל סנקציות על מדינתו. מבחינתו, הסנקציות - שככל הנראה יהיו בעצימות נמוכה - לא משפיעות על קבלת ההחלטות שלו נגד הכורדים. בשנים האחרונות התרחקו הטורקים מהאמריקאים וקרצו לכיוון רוסיה וסין. הממשל בארה"ב בראשות ברק אובמה אומנם לא אהב את הכיוון המסתמן, אבל שני הצדדים לא מיהרו לוותר על שיתופי הפעולה בין המדינות, המתקיימים במישורים שונים. בין השאר, ברמה המודיעינית האינטימית. 
 

ארדואן משחק על המגרש עם כמה שחקנים, כאשר הוא מבין היטב את ההשפעה הרוסית ההולכת ומתעצמת באזורנו. היחסים בין המדינות באו לידי ביטוי ברכישת מערכת ההגנה האווירית S-400 מרוסיה. הרכש מהווה התרסה דיפלומטית כלפי האמריקאים, שבתגובה השעו את הטורקים מתוכנית מטוס החמקן המתקדם. את המחיר הזה היו הטורקים מוכנים לשלם, לא רק בעבור המערכת הביטחונית אלא כדי לחזק את הקשר עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. 
 

מה יהיה הצעד הבא של הכורדים? האלוף במיל' עמוס גלעד, לשעבר ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון, מעריך כי הם יפנו בקרוב לרוסים כדי לקבל משענת אסטרטגית. לטענתו, אין לכורדים כיום כל סיכוי אחר. בבחירה בין טבח בידי הטורקים להסדר עם נשיא סוריה בשאר אל־אסד, נראה שהאפשרות השנייה עדיפה להם. 
 

לעומת האמריקאים, לרוסים יש אינטרס מובהק באזור: הם שואפים להשיב את הריבונות של אסד בסוריה. הרוסים זכו להכרה כשחקן שיודע לדבר כמעט עם כל השחקנים במגרש האזורי, גם המדינתיים וגם הלא מדינתיים - מישראל ועד איראן וחיזבאללה. עם הכורדים הם ידעו לדבר בשנים האחרונות גם בעיצומה של מלחמת האזרחים, ולא פעם התיווך שלהם מנע שפיכות דמים בין הצדדים.
 

נראה שלפוטין יש הרבה יכולות וכלים להשפיע על האזור, לא רק בהצהרות אלא גם בפעולות שיגרמו לטורקים לכבד את הריבונות הסורית. בין התקוות מהאמריקאים שבמקרה הטוב בלחץ הקונגרס יטילו סנקציות חמורות יותר על הטורקים, לבין זה שהרוסים יעצבו בסופו של דבר את המציאות - גלעד סבור שהאפשרות השנייה נכונה עבור הכורדים. 

 

גם ישראל היא צד בעניין, הרי הקשר בין ישראל לכורדים נמשך עשרות שנים, ולא פעם ידעה ישראל לתמוך בעם הכורדי גם בדרכים חשאיות, בין היתר מתוך אינטרסים ביטחוניים־מודיעיניים. אפשר להניח שהכורדים ידעו להעריך את הקשר שנוצר בין ישראל לארה"ב ואת ההשפעה האפשרית גם עליהם. כעת לקשרים הללו עם ישראל אין חשיבות אסטרטגית.
 

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר שישראל תסייע הומניטרית לכורדים. גם אם מדובר באמירה סמלית יש לה חשיבות, בוודאי בממד הערכי. בשל מורכבות הנושא גם מבחינה גיאוגרפית וגם בשל הנפיצות המדינית - ערוץ סיוע כזה נעשה בעמימות מוחלטת ובלי לערב במהלך את צה"ל. הסיוע יכול לכלול למשל ציוד הכרחי כמו אוהלים, בגדים חמים וציוד רפואי, שימצאו את דרכם באמצעות מדינות נוספות לידי הפליטים הכורדים הרבים שנסים לאזורים שונים, בהם סינג'אר בעיראק. 
 

לעומת המדיניות הרוסית המגובשת והמושכלת שנתמכת בפעולות בשטח, המדיניות האמריקאית מתגלה כתזזיתית ולא יציבה, שקשה לחזות ולאפיין אותה. 

מבחינת ישראל, הבגידה האמריקאית בכורדים אינה עניין מקומי, אלא עוד פרק מטריד בהשלכות של מדיניות ארה"ב על ההתפתחויות האזוריות. ולמערכת הביטחון קשה למצוא הסבר שמבהיר את פשר ההתנהלות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ באזור. 
 

אם היו עוד סימני שאלה, בחודשים האחרונים הם הוסרו: מתקיפת מכליות הנפט הסעודיות על ידי איראן, הפלת המל"ט האסטרטגי של האמריקאים ועד הפרקים האחרונים של תקיפת מתקני הנפט והנטישה של סוריה. מדובר במפולת בלתי נגמרת של אירועים, כאשר ההיגיון האמריקאי שבהם אינו ברור. והנה דוגמה מהזמן האחרון: טראמפ החליט לעזוב את סוריה מתוך ההבטחה לציבור האמריקאי שיוריד את המעורבות הצבאית באזור, אך במקביל שלח כוחות נוספים למפרץ. 
 

התמונה האסטרטגית שהולכת ומתבהרת כרגע היא לא לטובתה של ישראל: בתום שנים של מלחמת אזרחים ומאבק בדאע"ש, מסתמן ניצחון לציר השיעי בתמיכת הרוסים, שהפכו לגורם הדומיננטי ביותר באזור. האמריקאים הפכו לשחקן חלש יותר מבעבר, מה שאפשר לארדואן להתריס נגדם לאחרונה בצורה פומבית. 
 

לא רק המערכת הביטחונית בישראל מתקשה להבין את דרך הפעולה התזזיתית של טראמפ. חוסר היציבות במערכת הביטחונית האמריקאית, לצד החלפת התפקידים הבלתי נגמרת שם, ממחישים את מידת המבוכה הפנימית ומקשים גם על השיח הבטחוני מולנו. 
 

נהוג לומר ביחסים בינלאומיים כי מעצמת־על היא כזו המוכנה להפעיל כוח גם כאשר לא מדובר באינטרסים החיוניים או החשובים ביותר של המדינה. להיבט הפסיכולוגי של ההגדרה הזו יש חשיבות גדולה, כי היא יוצרת את ההרתעה החשובה כל כך. מאז ומעולם הנשיאים בארה"ב פעלו לפי ההגדרה הזו, כשבמקביל הם עשו כל שביכולתם להגן על טובת המדינה שלהם ועל אזרחיה. אלא שרצף האירועים הדרמטיים שאירעו לאחרונה במפרץ מלמדים כי טראמפ מתנער מההגדרה הזו. השינוי האסטרטגי הגדול הזה הוא שיוצר את החשש הביטחוני בישראל. 
 

על הנושא הזה שוחחו השבוע הרמטכ"ל אביב כוכבי ויו"ר כחול לבן בני גנץ. השיחה שלהם עסקה, בין היתר, בחשש מפני פעולה איראנית בישראל, והשאלה שעלתה על הפרק היא איך יכולים האיראנים לפרש את השינוי האסטרטגי שנוקטת ארה"ב, שבמהלכו היא עושה הכל כדי להימנע מהפעלת כוח צבאי, גם אם מדובר בסיוע לבנות בריתו.