כשהם מייצגים שלושה מנדטים בלבד, מנסים ראשי הימין החדש נפתלי בנט ואיילת שקד להחזיר עטרה ליושנה ולהיאחז בהדי הארומה המועטה שעדיין נותרה באוויר מתקופת תור הזהב שלהם כשר חינוך ושרת משפטים. לאחר שהתפצלו מימינה, הם מנסים ליצור לעצמם תדמית של מבוגרים מתונים הדואגים לאחדות ישראל ולהתנהלותה התקינה של המדינה. תדמית שלא עומדת מאחוריה אמת, אלא בעיקר ניסיון נואש לא להיעלם מהמפה הפוליטית ואולי לחבור למרכז.
איילת שקד מצדה מרבה לצייץ בזכותו של העם הכורדי למדינה, ואף העלתה את הצורך להקים “מבנים שוחרי שלום” באזור שבו הוא שוכן. זר אם היה נתקל בציוציה, היה סבור שמדובר באחת מחברות הכנסת הליברליות בבית המחוקקים הישראלי, ולא במי ששוללת את זכותם של הפלסטינים למדינה, שפעלה בכל כוחה לסיפוח שטחים כבושים, שביקשה להחליש את בית המשפט העליון, מגנם העיקרי של המיעוטים במדינה, שהתגאתה בשיתוף פעולה עם שפי פז, הכוהנת הגדולה והקיצונית של כליאתם וגירושם של כל מבקשי המקלט, ושניהלה משא ומתן אינטנסיבי עם חסידי הרב כהנא לחבור אל מפלגתה. אחריות, ממלכתיות ומתינות אינן יכולות להיות נחלתה של מי שהתכחשה בשיא השפעתה הפוליטית לצורכי החילונים, לא מנעה את התגברות תופעת הדרת הנשים, הפיצה פייק ניוז בדבר שריפתו של בית עלמין יהודי ביפו ולא פעלה לצמצם את ההסתה נגד הערבים, גם לא את זו שיצאה מהמפלגה שלה.
בנט מצדו, שצולם יושב לקפה עם ח”כ יועז הנדל מכחול לבן, מתריע בציוצים היסטריים מפני הקמת ממשלת מיעוט הנשענת על קולותיהם של האזרחים הערבים, ומנסה לשוות לעצמו מעטפת של מנהיגות אחראית וממלכתית. אלא שבאופן אירוני, ממלכתיות עבורו פירושה דה לגיטימציה לאזרחים שאמורים להיות שווי זכויות והקמתה של קואליציה עם ראש ממשלה החשוד בפלילים, ועם ראש מפלגה שחשוד כי סייע למנוע את הסגרתה של מי שחשודה באונס קטינות, ומייצג את חסידות גור שאין לה דבר עם הציונות. זהו אותו בנט שלא היה נרתע מלשבת עם כהניסטים בממשלת ימין אם ליברמן לא היה שובר את הכלים. זהו אותו בנט שפטר כלאחר יד את דרישות הזרם הממלכתי בחינוך להגן על האג’נדה החילונית שלו. זהו אותו בנט שעד לא מזמן היה חלק ממפלגה שראשה, הרב רפי פרץ, מאמין בטיפולי המרה.
לאחר שבתקופת השיא שלהם כמנהיגי הבית היהודי הם לא בחלו לעשות שימוש ב”ניחוח הפשיזם”, כיום התנהלותם של בנט ושקד מדיפה בעיקר אופורטוניזם צרוף שמסתיר אג’נדה הרחוקה מהמיינסטרים. החברה הישראלית, שבשנים האחרונות נכבשה בידי מיעוט ימני קיצוני שמקדם אג’נדה אנטי־ליברלית, החלישה בבחירות האחרונות את כוחו הפרלמנטרי, והיא, כך יש לקוות, מתעוררת בימים אלו מהגל הפופוליסטי והלאומני שעבר עליה. כאזרחים חשוב שנזכור כי בנט ושקד היו בצד שרכב על גב הקיצוניות הימנית ואף הנהיגו אותה. שום תחפושת של מתינות כיום אינה יכולה להסתיר זאת.