מזרח תיכון חדש: איתן בן־אליהו הוא מפקד חיל האוויר לשעבר וחייל נאמן במערכה מול איראן והטרור. אישית, בחור שקל לחבב אותו. כשהוא משגר הגיג לעולם ("ידיעות אחרונות") ניתן להבין ממנו את גודל המבוכה והבלבול של כוחותינו על הקווים לגבי מה שקורה במגרש, ובעיקר מה שקורה להם עצמם מול תהפוכות האירועים.
נדמה שבן־אליהו מבין שמדיניות הביטחון הנוכחית היא אסון. הוא עדיין מתחבט כיצד נחלצים ממנו, אבל הצעד הראשון לפחות הוא בכיוון הנכון. החלופה שלו למדיניות הנוכחית היא "לשנות אותה מן היסוד וליצור ערוץ הידברות מחודש, אך מגובה בהיערכות צבאית נחושה. יעדי המדיניות יהיו החזרת התיאום בין רוסיה לטורקיה לשמירה על היציבות בסוריה, מאמץ בינלאומי לתת לכורדים מדינה, ומשא ומתן מחודש בין המערב לבין איראן לגיבוש הסכם המשך להסכם הגרעין שבסיסו הבטחה שאיראן לעולם לא תצטייד בנשק גרעיני" התנאי הנלווה לחלופה הזו לדעת בן־אליהו הוא "החלפת המנהיגים הנוכחיים".
רק למען הסדר הטוב, רצוי להוציא מן התפריט של בן־אליהו עניינים שאין לנו, לישראל, שליטה עליהם. ראשית: "החזרת התיאום בין טורקיה לרוסיה" לא תלויה בנו כלל, ולדעת דיוויד איגנשיוס מ"וושינגטון פוסט", יש ביניהן תיאום מסוים באשר לקו העצירה של הטנקים הטורקיים. מדובר בשתי מדינות ששפיכות דמים היא מכשיר לגיטימי ליישום מטרותיהן. שנית, לא רק ש"מאמץ בינלאומי לתת לכורדים מדינה" הוא לא העסק שלנו, אלא שכל מאמץ בכיוון הזה (בעבר קפץ לפתע הביבי והוא הכיר בכורדיסטן העיראקית. ומיד חזר בו) מחבל בתיאום בין טורקיה לרוסיה, שתכליתו לדפוק את הכורדים במחיר רגיעה.
שלישית, "הסכם גרעין מחודש" הוא תעלול טראמפי כדי לצאת מהמבוך האיראני שהוא תקוע בו. מי שנתלה בהסכם החדש הוא נתניהו שידווח לאומה: "ניצחתי, אבל מה עם הטרור והטילים". רביעית, בן־אליהו מונה בארסנל החלופה שלו "הבטחה שאיראן לא תייצר לעולם נשק גרעיני". "לעולם לא" הוא מונח שלא מהעולם הזה. מה שנותר מחלופת בן־אליהו הוא הקביעה כי נתניהו, ארדואן וטראמפ הם לא המועמדים לחלופה הזו, וכאן הוא צודק.
הרלוונטיות של ההצעה היא בכך שהיא מבקשת "ליצור הידברות מחודשת", והשאלה היא רק עם מי ועל מה ניתן לדבר בסיבוב הנוכחי של המהומה בסוריה. עם טראמפ אין על מה לדבר כי האיש חולה. עם פוטין אין על מה לדבר כי האיש יודע בדיוק מה הוא רוצה (לראות את ישראל מחוץ למשחק המתנהל כיום בסוריה). גם לדבר עם ארדואן זה חבל"ז. נשארה ההבנה ששום דבר לא יקרה עם המנהיגות הנוכחית, שהיא עניין פנים־פוליטי, ולא אמצעי לניהול משבר ביטחוני מדיני. ובעיקר נישאר עם הבנתו הנחרצת של בן־אליהו שהמדיניות הנוכחית מובילה לאסון.