איך שהזמן רץ: שש שנים חלפו מאז הזיזה ישראל את שעון החורף שלה קדימה, אל מעבר לחגים, מעבר לצום כיפור, מעבר לסוכות ולשמחת תורה, מעבר לראשית הסתיו. שש שנים חלפו, ונדמה שלא נותר עוד בישראל מי שרוצה להזיז את השעון בחזרה לאחור. עשרות שנים התברברו פוליטיקאים ורבנים, אקטיביסטים ואזרחים, זעמו ומחו, שינו לכאן ושינו לשם, התלבטו ונימקו. עשרות שנים – ומאז שקט. השעון הונח במקומו הסביר, ומלחמות ההדתה עברו דירה לזירה אחרת.
ביום ראשון שוב יוזז השעון, כדרך שגרה. אנשי הבוקר יעלזו, אנשי הערב יתעטפו בעגמימות של חורף. המחוג זז ביותר ממובן אחד. במובן המעשי – ובמובן הסמלי. לא רק מחוג השעון, גם מחוג הסטטוס קוו. פעם היה מקובל כך, והיום אחרת. עוד כמה שנים, ודור חדש לא יזכור שהייתה אי פעם התלבטות מתי צריך לבוא החורף.
זה אירוע ששווה לעיין בו, להבין את משמעותו, לנוכח התפתחויות דומות בזירה הישראלית. דוגמה בולטת, תחבורה בשבתות. הנה תחזית: בעוד עשור ייסעו עשרות רבות, אולי מאות רבות, של קווי אוטובוסים בערי ישראל, ואיש לא יזכור, לא ממש, שאי פעם היה ויכוח על העניין הזה. כמובן, שבת לא תהיה לחול. זה יהיה יום השבתון, ומספר קווי האוטובוסים, ותכיפותם, ויעדיהם, יהיו בהתאם. אבל למי שירצה להגיע לחוף (לא בזמן שעון החורף), תהיה אפשרות כזאת. ולמי שרוצה להגיע לקולנוע (פעם התווכחנו גם על קולנוע בשבת), יהיה קו זמין. הסערה הפוליטית והחברתית הסובבת את שאלת התחבורה בשבת תדעך כמו שדעכה הסערה (המתונה יותר) בעניין שעון החורף.
זה גורלו של הסטטוס קוו הישראלי, שאינו אלא בדיון. הורים קצת היסטריים יכולים להמשיך לחפש את מטבע ההדתה מתחת לפנס הרחוב של ספרי הלימוד, מבלי לשים לב שבינתיים, אופיו של הרחוב שבו עומד הפנס הזה השתנה. הפנס לא דולק – כי שעון הקיץ עוד נמשך (ההפך מהדתה). הפנס לא נחוץ – כי לא צריך ללכת ברגל, יש תחבורה (ההפך מהדתה). מתחת לפנס לא עומד אף אחד – כי כולם הלכו לקניות או לקולנוע, למרות השבת (ההפך מהדתה).
ומה שחשוב עוד יותר: זה לא רק שהסטטוס קוו של פעם משתנה. זה שהסטטוס קוו של פעם נשכח. מי זוכר שפעם לא היו בתי קולנוע בשבת? שבשנות ה־80 היה צריך לנהל מלחמות על העניין הזה. מי זוכר שפעם שעון הקיץ נגמר בתחילת תשרי? מה פעם – רק לפני כמה שנים. מי זוכר שפעם היו מי שטענו ששעון הקיץ גורם ל”קושי וסבל רב ביותר לצמים” ביום כיפור (הציטוט ממאמר של השר לשעבר שלמה בניזרי). מי יכול להצביע על ירידה במספר הצמים בגלל השינוי במצב השעון, או על עלייה במספר המתעלפים לקראת סוף הצום. בניזרי כינה את שעון הקיץ “בעיה הלכתית קשה”. אבל נדמה ששומרי ההלכה הצליחו להתגבר עליה, וצריך לאחל להם שכל בעיותיהם הקשות האחרות ייפתרו באותה קלות ומהירות.
כך בדיוק יקרה כאשר כמה קווי אוטובוס ייסעו בתל אביב. בתחילה זה ייראה קצת משונה, חריג. אחרי שנה זה יהפוך לשגרה. אחרי חמש כבר לא נזכור שפעם היה אחרת. יום הכיפורים לא התמוטט בגלל שעון הקיץ. השבת לא תתמוטט בגלל קו חמש. ומי שמחפש מלחמות תמיד יוכל למצוא אותן אם יעיין היטב בעמוד 37 של ספר לימוד גיאוגרפיה, שבו נכתב על שכם המקראית, או בעמוד 80 של ספר לימוד עברית, שבו נכתב שכדאי ללמוד תורה כבר בגיל הגן (ולמה לא ללמוד תורה בגיל הגן?) או לעשות מצוות כמו לעזור לאמא ואבא (ולמה לא לעזור לאמא ואבא?).