ככל שהזמן חולף, נראה שהפוליטיקה הישראלית טוחנת מים. האזרחים כבר אדישים. והחישובים הקואליציוניים מוליכים שוב ושוב אל דרך ללא מוצא. בינתיים, המדינה מנוהלת בידי שירות המדינה ששומר אומנם על יציבותה, אך חסר יכולת לקבל הכרעות חשובות. הגירעון גדל, התקציבים תקועים, רפורמות מתמסמסות, העולם מסביבנו בוער, סוגיות חדשות וישנות משוועות לפתרון, וממשלה אין.
בטקס ממלכתי שנתן לאזרחים הזדמנות לדמיין אותו כראש ממשלה גנץ קיבל על עצמו בשבוע שעבר את המנדט. השמיים לא נפלו, ישראל לא קרסה, אבל באותה מידה גם איש לא הפך אופטימי במיוחד. לכולם ברור: אם הוא ימשיך לעשות עוד מאותו דבר, התוצאה לא תשתנה. גנץ, שהעיד על עצמו כי לא יחשוש לקבל החלטות קשות, אכן נדרש למהלך דרמטי, שובר כלים ושובר קונספציות כדי להוציא את ישראל מהמבוי הסתום. המהלך היחיד שיכול להוציא את ישראל מהפלונטר, ובאותה נשימה למצב אותו כמנהיג אמיץ, הוא מהלך של ממשלת מיעוט הכוללת בראשה את כחול לבן ואת שיתוף הפעולה בתוך הממשלה או בתמיכתן מבחוץ של העבודה, המחנה הדמוקרטי, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת.
ממשלת מיעוט כזו בסבירות גבוהה לא תשרוד זמן רב, אך אין זה אומר שהיא תהיה חסרת תכלית. ההפך הוא הנכון. ממשלת מיעוט כזאת היא בעלת יתרונות רבים. ראשית היא תפרום את הקשר הגורדי שנרקם בעיני רבים בין נתניהו לבין השלטון ותוכיח שישראל בלי ביבי בראשה אינה אבודה. שנית, לראשונה זה זמן רב היא תתרום ללגיטימציה של האזרחים הערבים ותפוגג את החרדה שהצליחו גורמים שונים בימין להחדיר בישראלים, שתרמה לדמוניזציה של האוכלוסייה הערבית ומנעה שיתופי פעולה פוליטיים עמם. שלישית, ממשלת מיעוט תוכל לטפל בעניינים אזרחיים החשובים לכלל הישראלים ולהוביל מהלכים משמעותיים בתחומים החברתיים כגון תחבורה, בריאות, רווחה ופריפריה. אם סיעת הליכוד ממקום שבתה באופוזיציה תתנגד למהלכים שכאלו, היא תיחשף במלוא מערומיה ותחליש את סיכוייה לחזור לשלטון.
ולבסוף, סדר היום החילוני, שעמד במוקד הבחירות האחרונות, יוכל במובנים רבים לבוא לידי מימוש ולקדם תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים ואת חוק הגיוס בתור התחלה. התנאי שהציבו ראשי המפלגות החרדיות ליצמן ודרעי בפני נתניהו, שלפיו ייכנסו לממשלה רק אם יתאפשר להם לחוקק חוק האוסר תחבורה ציבורית בשבת, הוא בבחינת הרמה להנחתה לגנץ. אל מול הרוח הליברלית הנושבת כעת מהרשויות המקומיות, מפלגת הליכוד, על הבלוק החרדי והחרד”לי שלה, לא יכולה הייתה להכניס גול עצמי מרהיב יותר.
ממשלת המיעוט היא הדבר הנכון לא רק מהותית, אלא גם פוליטית. סקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כי 50% מהמצביעים לישראל ביתנו לא יצביעו שוב למפלגה זו. גם מבחינת גנץ, כישלון בהקמת ממשלה עלול לפגוע קשה בתדמית שלו. החשש שממשלת מיעוט הנסמכת על מפלגות ערביות תגביר את הדה־לגיטימציה לשמאל הישראלי ואת מסע השיסוי של הימין נגדו אינו חשש בעלמא. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הימים אינם ימי אוסלו, ועוד ארוכה הדרך למשא ומתן מדיני, שעל גבו יכול הימין לעשות סיבוב דמוניזציה נוסף לשמאל. בשלב הזה, מטרות כגון חיזוק הנורמות השלטוניות, ריפוי השסעים בעם, קידום אג’נדה חברתית וסדר יום חילוני הינן חשובות מספיק, ומימושן ימצב את מפלגות המרכז והשמאל כמפלגות שלטון לטווח ארוך.