אז כמה עלה לנו לחסל את בהא אבו אל־עטא? השבתת המשק ליממה עלתה כמיליארד שקל. הפעילות הצבאית בשלושת ימי העימות (בשעה שהטור הזה נכתב יש הפסקת אש והג'יהאד ממטיר רקטות על הדרום) עלתה עוד כחצי מיליארד עד מיליארד נוספים. אז נניח מיליארד וחצי שקלים. לא עדיף היה להכריז פרס של מיליון דולר על ראשו של האיש? זו דרך הרבה יותר זולה, יעילה ושקטה, בלי לטרטר חצי מדינה, בלי לשתק את המשק, בלי להוכיח שכנופיה של כמה אלפי נושאי נשק ורקטות מסוגלת להשבית את האימפריה הישראלית לימים ארוכים.

מאז ומעולם בנימין נתניהו לא אהב רמטכ"לים. הם שנואים עליו אפילו יותר משרי ביטחון. רמטכ"ל הוא פוטנציאל לצרות. נתניהו השקיע הרבה מאוד זמן ואנרגיה בבניית תדמיתו כ"מר ביטחון" היחיד עלי אדמות, ואין לו כוונה לאפשר למישהו לסכן אותה. ולכן, בכל פעם שרמטכ"ל כזה או אחר סיים את תפקידו, יצאה בת קול מבלפור, מלווה בפקודת יום מפורשת לסיכול ממוקד. להקת כלבי התקיפה הייתה מתיישרת ומסתערת, והרב־אלוף המשוחרר היה מגלה תוך ימים שהוא שמאלן, חלש, ומי ש"מנסה לנקום" רק משום שכהונתו לא הוארכה או שהוא סתם מנסה להדיח ראש ממשלה מכהן מתפקידו ולנשל את הרעיה מזכויותיה החוקיות. מאהוד ברק ואמנון ליפקין־שחק ועד גבי אשכנזי ובני גנץ, כל אחד קיבל את חבילת הטיפול פלטינום המפנקת הזו בתורו.

השבוע הגיע תורו של גדי איזנקוט לגלות שהוא "רמטכ"ל ההכלה". סיפור המעשה פשוט: ביבי רצה להרוג את כל הערבים, אבל איזנקוט אוהב ערבים ומנע זאת בעדו. איזנקוט הוא פיסניק שהעדיף לתקוף דיונות. את המסרים האלה היטיבו להעביר השבוע כתבלבי מה שהייתה פעם תחנת רדיו מפוארת ואפילו צבאית - גלי צה"ל. את האות נתן, כרגיל, יעקב ברדוגו. את ההסברים המפותלים השמיע "הכתב הצבאי" של התחנה, צחי דבוש, שהוא במקרה גם בנו של חבר מרכז ליכוד. בפעמים שהקשבתי, קשה היה להחליט את מי מעליבים התיאורים האלה יותר: את איזנקוט או את האינטליגנציה. הנה, סוף־סוף הצבא יודע לעשות סיכול ממוקד, סוף־סוף הגיע המשיח ומתחילים להכות בג'יהאד האסלאמי, המהווה סכנה קיומית נוראית על החלום הציוני.

הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"