בסיומו של עוד יום קרב בצפון, לצמרת צה"ל אין אשליות: במציאות הסבוכה, עם התעוזה האיראנית ההולכת וגוברת במפרץ הפרסי, ומנגד הלחצים הפנימיים וההפגנות האלימות והמצונזרות בטהרן ובערים נוספות בעקבות הסנקציות המחריפות, יש צפי לסבבים אלימים אף יותר ארוכים ומורכבים מולה. במיוחד לאחר שישראל שבה ומצהירה באופן מעשי בפעולות המיוחסות לה בסוריה, עוד לפני ירי הרקטות לעבר הגולן השבוע, כי תמשיך לפעול שם ובמדינות נוספות כדי לפגוע ולנטרל את ההתבססות האיראנית ואת פרויקט הטילים המדויקים. מדובר בהמשך ואולי אף בהסלמה נוספת בעימות הצבאי הישיר אך המוגבל המתנהל בשנתיים האחרונות בין ישראל לאיראן על אדמת סוריה והאזור.
 
השאלה המורכבת המוצבת בפניה של מערכת הביטחון היא כיצד לשמור על האיזונים הנכונים בפעולות הנדרשות לביצוע בלי לגלוש לעימות צבאי נרחב בצפון. מדובר מצד אחד בצורך לשמר את חופש הפעולה הישראלי לפעול בסוריה, תוך שמירה על הקווים האדומים שהוצבו בהרחקת האיראנים מהגבול ופגיעה בניסיונות חיזבאללה להצטייד במאות טילים מדויקים ולפתח קו ייצור מקומי לצורך כך. במקביל, יש חשיבות לשימור ההרתעה בגבול רמת הגולן, כך שלא יהפוך לקו עימות נוסף שבו ירי טילים לעבר ישראל יהיה עניין שבשגרה.
 
הפעילות הישראלית בשנים האחרונות, במה שמכונה "המערכה בין המערכות", מרשימה מאוד. החל מתקופת כהונתו של הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט ועד ימים אלה תחת אביב כוכבי, צה"ל שוב מוכיח - בפעולות שרובן רחוקות מהעין - יוזמה, יצירתיות והבנה עמוקה שמדינה בעלת צבא חזק כמו ישראל יכולה לאפשר לעצמה גם לקחת סיכונים מחושבים. קבלן הביצוע המרכזי בפעולות אלה הוא חיל האוויר, אבל ללא מודיעין וניהול נכון במטה הכללי ובפיקוד הצפון - לא ניתן היה להגיע להישג הזה.
 

עם זאת יש לזכור כי בפעולות הללו באות לידי ביטוי "יכולות הבוטיק" של צה"ל. אתגר של מלחמה רחבה בכמה חזיתות זה כבר סיפור אחר, וזו גם נקודת המבחן האמיתית בהכנת הצבא לאתגר שעומד בפתחו של הרמטכ"ל כוכבי. אבל לצד הפעולות ההתקפיות, גם להגנה חשיבות רבה. שם המשחק הוא להימנע מביצוע טעויות שעלולות לסבך את המצב, כפי שהתרחש בירי טילי הקורנט של חיזבאללה לעבר האמבולנס הממוגן של צה"ל בתחילת ספטמבר. 
 
שום שינוי במדיניות
 
דרך הפעולה של ישראל בסוריה בשנים האחרונות, כולל ניהול הסיכונים המורכב, מעלה לא פעם את השאלה האם התנהלות אחרת ונחושה יותר בגבול הצפון מול חיזבאללה לאחר הנסיגה מלבנון ובהמשך לאחר מלחמת לבנון השנייה לא הייתה מסייעת בבלימת ההתעצמות של הארגון הלבנוני השיעי. כך או כך, מול האיראנים ושלוחיהם אין לישראל אשליות. לצד ההישגים הצבאיים הראויים אנו פוגשים בצד השני אויב עקשן, שמצליח להכיל את המכות שהוא סופג מצה"ל פעם אחר פעם.
 
נכון, מבחינה צבאית הפערים הם אדירים לטובת ישראל, ואין ספק שבכל עימות ברמה הטקטית שהתפתח בחזית רמת הגולן הייתה ידו של צה"ל על העליונה. אבל בהסתכלות רחבה יותר ואסטרטגית, המאמצים והמשאבים הישראליים המושקעים במאבק זה לא יעלימו כנראה את האיראנים מהאזור. ללא פעולה מדינית משלימה, שכרגע נראה שרק רוסיה ופוטין יכולים להוביל אם באמת ירצו בכך, המאבק הישראלי מול הציר השיעי הרדיקלי יימשך  לאורך זמן, ושום פעולה צבאית, מוצלחת ככל שתהיה, לא תעלים את הבעיה. 
 
כוכבי עצמו מבין היטב שהמבחן האמיתי של הצבא יהיה בהכנת הכוחות היבשתיים למלחמה, בשיפור יכולת התמרון ובביטחון העצמי של מפקדי צה"ל עצמם ביכולות אלה (לאחר שנים של ביצועים בינוניים ולעתים אף פחות מכך במבחני אמת). הפעולה הישראלית בסוריה השבוע לא הייתה בבחינת שינוי במדיניות התגובה, כך פעל צה"ל מול המיליציות האיראניות והתשתיות המבצעיות של כוח קודס, גם כשהגיב בחריפות על הניסיונות לפגוע במטרות בישראל.
 
בנט מתקשה להתאפק
 
ובכל זאת, בתקיפה הנרחבת הישראלית השבוע יש הבדל משמעותי מהסבבים האחרונים בצפון, והוא לא קשור בהחרפת התגובה כלפי האיראנים וכוחות חיזבאללה אלא דווקא מול הצבא הסורי. בתוכנית המבצע נבחרו הפעם יעדים לתקיפה של הצבא הסורי, והפעולה נגד המטרות לא הייתה רק בתגובה לירי סוללות הנ"מ לעבר מטוסי חיל האוויר. המסר היה ברור, והוא עבר באמצעות טילים - דרישה לאחריות מהשלטון בדמשק על הנעשה על אדמתם, וגביית מחיר על הפעילות הבלתי נפסקת של "האורחים" מאיראן ושכירי החרב שלהם מאזור דמשק, שבו שולט צבא אסד בצורה מוחלטת. 
 
זו התפתחות מעניינת בעיקר בגלל התפקיד של הרוסים כמעצמה תומכת בסוריה. הגינוי ממוסקבה על התקיפה הישראלית הנרחבת אומנם לא איחר להגיע, אבל כרגיל בשיטה הרוסית - את המסרים החריפים יותר הם יודעים להעביר בדרכים אחרות. ניתן להניח שלשיח המדיני מאחורי הקלעים היה תפקיד חשוב מאוד בסבב הזה. במידה מסוימת, הרוסים מגלים הבנה לאינטרסים הישראליים. מאידך, בדרכם שלהם הוא עוקצים את ישראל בעצם חשיפת התקיפות שקדמו למתקפה הנרחבת. כך למשל בדיווח ממקור רוסי עלום על כך שמטוסי חיל האוויר ביצעו את התקיפה מהשטח האווירי של ירדן. נכון או לא נכון - זה פחות חשוב. זו הדרך הרוסית להעביר מסרים של חוסר שביעות רצון.
 
וכאן אנו מגיעים לנפתלי בנט. שר הביטחון הטרי מיהר להצהיר לאחר התקיפה כי "הכללים השתנו" כשהוא מתכוון למעשה לכך שבתוך שבוע השתנתה המדיניות הישראלית ודרך הפעלת הכוח הצבאי מעזה ועד סוריה. מעבר לעובדה שזוהי אמירה לא נכונה, גם אין בה שום תכלית חשובה מלבד מטרה פוליטית אישית. הבחירה של שר הביטחון להיכנס לתפקידו (שעשוי להיות קצר במיוחד בזמן) ללא הטקס המסורתי במחנה המטכ"ל הייתה נכונה.

בסבב הלחימה בעזה בשבוע שעבר הוא שמר על פרופיל נמוך. הפעם הוא לא התאפק - וחבל. אמירות שטחיות על שינוי במדיניות ועל מדד של ספירת הרוגים בצד השני כטיב לאיכות הפעולה הצבאית, כולל הדגשה של מספר ההרוגים האיראנים, עשויות אולי להוביל לקמפיין מוצלח ורגעי ברשתות החברתיות - אבל לא יותר מזה. לאחר ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות והסיכוי הגבוה לסיבוב בחירות שלישי, קיים יסוד סביר להניח שבנט יכהן כשר הביטחון עוד כמה חודשים נוספים. כך שאם הוא מצפה ליחס מקצועי רציני מצד קציני המטכ"ל, הוא לא יוכל בפעם הבאה לזלזל כל כך באינטליגנציה שלהם.