סימן פוליטי עתיק יומין: כששום דבר לא קורה באמת ויש לנו עסק עם פייק־מו"מ, פייק־חדשות, ובקיצור פייק־פוליטיקה, אנחנו נשטפים בגל של מידע. פוליטיקאים מדברים בשמם - והרבה. זה ז'אנר נפרד שלם של הידברות פוליטית באמצעות הרשתות החברתיות. ראש מפלגה א' פונה לראש מפלגה ב' וקורא לו לעזוב שטויות ולהתחיל להציל את המדינה, שהיא "לפני הכל". וזה קורה בחשבון הטוויטר שלו, כאילו אין לשניים טלפון ואין עוזרים, דוברים ויועצים.

פתחתם טוויטר בשבע בבוקר וראיתם שם ציוץ של בכיר אחד הפונה לבכיר אחר? דעו לכם: הם אינם מדברים ביניהם באמת, הציוץ מיועד לציבור הבוחרים, סליחה, הקוראים. אך כאשר פתאום נגמר המלל והזירה הפוליטית נכנסת באחת לדממה - זה הסימן שהם התחילו לדבר באמת. אז לא תמצאו ציוצים ולא טקסטים ארוכים בפייסבוק. אפילו את שמותיהם של הנושאים ונותנים לא מרבים להזכיר, ובמקומם יוצאים אל מרכז הבמה "גורמים", "בכירים" ו"אמר מי שאמר". 
 
אז אל תאמינו לאלה שמנסים לשכנע אתכם כי "ביבי, גנץ וחבריהם מלכתחילה כיוונו לפיצוץ ולא עשו השתדלות". להלן כמה דוגמאות מהשבוע החולף. יום שלישי, שעה ארבע אחר הצהריים, אנשי צוות המשא ומתן של כחול לבן התקשרו לחבריהם בצוות של הליכוד (השרים יריב לוין וזאב אלקין) ואמרו: "בואו נשב. יש על מה לדבר". לעומת פגישות המו"מ הרשמיות, שעל קיומן יצאו מראש הודעות מפורטות לתקשורת וגם נשלחו תמונות וסרטונים, הפעם הכל נראה אמיתי: לא סיפרו לשום עיתונאי היכן נפגשים. כששני הצוותים התיישבו לשיחה התגלתה הסיבה למה שקרה: גנץ השתכנע מ"הרומן הפתאומי" בין נתניהו וליברמן. "הם נפגשים כל יום, זה הולך לכיוון ממשלת ימין–חרדים + ישראל ביתנו". 
 
"תיפגשו עם לוין ואלקין, לא ניתן להם להשאיר אותנו באופוזיציה. נסו לבדוק אם ניתן לבנות מודל של רוטציה כך שתהיה מקובלת על שני הצדדים", הנחה גנץ את צוות המו"מ של כחול לבן, יורם טורבוביץ ושלום שלמה. לדברי גורמים המעורים בעובדות, "זוהי הפעם הראשונה שהם לא רק התקדמו, אלא אף הגיעו להבנות". יפה, אבל לא על התוכן או על הדרישות הקואליציוניות. לזה הם לא הגיעו כלל.

הצדדים דיברו על הלו"ז של היציאה האפשרית לנבצרות במקרה של הגשת כתב האישום נגד נתניהו, בעוד מטרת כחול לבן היא לקצר את כהונתו כמה שאפשר ואילו מטרת הליכוד הפוכה - להאריך. אחרי שעה של הידברות ופלפול פוליטי–משפטי, הצליחו שני הצדדים להיפגש באמצע. עם הבשורה הטובה בידיים המשיכו טורבוביץ ושלמה לישיבת הקוקפיט שבה הציגו את הישגם. כאן הסתבר כי האופטימיות הייתה מוקדמת מדי. לפיד ויעלון התנגדו, אשכנזי לא תמך וההמשך לא בא. 
 

והיו גם ערוצים מקבילים שעבדו שעות נוספות בשבוע האחרון. אחד מאנשי הקשר המרכזיים שניסה לגשר בין גנץ לבין ראשי הגוש הוא ישראל בכר, היועץ האסטרטגי של יו"ר כחול לבן. בכר, שעבד בעבר עם אריה דרעי, העביר השבוע מסר לגנץ: ממשלת אחדות ורוטציה עם נתניהו, גם אם תבוא ללא שותפים ורק עם חוסן לישראל. גם זה לא קרה. "גנץ הוא איש הגון, וזה עוד לפני שהוא פוליטיקאי", הסביר לי גורם בכחול לבן. "כפוליטיקאי, גנץ מבין שפרידה מכחול לבן משמעותה איבוד כוח מוחלט וחוסר יכולת לתפקד מעמדת כוח. נוסף לזה, אי אפשר להאמין להבטחותיו של נתניהו לצאת לנבצרות ולכבד לו"זים והסכמים על כך: הבטחה כה קשה שניתנת בקלות כזאת לא שווה כלום".
 
"כאדם הגון, גנץ לא יבגוד בחבריו וגם לא בציבור שבחר בו" - המשיך הגורם. "אסור להביא עוד ממשלה בראשות נתניהו לאותו הציבור שגנץ הבטיח לו שינוי אמיתי". לא ברור מי השיב בשלילה על הצעת הפיצול מכחול לבן - גנץ הפוליטיקאי או גנץ האדם ההגון. כך או אחרת, נכון לרגע כתיבת הטור, מפלגת כחול לבן נשארה מאוחדת. 
 
הדגלים של ליברמן
 
ביקום מקביל גם בציר נתניהו–ליברמן קרו דברים, ואותם "הגורמים" ו"הבכירים" פעלו ללא הרף. גורמים שונים, כאלה שמכירים די הצורך גם את יו"ר ישראל ביתנו וגם את הבכירים החרדים, ניהלו שיחות מתחת לרדאר וניסו לבדוק: האם המינימום בתחום דת ומדינה המוסכם בעיני ליברמן מתקרב למקסימום שעליו מסכימים החרדים? הפגישה האחרונה בין אחד המתווכים לבין יו"ר ש"ס דרעי הסתיימה בלילה שבין שלישי לרביעי כמעט כצפוי - ללא הצלחה. "תקווה גדולה לא הייתה שם, אך היה שווה לעשות מאמץ אפילו מתוך תקווה קטנה ביותר", סיכמו בגוש את הניסיון להגיע לממשלת "55 + ישראל ביתנו". 
 
את ההחלטה הטקטית הזאת ליברמן קיבל מזמן, כבר בתקופת חגי תשרי: מחד, לשכנע את נתניהו, שהוא, ליברמן, מוכן לשקול ברצינות ישיבה בממשלת מיעוט של השמאל שבה הרשימה הערבית המשותפת תומכת מבחוץ. מאידך - לתת לגנץ הרגשה שאם לא יתפשר, האפשרות שישראל ביתנו תחזור לממשלת ליכוד־סרוגים־חרדים היא חיה, שרירה וקיימת. אף ששני התסריטים נראו מוזרים (ליברמן וערבים?! ליברמן וחרדים?!), הטקטיקה עבדה.

החשש של נתניהו שמא "איווט ילך לממשלת מיעוט כי הוא רוצה להפיל אותי מתוך נקמה אישית", היה אמיתי ולא משחק פוליטי. בסביבתו של ליברמן מספרים כי בבוקר יום רביעי, שעות ספורות לפני ישיבת ישראל ביתנו, התקשר נתניהו לליברמן לבדוק מה האחרון מתכוון להגיד ואם לא מדובר בחבירה לגנץ. גם בקוקפיט של כחול לבן האמינו ברומן מחודש בין ליברמן לנתניהו, אחרת לא היה נעשה אותו הניסיון להגיע להבנות בין צוותי משא ומתן. 
 
אך ברמה האסטרטגית, מהלכו של ליברמן מלכתחילה אינו יכול להביא לפתרון הפלונטר. זאת משום שהחל מ־18 בספטמבר, יום לאחר הבחירות האחרונות, כך התמודד ליברמן עם הפלונטר הפוליטי הפרטי: מפלגת ישראל ביתנו הייתה ונשארה מפלגה ימנית מאוד וחילונית מאוד. על שני המרכיבים האלה ניהל ליברמן קמפיין בחירות שלם. הימניות והחילוניות לא היו עוד ססמאות, עוד שורה בתוך דף המסרים. אלה היו שני דגלי הקמפיין לאורך כל הדרך ועל הדגלים לא מוותרים בפוליטיקה, אחרת המחיר בקלפי עלול להיות כבד מדי. 
 
גם בצד החרדי לא היה מרחב תמרון כלל. אומנם חלקים גדולים בהנהלה החרדית היו חיים בשלום ובשלווה עם חוק הגיוס בנוסח משרד הביטחון, אך להיענות לדרישות נוספות בחבילת דת ומדינה של ישראל ביתנו לא היה סיכוי. "מפלגה חרדית שתוותר בנושא השבת או נישואים אזרחיים כבר לא תיחשב למפלגה חרדית. חברי מועצת גדולי התורה היו מגלגלים את הח"כים החרדים מכל המדרגות לו היו ניגשים אליהם עם הצעות כאלה", הסביר לי אחד הפוליטיקאים החרדים השבוע. "יש לליברמן עקרונות? גם לחרדים יש עקרונות. לא הכל בפוליטיקה זה כיסאות ותקציבים. תיראי מופתעת". 
 
מי שבאמת נראה מופתע - ובעיקר נסער ומבולבל - הוא הציבור הישראלי. מתברר שלשיאים אין סוף. שיא אחד כבר נשבר - הליכה לבחירות פעמיים תוך שנה. השבוע המערכת הפוליטית הגיעה לשיא נוסף כאשר לא עלה בידו של שום מועמד מבין השניים להקים ממשלה. בימים האחרונים גוברת ההערכה כי מדינת ישראל מתקרבת בצעדי ענק לעוד שיא: מערכת בחירות שלישית בתוך שנה.