לא הופתעתי מהפרסום של כרמלה מנשה (כאן 11) על תעשיית הכזבים בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל. כן הופתעתי מזה שבאחת השנים הצליחו לגייס 600 חיילים מהחברה החרדית - סיפור הצלחה, לא פחות מפרויקט המקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות) של רפול ז"ל בימיו כרמטכ"ל.
כל הסיפור של גיוס החרדים הוא טמטום ביסודו. הם לא מתאימים לשירות בארגון צבאי שבו משרתות בנות. להתחשב בצרכים שלהם, או נכון יותר בשיגעונות של הרבנים שלהם, זו תעשייה שדורשת השקעה עצומה. הם לא מתאימים, ואפשר גם בלעדיהם. אם הצרכים של צה"ל בתחום כוח האדם ידרשו עוד חיילים, חייבים למצוא פתרון בחברה החילונית. החרדים לא מתאימים למערכת.
מדי פעם מדווח ששוטרים נשלחו לעצור עריק חרדי; הם מותקפים באלימות על ידי חרדים, וכלום לא קורה בהמשך. העריק לא נכלא, התוקפים לא מועמדים לדין, הכל נסגר באמצעות אגם הדרעק, עם כל הדילים שלעולם לא נדע עליהם. אם חילוני מצהיר שאינו רוצה לשרת מסיבה כלשהי, הוא מבלה לעתים שנה במאסר עד שיגיע לוועדת שחרורים. חרדי פטור מזה, כי אולי יש שוטרת צבאית בכלא, וזה פוגע לו באמונה, והרב'ה נורא יתרגז.
השבוע נפגשתי עם עודד פורר מישראל ביתנו. אדם רציני שבמבט ראשון נראה לי שקצת התעייף מהפעילות באגם הדרעק. הוא נראה מותש. שאלתי אותו - מדוע אתם מתעסקים בשטויות האלה של חוק הגיוס? שוויון לא יהיה, לעולם. החרדים לא ציוניים, הם כדאיניקים. לא מעניין אותם מפקד/ת, הם מקשיבים לרב'ה. רדו מזה, תתעסקו בעיקר - תפסיקו את הקצבאות לאברכים. רוצים ללמוד - אני בעד לימודים, אבל לא על חשבון הציבור. מיליארד או שני מיליארד שקל זה הרבה כסף.
"אולי אתה צודק", השיב פורר, "אבל זו לא הדרישה היחידה שלנו. עלות הקצבאות לחרדים היא שולית כיום לעומת הנזק העצום במציאות שבה הם לא לומדים לימודי ליבה. ומדובר במאגר אנושי מדהים, עם כישורי לימוד שלחילוני אין. אם אתה שואל אותי אישית, לא ברמת המפלגה, לימודי ליבה חשובים יותר ממציאות שבה הם ישרתו בצבא או לא. אבל אין עם מי לדבר בצד השני".
פורר יודע טוב ממני שזו המציאות. אבל אין כאן כוח פוליטי שיודיע לחרדים שחוק הגיוס מבוטל, אל תבואו, אבל חייבים לצאת לעבודה ואין קצבאות לבטלנים בכויללים. המדינה לא יכולה להתקיים לעד כשרק 44% מהגברים בחברה החרדית עובדים. 30% מהאזרחים נושאים בנטל המס, שמחזיק בגדול את המדינה. העשירון העליון אחראי ל־73% מתשלומי המס, העשירון התשיעי - ל16% והעשירון השמיני - ל8%. עד מתי בדיוק?
הסיכוי היחיד למצוא פתרון, נכון לעכשיו, הוא ישראל ביתנו. כחול לבן עם הקוקפיט הקדוש חולמים על היום שבו ישלטו כאן, ואני משוכנע שהאתנן שישלמו לחרדים ולחרד"לים יהיה גבוה פי כמה ממה שמשלם להם ביבי תמורת מגורים בבלפור. למה? כי הוא כבר חי איתם 13 שנה. עד שגנץ יבין מי נגד מי יחלפו ארבע שנים של התעלקות חרדית על החילונים.
בסוף תהיה כאן מלחמה. לא נגד האיראנים, אלא חילונים נגד חרדים, כי גם ההתנהלות שלהם היא כיבוש זוחל. נכון, גם החברה הערבית לא בדיוק מצטיינת בתרומה למדינה, אבל הם לא בגועליציה, אין להם טובות הנאה, ועלות האחזקה שלהם אפסית לעומת העלויות של החברה החרדית.
יתרה מזו, החברה הערבית לא מעוניינת לכפות את אורח חייה על החילונים היהודים. החרדים מעוניינים לכבוש כל יישוב חילוני ולהכתיב את אורח החיים בו - תחבורה ציבורית, מסחר, הכשרים, לימודים, שמירת שבת. אני כבר מחכה להשלמת מסילות הרכבת בעוד 40־30 שנה, וכמובן לרכבת הקלה בגוש דן בעוד 15 שנה, כדי לראות רכבות שמוקצות רק לחרדים, וכמובן גם רכבות עם הפרדה בין גברים לנשים, כי כך הרבנים רוצים, וגם אלוהים אמר להם שכך צריך להיות. אם החילונים לא יתעוררו על החיים שלהם, יהיו כאן משמרות המהפכה של הכיפות, שיעירו אותם.
לא שמעתי שום גורם בכחול לבן שאומר את הדברים האלה. הם תאבי שלטון. ההכרזה של גנץ על "ממשלה חילונית ליברלית" התאבדה בדרך. עכשיו נשאר הבלוף של "ממשלה ליברלית". על מי הם מסתלבטים, ארבעת המוחות האלה? איך אפשר להקים ממשלה "ליברלית" עם חרדים וחרד"לים? ועוד לא ספרנו כאן את כתבי האישום הצפויים של אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד־דרעי, וכמובן גם יעקב ליצמן, עוד סוג של צדיק.
# # #
על הדרך, ביום חמישי שעבר, נתן ביבי הראשון מענק של 40 מיליון שקל למועצת יש"ע, שיהיו להם דמי כיס. נו, מה לעשות, צריך להמשיך לנהל את הפארטיה הזאת. התרגלנו. סעיף אחד במתנה הטריף אותי - 4 מיליון שקל למרכזי חוסן באיו"ש. צריך אדם להיות אטום כדי לתת מתנה כזאת ליש"ע בעוד שבעוטף עזה אין מרכזים כאלה בכל היישובים, ובאלה שיש, לא משלמים לעובדים.
בעוטף עזה יש מלחמה יומיומית. אני שם פעם בשבוע לפחות. נערים בגיל 15 מרטיבים בלילה. אבל יישובי העוטף אינם כוח אלקטורלי, והם חשודים בשמאלניות יתר. אז שיחפשו, אין כסף. כל התקציבים שהובטחו ליישובי העוטף נותרו כהבטחות בלבד. אגב, גם באילת מחכים למתנה של 400 מיליון שקל שהבטיח ביבי באיזה טיול, כשנסע לשם לחצי יום. הים האדום יהפוך לאדום לפני שהם יראו לירה סורית דפוקה מההבטחות האלה. ואם מישהו חושב שכחול לבן תקיים את ההבטחות של הממשלה הנוכחית - הוא אידיוט או הוזה. תבחרו אתם.
הייתי במכללת ספיר שלשום. כל שלוש הכניסות למכללה, הסמוכה לקיבוץ גבים, הן בצמתים מסוכנים ללא רמזורים. סיפרו לי שבחודש שעבר נהרג שם נהג מונית בתאונה, ומדובר בנהג מקצועי ומיומן. היה שם גם שוטר ג'ינג'י, שהחבר'ה סיפרו לי שהוא השריף של האזור. אלוף הנגב בלקנוס נהגים. כן, המדינה צריכה כסף מקנסות. אבל מדוע אין רמזורים בצמתים האלה? זו ישראל השנייה, השלישית, המיותרת? מה קרה? רק כי אין להם כיפות, אז הם לא קדושים מספיק?
אלמוג בוקר פרסם בחדשות 13 ידיעה: קבוצות הכדורעף נשים בהפועל אשכול מקיימות את כל המשחקים שלהן רק במרכז הארץ ובצפונה. הסיבה היא ששאר הקבוצות לא מוכנות לרדת דרומה, כי נורא מסוכן שם. זו מציאות מזעזעת. הרי כל אגם הדרעק לדורותיו כועס על כל העולם ואשתו אם הם לא רוצים לבוא לכאן, וכמובן צורח שזו אנטישמיות.
פניתי לקבל קצת תגובות. אז הגברת הראשונה של הספורט, מירי רגב, אמרה שזה לא בתחום העיסוק של משרדה הקדוש, שמשרד החינוך אשם. היא פשוט לא מבינה את התחום שעליו היא מופקדת חמש שנים - לא מדובר בפעילות בית־ספרית, אלא בפעילות של ליגות שמנוהלות בידי איגוד הכדורעף. אבל היא אף פעם לא הבינה כלום חוץ מלומר "שמאל" ו"אנטישמיות". הרב רפי פרץ, תושב עוטף עזה בעצמו, נדהם מהתופעה והבטיח לברר אישית את העניין עד תומו ולתקן את העוול. באיגוד הכדורעף אמרו שלא ידעו. אף פעם לא יודעים שם כלום, אבל הם הבטיחו לבדוק. האמת היא שמכל המעורבים, דווקא על הרב רפי אני סומך שיפעל בעניין. מהגברת רגב אין לי ציפיות. אף פעם לא היו לי.
באיו"ש זה לא היה קורה. קודם כל ולפני הכל יש להם כיפות, אז יש להם עדיפות והם יכולים לטלפן לביבי מתי שבא להם. מצד שני, הם היו משביתים את הספורט, ובצדק. מה זה הקטע הזה? אנחנו חיים בקלאב־מד באיי שלמה? זו המציאות בארץ ולפיה צריך להתנהל. רק פיקוד העורף קובע מתי אסור להתקרב לעוטף עזה, לא קבוצות כדורעף.
# # #
הסיפור הנחמד של השבוע היה פרסום מבחן פיז"ה על הישגי התלמידים שלנו. נו, התברר שהילדים של העם הנבחר, שקורא לעצמו עם הספר, אפעס - קצת טיפשים, לא יודעים קרוא וקרוא, חלשים בחשבון ועוד. אבל אין מה לדאוג, בסוף הם יהיו ספקולנטים ויהיה להם ימבה כסף. ברור שכל התגובות הפילו את האסון על החברה הערבית, שהציונים שם דפקו את הממוצע. בשביל זה יש לנו אותם, שיהיה את מי להאשים. אבל גם בחברה היהודית אנחנו כושלים, ובחברה החרדית בכלל לא לומדים את המקצועות האלה. תכלס, יש רק 8% מצטיינים מכל הילדים.
נזכרתי בחיוך בפרויקט המתמטיקה של נפתלי הגבר. איך שהוא טמטם אותנו עם החמש יחידות מתמטיקה ארבע שנים והצטלם בכל יישוב עם כל הגאונים. אז הכל פארש, אין חיה כזאת. שנגחאי, עם אוכלוסייה פעוטה של כ־25 מיליון נפש, נותנת לנו בראש בכל תחום לימודי. אסטוניה, שהיא קטנטונת לעומת ישראל, לא רואה אותנו ממטר רץ, ושם בכלל מתחילים ללמוד בגיל 7. אבל בהסברים אנחנו אימפריה, גם בוועדות.
הנה, מיד עם קבלת התוצאות הקים הרב רפי, שר החינוך שלנו, ועדה שתבחן את הכשלים. מי הם חברי הוועדה? עובדי משרד החינוך? מקורבים למשרד החינוך? לא היה אפשר להוציא את הבדיקה לחברה חיצונית שאין לה קשר למשרד החינוך? כי בחיי, כאן למדתי שברגע שמקימים ועדה, הולכים לקבור את המסקנות. כך היה וכך יהיה. נחכה למבחן הבינלאומי הבא, וכמובן לוועדה הבאה. ארץ של ועדות.
# # #
אני נמצא הרבה בכבישים בארץ. בכבישים בין־עירוניים אני חושש פחות. הפחד מחלחל בתוך תל אביב. כל מיני צעירים ששוקלים להתאבד, או סתם להתאשפז אחרי ניתוח לחיבור העצמות, מסתובבים בעיר על כלים דו־גלגליים ללא תאורה וללא קסדות. בשבוע שעבר היו בישראל 89 תאונות דרכים עם נפגעים, שבהן היו מעורבים אופניים וקורקינטים חשמליים. אבל למדינה אין זמן לטפל בזה, אנחנו עסוקים בפוליטיקה - כמה זמן ביבי יכהן, שלושה או חמישה חודשים. ואם נהרגים ילדים בכביש, אז זה כי טוב למות בעד ארצנו. טרומפלדור מעולם לא אמר את זה, אבל נגיד שכן.
איך המדינה מתכוונת לטפל במגיפה זו, שהורגת בשנה לא פחות משפעת? אף אחד לא יודע. אנחנו עסוקים עכשיו במייק פומפאו (הגברת שרה רוצה לבדוק את איכות הכביסה בפורטוגל, שם עוד לא כיבסנו) ובמה הוא יגיד על איראן, וכמובן בסיפוח בקעת הירדן. אז יש קצת נזק שולי בתאונות דרכים, מה קרה?
חיפשתי משהו טוב לסיים בו את השבוע. לא מצאתי. אולי כי אני לא טוב בטוב. כמו כולם אני מחכה לפתרון המשבר הפוליטי, אבל חושב שאין פתרון נכון לעכשיו. אז נלך לבחירות. העלות היא 350 מיליון שקל למנגנון עצמו, על הדרך יישרף עוד מיליארד שקל, וכבר צריך להתכונן לבחירות מס' 4. מאיפה יבוא הכסף? אלוהים יודע. אלוהים תמיד ידע מה טוב בשבילנו. עובדה.