בשבועות האחרונים עסקתי בפרויקט סיכום השנה הכלכלית היוצאת: בחרנו כמה ענפים במשק, ניתחנו את מצבם, בדקנו כמה אירועים שקרו ואף ניסינו לתת כמה סימנים בעשור הבא עלינו לטובה. לא מפינו יצא הסיכום כי אם מפיהם של מי שמצעידים את הכלכלה הישראלית קדימה - כולם אנשים נבונים, שהביאו את הארגונים שאותם הם מנהלים להישגים גדולים, אנשים שניתן ללמוד מפיהם דבר או שניים על מצבה הכלכלי של ישראל. ואז, כשישבנו להוריד את העמודים לדפוס, זה הכה בי: בין עשרות הבכירים שהשמיעו את דברם היו מעט מאוד (ואפילו ה"מעט" כאן הוא בלשון המעטה) נשים.
הייתי יכול אולי להשלים עם תמונת המצב העגומה הזאת, אלמלא התנהל, כמעט במקביל, הקרב מול הדרת נשים ממופע ההתרמה לעמותה שבראשה עומד הרב פירר. ייאמר מיד: אני מגנה כל אומן שבוחר להשתתף בערב שבו נאסר, במפגיע, על שירת נשים. כמו כן אני מודע היטב להבדל בין הצמרת הכלכלית, שלפחות תיאורטית פתוחה בפני כל אחת, לבין מופע שבו אסרו על השתתפות נשים - ויחד עם זאת לא יכולתי שלא לשים לב למוסר הכפול ולהיטפלות שלנו לסמלים במקום למהות.
מה שהחברה החילונית־ליברלית מכנה "הדרת נשים" טבוע בהלכה היהודית, זאת שמאות אלפים בישראל ומיליונים בעולם מנהלים את חייהם על פיה. אני יכול לדרוש (ולמען הסר ספק, אני דורש!) שההלכה הזאת לא תגבר לעולם על חוקי המדינה (בטח לא כשמדובר במרחב הציבורי - מהאוטובוס ועד לבמת האודיטוריום), אבל אני לא יכול להתכחש לכך שמדובר בעולם שיש לו היגיון פנימי משלו, כזה שבו למשל גם מעמדו של גבר נקבע לפי מידת היותו תלמיד חכם. כלומר, קריטריון פנימי שונה מזה של החברה החילונית, וסולם ערכים שאנשים אחרים אימצו מתוך בחירה.
עולם העסקים, לעומת זאת, הוא לרוב נטול יומרה אידיאולוגית ונמדד על פי ביצועים כלכליים בלבד, וראו זה פלא: אפילו בעולם הזה אין כמעט בכירות. ולפני שאתם שולפים מנבכי הזיכרון את המנכ"לית הזאת והמיליארדרית ההיא, הניחו בבקשה יד על לבכם והישבעו לי שאתם מאמינים באמת ובתמים שהיא מייצגת מהפכה - ולא רק נוכחות צנועה בשולי צמרת עסקית גברית.
הטור הזה נועד להבעת תסכול גברי פר־אקסלנס, אבל אפילו דרך הפריזמה הצרה הזאת אני מעדיף שנשים שרוצות למלא את התפקיד הנשי "הקלאסי" יעשו זאת מתוך בחירה, בעולם שמציע להן הזדמנויות שוות לאלה של הגברים.
כשמדברים על שוויון בעולם העסקים, נגררים לרוב למחוזות האפליה בשכר. כן, כבר הבנו: נשים מרוויחות כ־30% פחות מעמיתיהן הגברים. אבל האמת המטרידה יותר היא שבסקטורים מסוימים הן פשוט לא קיימות. לכל היותר מופיעות בהם כמנהלות בדרגי הביניים. גם אם נניח שזה משום שמדובר בשינוי אטי שמחייב חילופי דורות בצמרת עולם העסקים, לפחות בינתיים זה המצב.
כל זה מתקיים, חובה להזכיר, לא בחצר האחורית של איזו חסידות שמרנית אלא בשפיץ של האלפיון הכי חופשי, דמוקרטי, משכיל, מתקדם וליברלי. איך היה בני גנץ מסכם זאת? אם בארזים נפלה שלכת, מה לנו כי ניטפל להדרת נשים (מגונה כשלעצמה) בקרב מי שמאמין מלכתחילה בהלכה שאינה מעוניינת ברפורמה?
יהיה מי שיאמר: תנוח, גבר. לפני שאתה מיישר קו עם עצמך ומסתער על עולם העסקים, שאל את עצמך: האם אין כאן באמת שוויון הזדמנויות? האם ילדה צעירה אינה יכולה להצטיין בלימודיה כבר בבית הספר היסודי? להיחשב למחוננת בתיכון? להיות עתודאית, דוקטורנטית, חוקרת בטכניון? האם אינה יכולה להיכנס כיום לפירמה כלשהי ולהתקדם עד לכס המנכ"לות? האם מישהו מפלה אותה לעומת הגברים במשהו מכל אלה?
התשובה היא כמובן לא, אבל עם כוכבית ענקית שתתקיים כל עוד צה"ל, לפחות ברמה מסוימת, הוא העתודה של עולם העסקים בישראל. זה יפה מאוד להעלות על נס את פועלה הברוך של תצפיתנית שערנותה סיכלה פיגוע או לטשטש פניה של נווטת קרב בראיון חגיגי לכבוד סיום קורס הטיס, אבל בינינו, גם לפני מאתיים שנה היה נהוג להציג בקרקס נשים עם זקן. ביום שבו יהיו נשים מח"טיות, אוגדונריות או מחצית מהמטה הכללי של צה"ל - אני מבטיח לתרום את כל רכושי לקרן לב"י.
אבל אם החיים בפתח העשור השלישי של האלף השלישי מספקים לנשים (בעיקר ברבע הכדור הצפוני־מערבי, בואו לא נשכח) הזדמנות שווה - האם עדיין כוחות נעלמים ושמרניים פועלים מאחורי הקלעים, כפי שגורסות לא מעט אידיאולוגיות פמיניסטיות? או אולי כפי שטוענים אחרים האשמה היא בנשים, שרבות מהן מאמצות בשמחה את חלוקת התפקידים הקלאסית, שיש בה גם מידה של נוחות?
ימים יגידו. אולי. עד אז מוטב שנחפש את הדרת הנשים מתחת לפנס הליברלי־לכאורה, במקום להזיז אותו כדי להאיר את חשכת חייהן של קהילות שלכאורה חיות בעלטה.
הייתי יכול אולי להשלים עם תמונת המצב העגומה הזאת, אלמלא התנהל, כמעט במקביל, הקרב מול הדרת נשים ממופע ההתרמה לעמותה שבראשה עומד הרב פירר. ייאמר מיד: אני מגנה כל אומן שבוחר להשתתף בערב שבו נאסר, במפגיע, על שירת נשים. כמו כן אני מודע היטב להבדל בין הצמרת הכלכלית, שלפחות תיאורטית פתוחה בפני כל אחת, לבין מופע שבו אסרו על השתתפות נשים - ויחד עם זאת לא יכולתי שלא לשים לב למוסר הכפול ולהיטפלות שלנו לסמלים במקום למהות.
מה שהחברה החילונית־ליברלית מכנה "הדרת נשים" טבוע בהלכה היהודית, זאת שמאות אלפים בישראל ומיליונים בעולם מנהלים את חייהם על פיה. אני יכול לדרוש (ולמען הסר ספק, אני דורש!) שההלכה הזאת לא תגבר לעולם על חוקי המדינה (בטח לא כשמדובר במרחב הציבורי - מהאוטובוס ועד לבמת האודיטוריום), אבל אני לא יכול להתכחש לכך שמדובר בעולם שיש לו היגיון פנימי משלו, כזה שבו למשל גם מעמדו של גבר נקבע לפי מידת היותו תלמיד חכם. כלומר, קריטריון פנימי שונה מזה של החברה החילונית, וסולם ערכים שאנשים אחרים אימצו מתוך בחירה.
עולם העסקים, לעומת זאת, הוא לרוב נטול יומרה אידיאולוגית ונמדד על פי ביצועים כלכליים בלבד, וראו זה פלא: אפילו בעולם הזה אין כמעט בכירות. ולפני שאתם שולפים מנבכי הזיכרון את המנכ"לית הזאת והמיליארדרית ההיא, הניחו בבקשה יד על לבכם והישבעו לי שאתם מאמינים באמת ובתמים שהיא מייצגת מהפכה - ולא רק נוכחות צנועה בשולי צמרת עסקית גברית.
הטור הזה נועד להבעת תסכול גברי פר־אקסלנס, אבל אפילו דרך הפריזמה הצרה הזאת אני מעדיף שנשים שרוצות למלא את התפקיד הנשי "הקלאסי" יעשו זאת מתוך בחירה, בעולם שמציע להן הזדמנויות שוות לאלה של הגברים.
כשמדברים על שוויון בעולם העסקים, נגררים לרוב למחוזות האפליה בשכר. כן, כבר הבנו: נשים מרוויחות כ־30% פחות מעמיתיהן הגברים. אבל האמת המטרידה יותר היא שבסקטורים מסוימים הן פשוט לא קיימות. לכל היותר מופיעות בהם כמנהלות בדרגי הביניים. גם אם נניח שזה משום שמדובר בשינוי אטי שמחייב חילופי דורות בצמרת עולם העסקים, לפחות בינתיים זה המצב.
כל זה מתקיים, חובה להזכיר, לא בחצר האחורית של איזו חסידות שמרנית אלא בשפיץ של האלפיון הכי חופשי, דמוקרטי, משכיל, מתקדם וליברלי. איך היה בני גנץ מסכם זאת? אם בארזים נפלה שלכת, מה לנו כי ניטפל להדרת נשים (מגונה כשלעצמה) בקרב מי שמאמין מלכתחילה בהלכה שאינה מעוניינת ברפורמה?
יהיה מי שיאמר: תנוח, גבר. לפני שאתה מיישר קו עם עצמך ומסתער על עולם העסקים, שאל את עצמך: האם אין כאן באמת שוויון הזדמנויות? האם ילדה צעירה אינה יכולה להצטיין בלימודיה כבר בבית הספר היסודי? להיחשב למחוננת בתיכון? להיות עתודאית, דוקטורנטית, חוקרת בטכניון? האם אינה יכולה להיכנס כיום לפירמה כלשהי ולהתקדם עד לכס המנכ"לות? האם מישהו מפלה אותה לעומת הגברים במשהו מכל אלה?
התשובה היא כמובן לא, אבל עם כוכבית ענקית שתתקיים כל עוד צה"ל, לפחות ברמה מסוימת, הוא העתודה של עולם העסקים בישראל. זה יפה מאוד להעלות על נס את פועלה הברוך של תצפיתנית שערנותה סיכלה פיגוע או לטשטש פניה של נווטת קרב בראיון חגיגי לכבוד סיום קורס הטיס, אבל בינינו, גם לפני מאתיים שנה היה נהוג להציג בקרקס נשים עם זקן. ביום שבו יהיו נשים מח"טיות, אוגדונריות או מחצית מהמטה הכללי של צה"ל - אני מבטיח לתרום את כל רכושי לקרן לב"י.
אבל אם החיים בפתח העשור השלישי של האלף השלישי מספקים לנשים (בעיקר ברבע הכדור הצפוני־מערבי, בואו לא נשכח) הזדמנות שווה - האם עדיין כוחות נעלמים ושמרניים פועלים מאחורי הקלעים, כפי שגורסות לא מעט אידיאולוגיות פמיניסטיות? או אולי כפי שטוענים אחרים האשמה היא בנשים, שרבות מהן מאמצות בשמחה את חלוקת התפקידים הקלאסית, שיש בה גם מידה של נוחות?
ימים יגידו. אולי. עד אז מוטב שנחפש את הדרת הנשים מתחת לפנס הליברלי־לכאורה, במקום להזיז אותו כדי להאיר את חשכת חייהן של קהילות שלכאורה חיות בעלטה.