"מברוכ", ליגלג הידיד הפלסטיני, "עשיתם שלום עם האמריקאים"

ידיד עזתי לגלג עליי ביום שלישי בערב, לאחר ההכרזה על היוזמה. הראיתם שהשלום ביניכם לבין האמריקאים חזק ויציב, אמר בקנאה. רבים שאלו השבוע מה אומרים במדינות ערב על הצעת השלום של הבית הלבן. עם כל הכבוד לידידינו באזור, חשוב פחות כיצד הגיבו ממשלות מצרים, סעודיה, לבנון, עיראק, ואפילו ממשלת ירדן.

מה שחשוב הוא כיצד מרגישים הפלסטינים אל מול החגיגה הפרטית שלנו. כי מה לעשות, אף שאנחנו מתאמצים להתעלם מכך, יותר מדי פעמים בעשרות השנים האחרונות קבעו לנו הרגשות של שכנינו הפלסטינים את סדר היום. קבעו במובן הרע של המילה. והשבוע אפשר לומר על שכנינו הפלסטינים כי רבים מהם נעלבו עד עמקי נשמתם מתוכנית טראמפ. עלבון יצוק שנכבש.

דבר לא בא להם בהפתעה. היחסים בינם לבין הבית הלבן התערערו בהדרגה בטוחה, הפכו לדו־שיח של חירשים, עד שנקטעו לפני שנתיים. עוד בטרם נותקו, נשמעו צעקות מחדרי השיחות, כשלמוקטעה הגיע צוות השלום האמריקאי. אחרי שביקוריהם נאסרו בהוראת אבו מאזן, התחלפו הצעקות בחרחורי בוז הדדיים חוצי אוקיינוס.

"קושנר שונא אותנו", התלונן באוזניי השבוע סאיב עריקאת, למחרת ההכרזה בבית הלבן. חתנו של הנשיא טראמפ עמד בראש צוות השלום, ועריקאת האשים אותו בחובבנות ובאי־הבנת החומר הנלמד. הבכיר הפלסטיני אף הפתיע בגילוי מסוים. דבר לא היה חדש בתוכנית האמריקאית, הוא אמר. נתניהו הראה לי את עיקרי התוכנית הזאת כבר ב־2011. זו התוכנית של נתניהו, לא של טראמפ. 

עריקאת אינו היחיד שהעיד על ג'ארד קושנר. גורם הבקיא במגעים שקדמו להצגת היוזמה סיפר על המתיחות בין שליחי הבית הלבן לבין הסעודים ואיחוד האמירויות. לדבריו, במהלך המגעים לגיבוש התוכנית, פקדו קושנר ואנשיו את אבו דאבי וריאד, וניסו לרתום את מנהיגיהם ליוזמה. בעיקר ביקשו מהם כסף. מיליארדי דולרים לפרויקטים בפלסטין, שיצמיחו את כלכלתה כחלק מעסקת השלום. השייח'ים נשואי הפנים סילקו אותם מעליהם בנימוס. תלונתם לא הייתה על עצם הבקשה, הרי מהם כמה מיליארדים כדי לפתור את הבעיה הפלסטינית? סירובם הנזעם נבע מכך שהאורחים המעונבים העניקו להם תחושה שהם מובנים מאליהם. "הם נהגו בנו כאילו היינו כספומט", טענו. 

לרחוב חוקים משלו

ישראלים רבים מגיבים בשביעות רצון בעת שהם נוכחים עד כמה מדינות ערב נטשו את הפלסטינים לאנחות. לא עוד סדאם, קדאפי, מובארק וחאפז אסד, שעמדו איתן לצד הפלסטינים ומיררו את חיינו בימים ההם. היום הערבים עסוקים בבעיותיהם עצמם, או בחיפוש בעלי ברית למאבק באיראנים, והם נוטים להותיר את בעיית פלסטין לפלסטינים. התרחקות הערבים מן הבעיה הפלסטינית אינה בהכרח לטובת ישראל. לרחוב הפלסטיני יש נטייה למרוד בסמכות כשהוא חש שאין איש מגן עליו. לקחת את החוק ואת השכל לידיים, ולהמית את נפשו עם פלשתים. ראינו זאת באינתיפאדה הראשונה, בשנייה ובגל הסכינאות לפני ארבע ושלוש שנים. 

השבוע חגגנו פעמיים. חיבוק חם מאין כמותו שהעניק לנו נשיא ארה"ב וניצחון מדיני על הפלסטינים. עכשיו, ירושלים כולה שלנו, בהכשר אמריקאי, ומההתנחלויות לא יפונה איש, גם זה באישור סבא דונלד. הפלסטיני ברמאללה, בשכם, בחברון, בג'נין ובעזה בלע את רוקו בשקט. הבעיה היא שהרוק הזה לא יתנדף מזיכרונם כה מהר. אנו, הישראלים, נשכח בעוד כמה ימים שהיה פה שמח, אבל הם יזכרו כיצד האמריקאים והישראלים עשו יד אחת ולקחו להם את ירושלים, 52 שנים לאחר שנלקחה בפעם הראשונה. היום יש להם ראיס שאוסר עליהם לגלות אלימות, אבל אבו מאזן לא יהיה כאן לעולם. ותחושות ההשפלה הללו, שבינתיים הצמיחו שמחה, עלולות לקצור סופה.

שתי גרסאות לשני עמים

רגע לפני ש"עסקת המאה" הטביעה כאן את כל הנושאים הבוערים, נרשם אירוע קטן ביחסי ישראל וסעודיה. משרד הפנים בירושלים הודיע כי הוא מרשה לישראלים לנסוע לממלכה הרחוקה, גם לצורכי עסקים. עד כה הותר רק למוסלמים מבין אזרחי ישראל לבקר שם, לצורכי פולחן דתי בערים הקדושות. מעתה מותר לכולם, וגם למטרות מסחריות. בהודעה נמסר כי ההחלטה התקבלה באישור גורמי הביטחון בישראל. מילים אלו רומזות כי היוצאים לשם לא יינזקו משפטית וכי הדבר נעשה בתיאום עם הרשויות בריאד.

ההחלטה נועדה להקל על קשרי הסחר עם חברות סעודיות, ואף לעודדם. גם אם העיתוי לא הונע מהצורך לשרת את תעמולת הבחירות של ראש הממשלה, ביכולתו להוסיף לו נקודות בציבור על הידוק המגע עם בירה ערבית. אבל לא חלפה אלא יממה אחת, ושר החוץ של סעודיה פייסל בן פרחאן נקרא להגיב עליה בראיון שקיים ב־CNN. "איני יודע אם הדבר ישפיע במשהו", פסק, "המדיניות שלנו נותרה כמות שהיא. אין לנו יחסים עם מדינת ישראל. מחזיקי דרכון ישראלי אינם יכולים לבקר בממלכה". 

ברגע הראשון נראים דבריו כסטירת לחי בפרצופה של ישראל. התעמקות קלה בהם מגלה כי אין פה סטירה, אולי מרפק קטן בצלעות המלווה קריצה. הבכיר הסעודי השתמש במילים "מחזיקי דרכון ישראלי". על אלו אמר שאינם מורשים להיכנס לשטח הממלכה. אבל הוא לא החיל את המניעה על אזרחים ישראלים. אזרח ישראל יכול להיכנס גם עם דרכון זר. הוא הוסיף והדגיש שדבריו תקפים לעת עתה. רמז כי המצב נתון לשינויים. ואכן, לישראל אין יחסים איתם, או כלשונו, relations, אבל מגעים בהחלט יש. 

בלוליינות המילולית הזאת, הנפוצה בפוליטיקה הערבית, השתמשה סעודיה גם יומיים לאחר מכן. משרד החוץ הסעודי פרסם תגובה רשמית ל"עסקת המאה", לאחר הכרזתו של טראמפ. רבים ראו בתגובתם קריאה לפתיחה במו"מ. אבל קריאה בין השורות גילתה גיבוי סעודי לרשות הפלסטינית, בהתנגדותה ליוזמת השלום של הבית הלבן. "הממלכה מעודדת את פתיחתו של מו"מ ישיר בין הצד הפלסטיני לישראלי, כדי לרשום הסכם שיביא לזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני", נכתב בהודעה מריאד.

סלמאן, מלך סעודיה הישיש, כבר עמד על המילים הללו בשיחת טלפון עם אבו מאזן באותו לילה. "אנו מגינים על זכויותיכם", אמר. "זכויות הפלסטינים" הם קוד לכל מה שנעדר מיוזמת טראמפ. ירושלים, פינוי ההתנחלויות ומדינה עצמאית. 

זו אינה רק הזהירות הסעודית שגורמת להם לנהוג בשקילות בעניין הפלסטיני, אלא גם הנסיבות. אף שלרגע נראה היה לפני כמה שנים כי ריאד נסוגה מתמיכתה המדינית החשובה בפלסטינים, היא לעולם לא הותירה את הרשות לבדה. מלך סעודיה הוא שומר המקומות הקדושים בארצו, ושליט חיגאז', האזור שבו נולדה דת מוחמד. ככזה, הוא אינו יכול לתת הכשר רשמי ללקיחת ירושלים מידי המוסלמים. 

רבות דובר על חימום היחסים בין ירושלים לריאד. שכנותיה יכולות להרשות זאת לעצמן. אבל לסעודיה יש מעמד רם משל עצמה, ומסורת של עמידה לצד הפלסטינים, ומן המחויבות הזאת היא אינה רוצה להתפרק מהר כל כך. את הבידול הסעודי אפשר היה לראות היטב גם בבית הלבן השבוע. שלוש מדינות ערביות מן המפרץ שלחו את שגריריהן למעמד החגיגי. סולטנות עומאן, ממלכת בחריין ואיחוד האמירויות. סעודיה לא הייתה ביניהן. הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל.