המושג "רק לא ביבי" הפך, בפיהם של הביביסטים, לסוג של מנוף, מנוע צמיחה שבו הם משתמשים כדי לנגח את כל אלה שלא ממש זורמים עם ההערצה לבנימין נתניהו. כינוי הגנאי שהם מטיחים בפניו של כל מי שחושב שהגיע הזמן להחליף את ההנהגה בישראל הוא משהו כמו "ביבי ברא את השמיים, את הארץ ואת גן העדן, ולכם כל מה שיש להציע זה 'רק לא ביבי'. תתביישו!".

אז קודם כל, אנחנו לא מתביישים. אנחנו אפילו די מתגאים. אם יתברר שיש איזשהו סוג של בית דין של מעלה שבו איאלץ בבוא היום להציג טיעון אחד לטובתי, אביא את התובנה שאליה הגעתי לפני שנים ארוכות בעניינו של הנאשם נתניהו ומעלליו בארץ הקודש. לא משום שהוא ימין (בחלק מהתחומים אני יותר ימין ממנו) או משום שהוא קפיטליסט (גם אני לא ממש סוציאליסט), ובטח לא משום שהוא חילוני אדוק זולל שרצים (אפילו אני קצת יותר דתי ממנו), אלא בגלל מה שהוא עולל לנו. 

אם נמצה את זה במשפט אחד, הרי שזו העובדה שנתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שעולה בחשיבותו (העצמית) על המדינה שאותה הוא מנהיג. הוא מאמין באמת ובתמים שטובתו היא טובת מדינת ישראל, גם אם בין השתיים נופלת סתירה בולטת. הוא הוביל את ישראל לריקבון שלטוני חסר תקדים. הוא שתל, השקה, זיבל וגידל את הקרע האיום שמשסע אותנו מבפנים, ומאז הפסיק לנצח בבחירות הוא מלבה את הרוחות הרעות המרעילות אותנו כאחוז אמוק.

הוא ידע לדרוש מאהוד אולמרט לפנות את כס ראש הממשלה כדי לטפל בענייניו הפליליים וטען שאין לו לגיטימציה לקבל החלטות מדיניות חשובות ללא מנדט. עכשיו הוא עושה בדיוק את אותם הדברים הללו, רק בעוצמת טורבו. הוא לא נהנה מאמון הציבור או הכנסת מחודש אפריל שעבר, אבל הוא ממנה שרים, מקים ועדות חקירה נגד גופי חקירה, מפרק את מערכות אכיפת החוק, סוחר בקודש הקודשים, משתמש בתיק הביטחון כאתנן פוליטי ומוכר את נכסי המדינה החשובים ביותר. 

כל זה למען מטרה נעלה אחת: לשרוד. לזכותו ייאמר שהוא בהחלט מאמין שהישרדותו היא הישרדותנו, בזמן שהאמת הפוכה. זה מה שהופך אותו לאדם מסוכן כל כך.

אז כן, "רק לא ביבי" היא אג'נדה הגיונית ומנומקת. לא פחות (ולדעתי הרבה־הרבה יותר) מאחותה, אג'נדת ה"רק ביבי". אין בה סממני משיחיות, כמו שיש באנשי ה"רק ביבי". חסידיה לא מאמינים ש"אלוהים נגע בבני", כפי שטוענים רבים מחסידי נתניהו.

תקשיבו להם, הם כבר אומרים את זה בגלוי. שדרני רדיו וטלוויזיה מכנים אותו "שליח האל". בהשוואה לפולחן האישיות הגרוטסקי שמתחולל סביבו נראים רודנים כמו קסטרו וצ'אושסקו כגרסאות צנועות של נלסון מנדלה ומהטמה גנדי. כל זה מתרחש כשהאיש עצמו הולך ומאבד את זה בשידור חי, מדי ערב, מול מצלמות הטלוויזיה. הוא ממנה שרי ביטחון בהבל פה פוליטי באוש, מערבב ספין בספין, מוכר את הביטחון הלאומי למען חופן מנדטים או לייקים ונראה כמי שאיבד באופן סופי את שארית העכבות והבלמים. האיש מסוגל לכל דבר, וזה מפחיד.

הטור המלא מתפרסם היום ב"מעריב סופהשבוע"