כשמה, אכן יש בה תנופה, בתוכנית העבודה החדשה של צה"ל. תנופה, אבל לא תפנית. אומנם היא תשפר באופן ניכר את רמת המוכנות של הצבא, אבל היא אינה מבשרת מהפכה בבניין הכוח של צה"ל. מעבר לשינויים הארגוניים במטה הכללי ובניכוי מילות ה"באזז" החדשות - ובהן "רב־ממדיות" - קשה לראות איך פותרת תוכנית "תנופה" את שתי הבעיות הקשות של צה"ל: הרלוונטיות של צבא היבשה ומשבר כוח האדם.

ניכר שהושקע מאמץ מחשבתי מרשים בניסוח התוכנית, אבל המחשבה הושקעה בעיקר בתוך הקופסה, ללא תעוזה לשבור מוסכמות ישנות. למרות השינוי העמוק בטבע המלחמה ובסוג האויב, "תנופה" משמרת את צה"ל כצבא תעשייתי, הנשען על יכולת אש מדויקת בהיקפים אדירים ועל תמרון שרובו כבד וממוגן - על כל המגבלות שבו. 

התוכנית נשענת על ההנחה שלאויב (בעיקר חיזבאללה) אין מרכזי כובד מובהקים שפגיעה בהם תוציא אותו משיווי משקל. לכן התכלית לפי "תנופה" היא לשחוק כמה שיותר את יכולות האויב ואת נכסיו, עד שיאמר רוצה אני.

"תנופה" עושה את המהלך המתבקש - שנכתב עליו כאן לא פעם - וקובעת כי החטיבה ולא האוגדה היא שתחזור להיות עוצבת היסוד בצה"ל. כלומר: כל היכולות הצה"ליות שהיום קיימות באוגדות יירדו לרמת מפקדות החטיבה. אבל היא עדיין משמרת את המבנה המסורתי של החטיבות לפי שיוך חילי (חי"ר ושריון), אף שברור שבמלחמה שום חטיבת שריון לא תילחם לבדה כחטיבה, אלא תמיד תתפצל לצוותי קרב משולבים.

הגדודים המתמרנים יזכו לשפע של אמצעי לחימה וטכנולוגיות חדשות, שייתנו להם יכולות משופרות לאתר ולהשמיד אויב. אבל רובם עדיין מתוכננים לצאת מהגבול ולנוע צפונה בצירים המוכרים של לבנון - וחיזבאללה ערוך לגבות מהם מחיר על כל קילומטר של התקדמות.

בראיון שנערך לפני שבועיים ב"מעריב" הצביע בנימין עמידרור על הפער ההולך וגדל בין המקצועיות של לוחמי צה"ל לזו של האויב. אל מול בני ה־19 וה־20 הנפלאים ומלאי המוטיבציה שלנו מציב חיזבאללה לוחמים בוגרים ומנוסים, שלרמת המקצועיות שלהם קשה להגיע בשירות של 30 חודשים. הלוחם של חיזבאללה או חמאס ירה הרבה יותר כדורים בימי חייו, התאמן הרבה יותר וגם השתתף כבר בקרבות, לעומת לוחם של צה"ל. 

בפלוגה סדירה של צה"ל אין היום לוחם אחד, גם לא המ"פ, שהשתתף בלחימה או במבצע גדול. ללא שלד מקצועי של סמלים ותיקים או מפקדים, קשה מאוד להביא לוחמים לרמת המקצועיות שדורש שדה הקרב החדש. התפיסה מימי נפוליאון של צבא מיליציוני, המבוסס על אזרחים שעברו הכשרה קצרה, אינה רלוונטית עוד למלחמות ההווה. צה"ל יידרש מתישהו להציע מודל שירות חדש, אבל זה כבר לא יקרה בתוכנית החומש הזאת.

מפקדה מסורבלת  

על הצורך של צה"ל בכוחות ניידים ובעלי שרידות שמסוגלים להגיע לשטח האויב ולפעול שם לאורך זמן, עונה התוכנית בהקמת אוגדה קלה נוספת, שבבסיסה חטיבת כפיר. אלא שהאוגדה הזאת אמורה להצטייד בכלי רכב גלגליים בעלי מיגון קל, שלא ברור כמה רחוק אפשר להגיע איתם בלבנון. 

"תנופה" מתמקדת במפקדות ועושה בפעם המי יודע כמה ארגון מחדש של מפקדת זרוע היבשה (מז"י). מאז קמה מפקדת חילות השדה (המפח"ש) היא מתקשה להתמודד עם הדיסוננס של זרוע שבונה כוח אבל אינה מפעילה אותו. "תנופה" תהפוך את מז"י למפקדה מסורבלת עוד יותר, עם ארבעה אלופים בתוכה ומוטת שליטה ענקית. קשה היום לחזות אם זה יחולל את השינוי המיוחל בתפקוד הזרוע, אבל ניסיון העבר מלמד שמפקדות הן לא מה שמנצח במלחמות. 

גם את מפקדת העומק, שמאז הקמתה מתקשה להיות רלוונטית, הופכת "תנופה" לפיקוד שיתמקד באיראן. כיום מוביל חיל האוויר את המערכה נגד איראן, בעיקר בסוריה, אבל גם בגזרות אחרות. אני מתקשה לראות כיצד אלוף צעיר שימונה למפקד פיקוד איראן ייקח ממפקד חיל האוויר את ניהול המערכה הזאת. הרעיון הוא טוב, אבל כדי שיהיה יעיל זה צריך להיות גוף בין־שירותי, משותף למוסד, לצה"ל ולחיל האוויר. 

את מה שעשו כבר רבים מהצבאות בעולם - הקמת פיקוד של כוחות מיוחדים - "תנופה" לא עושה. האמריקאים הבינו בשנות המלחמה הארוכות שלהם באזור שלמערכה נגד כוחות סמי־צבאיים וטרור נדרשים כוחות מיוחדים ולא מסגרות גדולות. הם לקחו כוחות עילית מהצבא, מחיל האוויר ומהצי והציבו אותם תחת מפקדה אחת שמפעילה אותם. אצלנו הפיקוד על מבצעים מיוחדים עדיין מחולק לפי טריטוריות: ראש אמ"ן מפקד על מבצעי סיירת מטכ"ל, מפקד חיל האוויר מנהל את מבצעי שלדג ומפקד חיל הים מנהל את השייטת - בלי קשר להבנה ולכשירות שלהם לפקד על מבצע מיוחד.

הרושם הוא ש"תנופה", כמו קודמתה "גדעון", נשענת ברובה על היכולות של חיל האוויר והמודיעין ופחות על יכולות צבא היבשה. אומנם יכולות חיל האוויר שודרגו באופן ניכר בעשור האחרון, ובשילוב של מודיעין מהיר ומדויק הוא הפך למכונה קטלנית במיוחד - אבל ספק אם החיל לבדו יכול להביא את ההכרעה המיוחלת. 

מול אויב שנערך עם כוחות יבשה התקפיים והגנתיים - ישראל חייבת צבא יבשה יעיל, גמיש ומקצועי. "תנופה" תעניק לו תוספת משמעותית של חיל טילים ותרעיף עליו מעופפים מסוגים שונים. בהתחשב גם בשכן הרוסי החדש וביכולותיו לשבש עד שיתוק את פעולת חיל האוויר, אסור לנו להשליך את כל יהבנו על חיל האוויר בלבד.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]