השעייתו של אראל סג”ל, זמנית אני מקווה, מהנחיית תוכנית טלוויזיה במסגרת תאגיד השידור הציבורי, בגלל שהופיע עם חבריו בסרטון לצד ראש הממשלה כשהם מנגנים בגיטרה ומזמזמים לחן של אביהו מדינה שמילותיו נלקחו מפיוט, הדליקה אצלי נורה אדומה.
כיליד הארץ הזאת אני עוד זוכר את שלטון מפא”י. חופש הביטוי אף פעם לא היה נר לרגליו. רק מקורבים זכו בכל מה שיש למי שמחזיק בהגה להציע. הפלורליזם לא שלט בכיפה. זה גם לא היה שלטון טולרנטי כלפי יריבים פוליטיים. בולשביזם דורסני אפיין אותו על כל צעד ושעל. צמרת הצבא הייתה מורכבת, רובה ככולה, מיוצאי הפלמ”ח. לבוגרי אצ”ל ולח”י לא נמצא בה מקום. האקדמיה נשלטה בידי יוצאי אותו המגזר. בראש הוועדות שחילקו פרסים עמדו רק מי שהוכיחו נאמנות עיוורת. דוד בן גוריון, שלזכותו כמובן עומד עצם ההכרזה על הקמת המדינה, לא היה מהסלחנים. מנחם בגין למד זאת על בשרו.
למעלה מ־40 שנה חלפו מאז המהפך השלטוני ב־1977 ונדמה כאילו מאומה לא השתנה. בכל מוקדי הכוח יושבים, בפועל, עדיין, יוצאי משטר מפא”י. הקרנות הציבוריות ממשיכות לנפק כספים בעיקר לסרטים פרו־פלסטינים. וככל שיש בתסריט מרכיבים רבים יותר המגנים את “משטר הכיבוש” גדל הסיכוי לקבל מענקים מאוצר המדינה. בראש האוניברסיטאות עומדים אנשים שערכים כמו חזקת החפות זרים להם; שלא לדבר על זכויות יסוד אחרות. באולפני הטלוויזיה שולטת אג’נדה אחת ויחידה, אין בה פתיחות. אווירה של סתימת פיות שוררת שם. השיח נודף מניפולטיביות ורצון להשליט סדר יום אחר מזה שבו בוחרים מיליוני אזרחים.
אני אומר את הדברים בצער, שכן הבחירות העומדות בפתח דוחפות הרבה אנשים לפינות שהיו כה מאוסות בעבר. שמעתי, למשל, את פרופ’ רבקה כרמי, מיוזמי “מכתב הפרופסורים”, טוענת שעל ראש הממשלה להוכיח את חפותו בבית המשפט. זה נשמע מזעזע, אבל כששמעתי שמנכ”ל תאגיד השידור הציבורי, אלדד קובלנץ, השעה את סג”ל, הבנתי שאנחנו עומדים בפתחה של תקופה אפלה.
כך או אחרת, אינני רוצה לחזור לימי משטר מפא”י, הייתה בהם כל העת אפלוליות מאיימת, וצווי איסור הפרסום שבתי המשפט מנפקים בעת הזאת על כל צעד ושעל מזכירים לי את אותם ימים אפלים. זכותו של הציבור לדעת היא מנשמת אפה של כל דמוקרטיה. צווי איסור פרסום הם בדיוק ההפך ממה שראוי במדינה דמוקרטית. מה שמחזיר אותי לסג”ל. את נוסח החלטת ההשעיה יש לפרסם; ואם יתקיים שימוע, לעשותו בפומבי.
משטר של בלמים ואיזונים – זאת הדרך שבה צריכה להתנהל חברה חופשית. לא ייתכן ששופטים ממנים את מחליפיהם או את יורשיהם בהליך חשאי, ואסור שבמוסדות שהם חלק ממערכת אכיפת החוק יתקיים משטר של “מכרזים תפורים”. השקיפות היא ערך שאסור לוותר עליו. אור השמש תמיד היה המחטא הטוב ביותר. הנפוטיזם הוא בדיוק ההפך מזה.
כשבועיים לפני הבחירות, ההרגשה שלי היא שאנו עומדים בפני הכרעות שיהיו להן השלכות למשך הרבה דורות. זה נשמע מפחיד, אבל אין ברירה אלא לשים את הדברים על השולחן כהווייתם. עם זאת, דומה שרבים לא יכריעו לגופן של האופציות השונות. כתבי האישום המופרכים, לטעמי, שהוגשו נגד בנימין נתניהו מערפלים במידה רבה את השיח הציבורי.