זוכרים את אקיבוש? שכחתם? השכיחו מכם? העלימו מתודעתכם את העובדה שאנחנו שולטים באכזריות על עם אחר? "אכזריות" היא מילה לא נעימה (אנחנו? מה פתאום? זה הם) וזה ממש לא פוליטיקלי קורקט לעשות בה שימוש בעם הנפלא הזה שהתגייס להציל נפש יהודית הומייה בכלא רוסי וכמה טוב שהוא כזה. והרי מה שאנחנו רואים שם, באקיבוש, זה לא דם ודמעות, אלה טל ומטר.
ההתעלמות מהאכזריות של אקיבוש היא ההצלחה הגדולה ביותר של ממשלת נתניהו ושות'. בעזרת הקהות הציבורית הפכו את החיים בישראל לחזיונות שווא על גאולה כהרף עין ולפחדי שווא על אויב ממתין להורגנו מעבר לכל פינה. נבנתה כאן מכונת תעמולה שמשווקת את ישראל כסטארט־אפ ניישן שמרכזה במדינת תל אביב החילונית, וממנה יוצאים טיולי כוכב למקומות קדושים כמו ירושלים, נצרת וטבריה, גיחות למצדה ובונוס טבילה בים המלח ובים הדמעות ב"יד ושם". אם בא מישהו לחקור את אקיבוש, שלא נדע, הוא נעצר בשדה התעופה ומשוגר בחזרה למקום שממנו בא. שלא נדע.
למי בכלל אכפת שלאחרונה הכריז האו"ם על הכיבוש כסיבה לפרסום רשימה שחורה שכוללת 112 ארגונים שיש להם קשרים עסקיים עם ההתנחלויות. מסתבר שיש כמה מדינות שסבורות שאקיבוש הוא עסק ביש. ממשלת הבלוק ניהלה מאבק בלימה ברשימה השחורה של האו"ם ונכשלה. ארה"ב, למרבה ההפתעה, לא הטילה וטו ואפילו נמנעה.
ההחלטה קובעת שההתנחלויות הן בלתי חוקיות לפי הדין הבינלאומי, וקוראת למדינות העולם להימנע מהענקת סיוע או ממעורבות עסקית עם ההתנחלויות. במקביל קבע בית הדין הפלילי הבינלאומי כי "יש בסיס לחקירה נגד ישראל בעקבות פעולותיה בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים". בשלב זה אמור בית הדין להכריע בשאלת הסמכות השיפוטית לעסוק באותם "פשעי מלחמה". אם זה יקרה, אנחנו צפויים למרחץ בוץ בינלאומי.
וכל ההקדמה הזו מטרתה לשאול כיצד ידידנו אקיבוש נעלם ממאבקי הבחירות, והתשובה ממש פשוטה. במשך השנים נבנה כאן מנגנון מסמם ציבור בן שלושה שלבים: שלב א', חילוץ פורעי חוק תומכי התנחלויות ממשפט באמצעות מריחת חקירות. שלב ב', אם כבר נשפטו, הוציאו אותם בקריצה ובזול. שלב ג' נועד להרחיק את הפורעים של היום מהמתנחלים, שהם כביכול לגיטימיים.
שר הביטחון נפתלי בנט עשה השבוע שימוש בסמכותו בשלב א' כדי להקל על מעשי נבלה אלימים של פורע חוק אלים. אילנה דיין עשתה השבוע שימוש בשלב ג' בתוכנית "עובדה". אצל בנט היו נימוקי בחירות שגברו על שיקולי הביטחון הלאומי; אצל דיין, שעסקה בתוכניתה בפרשת דומא, היו תעלולי עריכה שסייעו להלבין את שלב ב' ולהשלים את שלב ג'.
ההקלות והבידול
בנט חתם על צו שב"כ כדי לעצור תומך התנחלויות אלים. זה לקח כמה טלפונים זועמים של תומכי התנחלויות "לגיטימיים" כדי שבנט יחזור בו מהגבלות השב"כ לטובת תנאים מקילים יותר. השב"כ עשה שימוש במונח "טרור" כאשר תיאר את מסוכנות החשוד, מה שהופך את בנט בפועל לתומך טרור, או כפי שהוסבר על ידי גורמים במערכת הביטחון: "בנט נותן רוח גבית לפעילים קיצוניים בשטח... מהלך שנועד להחליש את מערכת הביטחון ואף להגביר את המוטיבציה של הפורעים לבצע פעילות אלימה ובלתי חוקית". אותם גורמים טוענים "כי לא רחוק היום שבו עלול להתרחש פיגוע עם נפגעים בנפש כמו הפיגוע בדומא".
תוכניתה של דיין השבוע עסקה בפרשת דומא. ביולי 2015 הצית נער בן 17 את בית משפחת דוואבשה. האם, האב ובנם הפעוט נשרפו למוות, ילד נוסף נכווה קשות וניצל. המצלמה עקבה אחרי סב המשפחה, שליווה את גסיסתם של יקיריו, ובמקביל סוקר "פיצוח" חקירתו של הפושע המסומם. אולי לא מכימיקלים אבל בהחלט משטיפת מוח דתית־לאומנית. לצורך חילוץ ההודאה מפיו כונסו באישון לילה בכירי הפרקליטות, והיועץ המשפטי לממשלה בראשם, וראשי אגפי השב"כ (אתם השתגעתם? בגלל הדפוק הזה?). הדרמה הבהולה הזו נועדה לחלץ ממנו הודאה לפני תום 30 יום, אז יוכל המצית להשתחרר ולהשתבץ ברשימת גיבורי ההתנחלויות בצד "גיבורי" המחתרת היהודית בראשית שנות ה־80. אלה הרגו אזרחים, הכינו מבצע לפיצוץ כיפת הסלע, ניסו לפוצץ חמישה אוטובוסים פלסטיניים עמוסים בנוסעים, נעצרו, נאסרו בתנאי לוקסוס ושוחררו כעבור זמן מגוחך.
בתוכניתה, אחרי הפעלת מסחטת דמעות ודרמה באדיבות הנשמות המעונות של משפחת דוואבשה, עשתה דיין שימוש בשלב ג': לאולפן הובא אחד איתי זר, על תקן מקדם הלגיטימיות של "תג מחיר". הטרור הפלסטיני הרג את אחיו גלעד, ואביו משה זר נאסר כשותף במחתרת היהודית. איתי הקים את חוות גלעד לזכר אחיו. שניים מעובדי החווה, מדובללים טיפוסיים, נאסרו בגין הצתת כלי רכב פלסטיניים. פורעי "תג מחיר" פועלים בשטח כעשר שנים, מאז הקפאת הבנייה, ועל פי זר באולפן הם "נערים תועים שמן הראוי שצה"ל והשב"כ יאמצו אל חיקם ויגייסו אותם לצה"ל".
בזמנו, כחלק מהלבנת המתנחלים, אמר הרב חיים דרוקמן (שקידם בברכה אסיר משוחרר של המחתרת היהודית): "כל הפעולות המתבצעות תחת הכותרת 'תג מחיר' הן פעולות זוועתיות, מזעזעות, אנטי־יהודיות ואנטי־מוסריות". עכשיו הגיע הזמן לבדל את "תג מחיר" ממבעירי דומא. השריפה עצמה כמו כל הפעילות האלימה של המתנחלים היא חלק ממדיניות לחץ אלים על כל מגרש פלסטיני כדי לסלק את המקומיים. בדיוק כמו פעולות המחתרת שהפכה את פושעיה לגיבורי מפעל ההתנחלות עד עצם היום הזה. במיתולוגיה ההתנחלותית אלה הם ממשיכי יחידת ה־101, שפועלים מחוץ למסגרת לטובת מטרות המסגרת.
מכאן ואילך פועלת הקהות של החברה הישראלית כולה. אחד מתומכי הכיבוש הקטלניים ביותר הוא הרצון להיות בצד המכובד של המתרס החברתי. פעם, בקוקטייל של מכובדים מכובדות, שאל ברנרד שו אחת מאותן גברות אם תיאות לשכב איתו תמורת מיליון פאונד. הגברת אמרה ודאי. ותמורת שילינג? שאל. אני לא זונה, השיבה. מי ומה את כבר קבענו, פסק שו, עכשיו אנחנו מדברים על המחיר. בראיון ב"מעריב־סופהשבוע" הכה השופט עודד מודריק על חטא: "כשהייתי במערכת לא העזתי לומר את שעולה על דעתי אפילו לא בפורומים פנימיים. הייתי פחדן ורציתי להתקדם". רביב דרוקר כתב ב"הארץ": "הייתי בטאבה כעיתונאי. בלבי רציתי שזה ייגמר בהסכם, אבל בשידור אמרתי שאין דרך להצדיק מו"מ כה גורלי שבועיים לפני בחירות". אכן, יש המון סיבות נכונות להישארותם של אנשים ישרים במערכת. הבעיה היא שהתוצאה לפעמים היא די עקומה.