בימים אלה יצאה לאור עוד ביוגרפיה של ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון - והפעם מאת פרופ’ יוסי גולדשטיין - המתפרשת על פני לא פחות מ־1,435 עמודים, בשני כרכים עבי כרס תחת הכותר “בן־גוריון”. מאמץ גדול ורצון עז צריך להשקיע על מנת לקרוא אותם. שנה קודם לכן ראתה אור ביוגרפיה נוספת של בן־גוריון, תחת הכותרת: “מדינה בכל מחיר”. המחבר תום שגב מסתפק ב־798 עמודים כדי לגולל את סיפור חייו של “הזקן”.
קשה לדעת כמה ביוגרפיות יצאו עד כה על בן־גוריון בעברית ובעשרות שפות אחרות, בחייו ולאחר מותו. אי אפשר שלא לציין את ארבעת כרכי הביוגרפיה שכתב שבתי טבת המנוח, ואת ספריהם של מיכאל בר־זוהר, אניטה שפירא, אבי שילון, זכי שלום, ורבים אחרים. כמה ביוגרפיות התפרסמו גם על מנחם בגין ויצחק רבין, בעוד אשר על מנהיגים אחרים המספר זעום, ואפילו לא אחת נכתבה על יצחק שמיר. על אודות מנהיג ציוני ענק כזאב ז’בוטינסקי יצאו לאור רק שתי ביוגרפיות רציניות.
בנימין נתניהו עבר מזמן את דוד בן־גוריון באורך הכהונה בראשות הממשלה. האם גם יעבור אותו במספר הספרים שנכתבו, נכתבים, או ייכתבו עליו? נראה שכן. כבר אין ספור ספרים התפרסמו עליו וכמה ספרים נמצאים בשלבי כתיבה. וזאת – בעודו מכהן בתפקיד הרם שאותו הוא ממלא זה 11 שנה, ועליו הוא נלחם עתה במלוא העוז. פרקים רבים בספרים אינם מחמיאים.
נקל לשער לכמה עוד ביוגרפיות צפוי נתניהו לאחר שיפרוש מראשות הממשלה. כיום חוקרים או עיתונאים אינם מחכים שנים רבות מאז סיים מנהיג את תפקידו, או חלילה הלך לעולמו, כדי להעלות בספרים את מסכת חייו ופועלו עד כה – כל סופר וגישתו, כל חוקר והמידע שברשותו. בימינו המנהיגים חשופים כמעט לחלוטין לציבור ולמחקר־נעדר־פרספקטיבה. ביבי יכול לקרוא בעיתונים מלל עצום שמתפרסם עליו, וללמוד מהספרים על אודותיו כל מה שלא ידע על עצמו.
ביוגרפיות של נתניהו התיישנו, נעשו פחות רלוונטיות, שכן מאז יצאו לאור, רשם ראש הממשלה פרקים נוספים בקורותיו. בן כספית, שמפרסם מדי שבוע את פרקי נתניהו השליליים מעל דפי עיתון זה, עדכן ב־2017 את ספרו על “הגיבור” שלו, והנה גם מהדורה זו כבר איננה מעודכנת. השאלה היא כמה עוד זמן יתעתע ראש הממשלה נתניהו בביוגרפים שלו, עוינים ברובם, שקצב פרסומיהם אינו מדביק את קצב כהונתו המתזזת.
שאלת הפסדו או ניצחונו בבחירות בעוד שבוע ימים מפרנסת את כל הפרשנים, טורדת את כל האזרחים, תומכים ומתנגדים כאחד, וגם את חוקריו (לא אלה מבית המשפט) העוקבים אחר כל מהלכיו. אילו מהמצבים האפשריים, ניצחון, הפסד או שוב תיקו, ימריץ יותר עיתונאים לפרסם ספרים על אודותיו? לדידם של אלה מהם העוינים אותו, ראוי כי הקריירה הפוליטית של נתניהו תבוא אל קִצה, אלא שראש הממשלה אינו “מתחשב” בהם, ממשיך במאבק האדירים שהוא מוביל על עתידו הפוליטי ועל המשך שלטון הימין.
על שנת בחירות מוטרפת זו, עוד ייכתבו מחקרים וספרים לרוב. במוקדן תעמוד כמובן דמותו של מי שמעצב את סדר יומנו, שניצב במרכז הדרמות הפוליטיות שמנפיקה שנה זו, והיד עוד נטויה. בינתיים נתניהו עצמו מעדכן בלא מנוחה את הביוגרפיה של עצמו, בכנסי הקמפיין רבי־המשתתפים, במופעים הווירטואוזיים, בהחלטות המתקבלות בדחיפות ובאירועים המדיניים שהוא מייצר. בקרב הבייס, גוברת בימים אלה ההערצה אליו, בזכות הקמפיין האגרסיבי שלו. הכריזמה של נתניהו, כמו גם חולשותיו, נוסקות בימים אלה לשיאים חדשים, ומאפילות על כל יריב – כחול, לבן או אדום.
תיקו או לא, הציבור מעדיף באופן ברור את נתניהו על פני גנץ. הציבור ברובו רואה יותר לנגד עיניו את טובת המדינה ופחות את כתבי האישום. הציבור מעדיף את המנהיגות המוכחת, המנוסה, רבת ההישגים, ולא את זו נעדרת הניסיון המדיני־פוליטי, מנומנמת ומשעממת, הגם שהיא כביכול מרעננת. לפיכך הביוגרפיה העשירה של ביבי, יכתבוה מי שיכתבוה, מרתקת פי כמה מזו של בני.