בהודעתה הדרמטית על “הפרת נורמות ועקרונות בסיסיים”, טרקה ח”כ אורלי לוי-אבקסיס את הדלת על האצבעות של בני גנץ, יאיר לפיד ומשה (בוגי) יעלון, אבל גם על האצבעות של כל מי שהדמוקרטיה הישראלית חשובה לו וכל מי שמאמין בדו־קיום המתעורר בארצנו.
עקרונותיה המוסריים הנשגבים של הגברת לוי־אבקסיס מאפשרים ישיבה בממשלה תחת ראש ממשלה שבשבוע הבא יוקרא כתב אישום חמור נגדו, אבל לא מאפשרים ישיבה בממשלה שבהצבעת האמון שלה יתמכו, מבחוץ, חברי כנסת המייצגים 20% מאזרחי המדינה. מצפונה הנאור של הגברת לוי־אבקסיס מצדיק קבלת הנהגה והובלה מצדו של מי שקיבל מתנות מטייקונים במיליונים, מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים ומשקיע את מלוא כישרונו (הרב) במאמץ לרסק את הדמוקרטיה הישראלית, אבל לא מאפשר לחברי כנסת שנבחרו בצורה דמוקרטית לתמוך (מבחוץ) בממשלה בישראל. בסך הכל הגיוני.
היא הונתה את מצביעי העבודה־גשר־מרצ במצח נחושה. לפני הבחירות הודיעה שלא תהיה לה בעיה ליטול חלק בממשלה גם אם חברי הרשימה המשותפת יתמכו בה מבחוץ. נכון, זה מתקזז עם ההבטחה ההפוכה של ראשי כחול לבן עצמם. אבל זה לא הופך את השקר הזה לנאור יותר. לכחול לבן יש לפחות אלקטורט. לגב’ לוי־אבקסיס אין. תוצאות הבחירות האחרונות הוכיחו שהיא מביאה איתה כמה מאות, ובמקרה הטוב כמה אלפים בודדים, של קולות. אפילו בבית שאן, עיר הולדתה ובסיס כוחה, היא לא הצליחה להציג תוצאה סבירה. להפך. הצטרפותה לעבודה רק הקטינה את התמיכה בה.
היא יודעת מצוין ש־100% ממצביעי המפלגה שהכניסה אותה לכנסת מתנגדים לצעד שעשתה אתמול, ובכל זאת היא עשתה אותו. את הדלת היא טרקה על האצבעות של מי שמנסה לשחרר את המדינה מלפיתתה של משפחת נתניהו, את הסטירה היא הנחיתה על פרצופו נטול השפם של עמיר פרץ. החלום הפומפוזי של לחדור למעוזי הימין ולהביא מצביעי פריפריה וימין רך, הפך לסיוט.
שלא יהיה לאף אחד ספק: אם המצב היה הפוך, בנימין נתניהו היה משביע ממשלה בתמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת, של ניצי הפת”ח, של גדודי עז א־דין אל־קסאם ורביב דרוקר גם. הוא היה עושה הכל כדי להגיע לרוב בכנסת. מאיפה אני יודע? כי זה מה שהוא עשה כל חייו. הוא ביצע אין ספור מהלכים ובריתות עם ח”כים ערבים, עם שמאלנים, עם משוקצים למיניהם. הוא לא רואה בעיניים. כשהצד השני מנסה לעשות את זה, הוא מפעיל את מכבש הלחצים הימני הדורסני שמעטים מסוגלים לעמוד מולו.
ראשונים נפלו, כמו זבובים, יועז הנדל וצבי האוזר. אחרי שנזרק מלשכת ראש הממשלה רק כי העז לחשוף את ההתעללות של צלם החצאיות בעובדת הלשכה, אמר הנדל ש”צריך להיות מסוגל להסתכל במראה”. אני מקווה שהוא ושותפו האוזר דאגו מראש להוריד את המראות במעונם. הם היו שם, הם יודעים מה קורה שם, הם מכירים את הזוועה מקרוב, אבל הם מעדיפים לתת לכל זה להימשך רק כדי לא לתת לחמישית מאזרחי הארץ הזו הזדמנות להרגיש שותפים להקמת ממשלה (בלי להיכלל בה).
אי אפשר לנקות מאשמה את בני גנץ, שותפיו ויועציו. האירוע הזה לא היה מנוהל. באירוע כזה הכל, כולל הכל, היה צריך להיסגר מראש. ליברמן, המשותפת וגם המוקשים המפוזרים בדרך. אם האוזר והנדל הערימו קשיים בסיבוב הראשון, מדוע הוצבו ברשימה גם בסיבוב השני (שהוא, בעצם, השלישי)? מדוע לא קיבלה אורלי לוי־אבקסיס הבטחה מהסוג שבנימין נתניהו היה נותן לה, מראש, אם היה זקוק לקולה? את כל הדברים האלה ייאלצו החברים בכחול לבן לברר בהמשך. כרגע, הסיכויים להקים ממשלה בישראל בלי בנימין נתניהו הולכים ומקלישים. הנאשם יתייצב בשבוע הבא לפתיחת משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, ואם זה היה תלוי בו - אפשר לגרור את המדינה לסיבוב בחירות רביעי. ושיהיה לכולנו בהצלחה.