כשילמדו בשיעורי מדע המדינה את תולדות כחול לבן, יהיה ברור שהשגיאה המטומטמת מכולן הייתה להכניס את יועז הנדל וצבי האוזר על תקן מגנט לימין חלש. שניים שעבדו את בנימין נתניהו, העריצו אותו, ואלמלא נפלטו, היו כיום חלק מחבורת המכרכרים סביבו. לא שונים מאופיר אקוניס, גלעד ארדן, צחי הנגבי ושות', רק זוטרים מהם.

על הטעות הזו ניתן לכפר בקפיצת מדרגה אדירה בהחזרת מדינת ישראל למסלול של שפיות, ובעצם נורמליות. מדובר בחבירה למפלגה המשותפת בלי תירוצים וקשקושים. זהו המעשה האמיץ ביותר שאמורה לבצע חבורת הגנרלים. הרבה יותר מאשר הסתערות בשדה הקרב. וזה יהיה לא פחות מניצחון כביר של השכל הישר וההגינות הבסיסית ופרק מרשים בקריעת מסיכות הגזענות לצורכי בחירות של כל שותפי ממשלת המיעוט. אם וכאשר. כנ"ל עמיר פרץ עם אורלי לוי־אבקסיס.

בינתיים שולף רה"מ הנאשם בשוחד שפן מדהים: "זוהי גניבת קולות!". מבריק. איך לא חשבו על זה קודם? מכאן הדרך קצרה לבגידה במולדת בגין חבירה לערבים, וכך הופך בולשיט רחובות אספסופי להיות "קמפיין גאוני". כשהסתבר לנתניהו שיש סיכוי לסילוקו בקלון, הוא איים "חבריי ואני ומיליוני אזרחים שבחרו בנו לא ניתן לזה לקרות". כאילו מה?! "אני יקרא לאח שלי גדול והוא יהרוג אתכם אם לא תיתנו לי את הכדור?". רק דמעות ונזלת היו חסרות בסצינה הזאת.

מדי פעם צפה בזיכרוני שיחת אגב אקראית. מכל התאריכים בעולם דווקא בפורים, ומכל המקומות בעולם דווקא במועדון "כליף" ביפו. מישהו שמבין עניין אמר לי "ביבי יוציא שני מיליון לרחוב ולא יפנה את הכיסא". אמרתי לו אז - אין מצב, ואני תוהה כיום מי אלה "חבריי ומיליוני האזרחים" שיתקבצו אל הדגל כדי "לא לתת לזה לקרות" (מה עם הגבלות הקורונה?). כאירוע סוציו־פוליטי זהו קייס מרתק ודי מסקרן לדעת מי וכמה ייצאו לרחובות. הראשונים אמורים להיות הביביסטים וסך כל פגועי הנפש המעונה בגין "גניבת הבחירות". אלו שאצלם העקירה מבלפור שוות ערך לעקירה מגוש קטיף. אלפים בודדים. חברי המקהלה המצווחת בהתכנסויות סביבו.

השאלה היא האם המיליון התומך, שחושש להיפגע כלכלית, חברתית ואידיאולוגית, יידחף וידחוף ליצירת אווירה אלימה שתדרבן את פוטנציאל הנפץ שטמון בהיסטריה הביביסטית ותנקז לרחובות המון מוסת. המפתח להתפרצויות אזרחיות אלימות הוא ההידבקות בווירוס השנאה, האכזבה, תחושת הנבגדות והפגיעה בדמות האב. המנוע הוא חולשת מנגנוני החיסון של הנפגעים, שתואץ על ידי הפאניקה הסביבתית, והיא אכן עשויה לחולל מהומה רבתי שאמורה לדעתם לעצור את המהלך. או לפחות לתת ביטוי לתסכולם ולרצות את המנהיג. נקודת התורפה תהיה כרגיל תקשורת המיינסטרים, שנכשלת תדיר מול אוגדת נתניהו בקרב על נרטיבים קובעי תודעה.

יש להניח שבמקום להזדעק על פרעות ברחובות תדווח תקשורת המיינסטרים, באובייקטיביות כמובן, על זעם שמוצא אפיקי תרעומת. יגנו מקרים של בריונות אבל לא ילכו על הראש של מי שמנסה להחריב את המערכות הדמוקרטיות במדינה כולה. בתקשורת ידובר רבות וחסודות על אלימות המשטרה ורשויות החוק והמשפט. תשאלו את עמית סגל. כל הטראומות של ילד שביקר את אביו בכלא צפות כיום בתודעה החבולה של סגל, שהפך לשופר היעיל ביותר של האיש והבלוק.

להבדיל מיעקב ברדוגו, שמדקלם דף מסרים, או שלושת הטנורים (ינון מגל, אראל סג"ל ושמעון ריקלין), שיודעים לנגן על מיתר אחד בלבד, עמית סגל עוטף את הדגים המסריחים שלו באייטמים עיתונאיים לגיטימיים (באמת) שהוא מקבל הישר מפי הגבורה, שהיא כידוע הישות המדבררת את הגיבור. ההבדל היחיד בינו ובין פרחחי המקלדת של לשכת נתניהו (טופז, אוריך) הוא שהמקלדת שלו מהדהדת במיליון בתים ומוגנת על ידי מצג שווא של עיתונאות לגיטימית.

מודל העקירה

השאלה המכרעת היא כמה מפגינים יגיעו לאותם רחובות זועמים. התשובה נתונה בידי רבני מועצות החכמים של יהדות התורה, ש"ס ומועצת יש"ע. לקהילה החרדית יש מאגר מפגינים שיכול בקלות לסגור את המדינה אם יאיימו עליהם בסגירת ברז הקמח שבלעדיו אין תורה ואם יאמינו שגנץ ושות' הם בוגדים. אני תוהה אם גפני וליצמן ימליצו על זעקת געוואלד שתעיז את העדר לרחובות, בהתחשב בעובדה שקיבלו מכחול לבן הבטחות מפורשות על המשכיות בשמירת הסטטוס קוו.

אין ספק שחילופי שלטון מסכנים את מפעלה של הציונות הדתית־לאומנית ולבטח חותכים את ורידי ההקצאות הכספיות שבלעדיהן נידונות ההתנחלויות לייבוש. ה"מרכזניקים", אלו הממלכתיים מבית מדרשו של הרב דרוקמן (תומך נלהב של נתניהו), עשויים להצטרף. השאלה היא באיזה ווליום. הזעיר בורגנות שהם טובלים בה עשויה לצנן את הלהט שלהם. החרד"לים שנוהים אחרי הרב טאו עשויים בהחלט לשחק אותה זועמים יותר (חלק ניכר הצביע ליהדות התורה). גם הם, כמו ה"ממלכתים", ילדים טובים ירושלים ומחונכים למדי. והם לא ייצאו מכליהם כדי להגן על נתניהו בפאניקה הנדרשת כדי "לא לתת לזה לקרות" כלשונו המזלגית: יש בכל זאת הבדל בין להעניק לגיטימציה למלך מושחת שמשרת אותם ובין להמליך אותו בפוטש רחובות.

אריה דרעי עשוי בהחלט להעיז את הציבור שלו לרחוב, משום שהוא ונתניהו הא בהא תליא. אם יצטרפו גם הבעייתיים באירועי קצה ברחובות, חבורת הבריונים של בן גביר, נוער הגבעות ואנשי תג מחיר, זה לא יהיה כדי שנתניהו יישאר אלא כדי להרבות ריב ומדון, לתפוס מנהיגות בימין, וליצור תחושת כאוס כמו בימי רבין העליזים שלהם. השאלה היא עד כמה תיכנס לפעולה המכונה הדורסנית של מערכת החוק שתגן על ההליך הפרלמנטרי. ואם המשטרה לא תספק את הסחורה, יופעל הצבא, ומודל העקירה מגוש קטיף יופעל גם במקרה העקירה מבלפור. שוטרים וחיילים חובשי כיפה יסרבו? יתכבדו ויישארו בבסיס.

ועדיין זה אינו פוטר אותנו מלבחון את פוטנציאל הנפץ של פרויקט שיסוי ההמונים שכבר החל לבעבע (ינון מגל: "תהיה אלימות ברחובות"). השאלה המציקה עדיין היא כמה מים או חלילה דם מחזיקה הקריאה של נתניהו ואיך ינהגו המפגינים. האם הם ישתקו את החיים במדינה? ישרפו מכוניות? יבזזו חנויות? ונגד מי בדיוק ישסה נתניהו את המיליציות שלו? בחברי הכנסת תומכי חבירה למשותפת? בבית המשפט העליון? בשוטרים?

מדובר כמובן בהגזמות פרועות. בדיוק הפרחת בלון המיליונים ברחוב של נתניהו, שאינו שונה משאר פעלולים שהופרכו מיד לאחר שהופרחו. אם בכל זאת תתחולל פה מהומה, היא תוכיח שהביביסטים האלימים ופורעי החוק הם לא יותר מביביסטים אלימים ופורעי חוק, ומקומם לצד מפעילם. בכלא.