1. זהו סדר עולמי חדש. האנושות בטירוף מוחלט, בני האדם שעל הפלנטה משמשים בעל כורחם כניצבים על רכבת הרים בתסריט שסצינת הסיום בו טרם נכתבה. איש אינו יודע את עוצמת המשבר וכיצד ייראה העולם אחריו. יש שיתארו זאת כתיקון של היושב במרומים לעולם השפע, הנהנתנות והחזירות, ויש שיאמרו שזהו עוד וירוס שמועצם על ידי הרשתות החברתיות והתקשורת, שמפרות את אפקט הפחד והחרדה ומנווטות מנהיגים וממשלות לקבלת החלטות היסטריות.

מה שבטוח הוא שזוהי ראשיתו של עולם אחר. יעברו שנים עד להתאוששות מעוצמתו של המשבר הכלכלי והחברתי העמוק, מההלם ומהתדהמה, מנפילת השווקים הפיננסיים ומבנייתן מחדש של תשתיות שלמות. יש בי הרבה חשש ולא מעט ביקורת, אבל גם הרבה אופטימיות. ביכולתנו לעבור את זה ביחד ובאחריות.

2. האירוע הזה הוא יום הכיפורים של מערכת הבריאות בישראל. גם פה הכתובת הייתה על הקיר. דוח מבקר המדינה מ־2015 תיאר מחסור חמור במיטות בטיפול נמרץ, עוד דוח מ־2016 הצביע על ליקויים חמורים בהיערכות המעבדות הרפואיות לשעת חירום, ודוח מ־2019 על אי־היערכות מספקת בתגבור מחלקות לקראת הזדקנות אוכלוסייה.

מצב מערכת הבריאות שלנו והצורך לחזק אותה עמדו במרכז מערכות הבחירות של השנה האחרונה, ולא ידענו להעריך כמה מהר תדפוק המציאות הנוראית על דלתנו. זה לא שאין לנו רופאים מצוינים ואחיות מעולות, ועובדי רפואה שעושים עבודת קודש ללא מספיק הערכה (תודה לכם!). יש לנו רפואה טובה, אבל התשתיות רעועות: אין מספיק בתי חולים, אין מספיק רופאים, אין מספיק מיטות, לא לאשפוז ולא לטיפול נמרץ, ואין גם מספיק מכשירי הנשמה.

נכון שמדינה לא יכולה להיערך לתרחיש קיצון שאולי יבוא ואולי לא, אבל ישראל - בגלל המצב הביטחוני, בגלל האיום על העורף, בגלל החשש לרעידות אדמה וגם למגיפות - הייתה צריכה להיערך אחרת. וזהו חידלון גדול מאוד שעוד ידובר בו. מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב הוא מנהל טוב ומשרת ציבור נאמן, אבל השר יעקב ליצמן הביא אותו מהאוצר ומינה בפעם הראשונה בהיסטוריה מנכ"ל שאינו רופא כדי שיביא תקציבים, וזה קרה כנראה מעט מדי.

באולפן הטלוויזיה השבוע ישבתי ליד ד"ר גיא חושן, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות באיכילוב, שמשמש כעת גם כמנהל המיון. הוא טען שמשרד הבריאות מחפש את החולים רק באמצעות פנס קטן שמפיץ אלומת אור צרה. ושאם ידליקו פרוז'קטור יתברר שישנם בינינו יותר מאלפי חולים. כלומר, יש כאן כוונת מכוון שעוד ידובר בה. ובינתיים, זה מה שיש ועם זה צריך לנצח.

3.אני מניח שעד ששורות אלה יראו אור, האחריות תעבור בחלקה לידי צה"ל ופיקוד העורף. העניין קריטי לפחות לנושא ההסברה. התרגלנו והרגלנו את הישראלים שאת ההנחיות בעתות חירום ומשבר נותנים לובשי מדים, שנתפסים כאוטוריטה מבצעית ומקצועית, ולא פוליטיקאים. לפיקוד העורף יש מערך הסברה מאורגן ומקצועי ויכולת לוגיסטית אדירה, יש לו היכולת לגייס את חיל הרפואה ואת בסיסי צה"ל שישמשו כבתי חולים משלימים.

4.ועוד כמה מילים על ניהול משבר ומשמעת תקשורתית. במשבר בסדר גודל שכזה אסור שבני הסמכה באולפנים יעלו בהשפעתם ובסמכותם על אנשי הממשלה. את המידע צריך למסור רופא בכיר ממשרד הבריאות ודובר מוסמך מטעם הממשלה, רצוי מאוד לא פוליטיקאי.

לא יעלה על הדעת שאם ראש הממשלה נותן הצהרה בשעה 21:00 - יופיעו מנכ"לי משרדי הבריאות או האוצר חצי שעה לפניו בתקשורת. בעתות משבר וחירום אין "מקור בכיר במשרד הבריאות" או "בכיר באוצר". זה מגביר חרדה ושמועות. אם ראש הממשלה אומר שאין הסגר ו"מקור בכיר" אומר ששוקלים הסגר - התורים ברשתות המזון הופכים לשדה קרב. מה שנדרש זה בהירות, סמכותיות, אמינות והזרמת מידע רציף.

5.הגיעה העת שלישראל יהיה מוקד חירום לאומי אחד, כמו 911 בארה"ב: למשטרה, מד"א, כיבוי אש ופיקוד העורף. זה לא קורה בגלל אגו ארגוני. כל אחד רוצה את שלו, כל אחד לוחץ על השר שאחראי עליו, ואזרחי ישראל הם הקורבנות. לא ברור מדוע רק אתמול עלה פורטל אחוד שכולל את כל המידע על הקורונה ממשרד הבריאות, האוצר, הכלכלה, הביטוח הלאומי, שירות התעסוקה, משרד הביטחון, המשטרה ועוד, ומחליף את מכלול האתרים שקרסו השבוע. אגלה לכם: האגו של בכירי המשרדים אחראי לזה. זה המינימום שיכולה "מדינת הסטארט־אפ" לתת לאזרחיה.

ועוד דבר: כבר בימים הקרובים יגיע מספר המובטלים לחצי מיליון. אתר האינטרנט של שירות התעסוקה קרס לפרקים השבוע וקיים קושי לעמוד בדרישה לשירות. מספר מעסיקים הציעו השבוע לשלוח תצהירים חתומים לשירות התעסוקה, לקבל את הכספים מהביטוח הלאומי ולהעבירם - תחת פיקוח - לעובדים שהוצאו לחל"ת. כך הכל יהיה פשוט הרבה יותר.

6.מישהו צריך לספר לרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי שהתוכנית הרב־שנתית שהציג, תר"ש "תנופה", הובאה השבוע לקבורה. לא נמסרה הודעה. אינני רואה ממשלה כלשהי שתוכל להקצות את הסכומים שמבקש צה"ל "ביום שאחרי", כשישראל תלקק את הפצעים ותתמודד עם מציאות חדשה, הוצאות ענק וירידה דרמטית בהכנסות. התוכנית הרב־שנתית התרסקה אל קיר המציאות, וגם צה"ל ומערכת הביטחון יצטרכו לחשב מסלול מחדש. גם אויבינו כנראה.

7. זוהי שעתה היפה של החקלאות, שממשלות ישראל ובמיוחד זו האחרונה התנכלו לה כשהביאו דגים מסין, בשר מפולין, ביצים מאוקראינה, גבינות מהולנד, מלפפונים מירדן, עגבניות מטורקיה, תפוחים מאמריקה ואגסים מארגנטינה.

בימים הללו, כשהמונח "ביטחון המזון" הופך למוחשי, כשאין טיסות ואין מספיק סחר ושיט, צריך להעריך את החקלאים שהחזיקו מעמד, ששרדו, ששמרו את הראש מעל המים, ומצליחים בימים הללו לספק לנו תוצרת. חקלאות ישראלית במדינה סגורה ונצורה היא מרכיב בביטחון הלאומי שלנו. נצטרך לזכור את זה כשפקידי האוצר ואחרים יתחילו לחמם שוב את קווי היבוא ואת הלעג לחקלאות הישראלית, שזוכה כאן לכתף קרה מהממשלה - בניגוד לאופן שבו נוהגות מדינות מערביות.

8.משפט וחצי על פוליטיקה, אף על פי שפתאום זה נראה חשוב פחות: זוהי העת להפגין מנהיגות ואחריות, לשמור על הדמוקרטיה שקצת נרמסת "בגין המצב", זה הזמן לאיזונים ובלמים, לשיקול דעת ולמחויבות לבוחר. אסור לזנוח את המאמצים לכונן ממשלת אחדות לאומית שוויונית, עם קווי יסוד, ביטול חקיקה פרסונלית ולוח זמנים שיעוגנו בחקיקה.

לכחול לבן אסור להתפרק. אם יאיר לפיד, שתרם יותר מכל למיזם הזה, לא מוכן לשבת בממשלה תחת נתניהו, אז שיהיה יו"ר ועדה וישפיע בקבלת ההחלטות בקוקפיט ובכנסת, וכשגנץ יהיה בראש - יצטרף לממשלה. זוהי העת לסולמות וחבלים, להתרת נדרים לטובת המדינה, ביטחונה וחוזקתה של הדמוקרטיה.

9. זהו הזמן שלנו, בבית, לבד או עם המשפחה הגרעינית, לחשוב, להתבונן קצת פנימה ולהישבע שאנחנו מבינים את המסר שהאירוע הענק הזה משדר לנו. זה הזמן לספר טוב, לסיפורי מורשת על בית אבא ואמא, סבא וסבתא, לקצת סדר במגירות ובארונות, לזמר עברי, ל"חי, צומח, דומם" ולמשחקי קופסה.

אבל זהו גם הזמן להבין שביום שאחרי עלינו לקחת מספר צעדים לאחור, להיות פטריוטים יותר, סולידריים יותר, חומלים יותר, תומכים יותר ובעיקר צנועים יותר. שנקנה תוצרת כחול־לבן, שנפסיק עם הפאר, שנחזור מבת מצווש לסתם בת מצווה, מאומלט לחביתה, מריזוטו לאורז ומזוקיני לקישוא. לא היה כל כך רע פה פעם.

כעת עלינו לגלות אחריות לבריאותנו ולבריאות בני משפחתנו, לתמוך בחלשים, לא לתת מקום לייאוש, להישיר מבט למציאות ולהיערך בשום שכל, ביחד ובאחריות "ליום שאחרי", שגם אם יתמהמה - בוא יבוא. אני יודע שביחד, באמונה, באחריות ובסולידריות נעמוד גם באתגר העצום הזה, שלא ידענו כמוהו מעולם, כי אנחנו עם חזק ומדינה למודת אתגרים.
בריאות טובה ושבת שלום.