ראש הממשלה מעד בלשונו כשדימה את עצמו בראיונות סוף השבוע לקפטן האומלל המנווט את הטיטניק במהירות שיא לעבר הקרחון. לו פליטת הפה הייתה נפלטת מבני גנץ, היו עושים ממנו קציצות. אבל נתניהו טועה כשהוא מדמה את מצב הבריאות לטיטניק. לגבי מצב המשק הוא צודק.
אסתפק בדוגמות ספורות מהיום: נשיא התאחדות המלונות אמיר חייק שיגר מכתב לשרי האוצר והפנים וציין ש-380 מלונות שהם 96% מהענף סגורים ואינם יכולים לעמוד בתשלומי המיסים והארנונה. מלונות אלה נמצאים בשלב זה מחוץ לתמונת הסיוע. נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין פנה למנהל רשות המיסים ערן יעקב וציין שעשרות אלפי עסקים נקלעו למצוקת נזילות ולא יוכלו לשלם מע"מ. לין ביקש את דחיית התשלומים לפחות לסוף אפריל ונענה חלקית. ואילו עו"ד רועי כהן נשיא העצמאים והעסקים הקטנים דחה את כוונתו לארגן מחאת ענק בתקווה שהתכנית הכלכלית החדשה שתוצג תאפשר ל-475 אלף עסקים קטנים לצוף מעל המים שאליהם נפלו מסיפון הטיטניק הטובעת.
זו תמונת המצב במגזר העסקי בלבד, הקיימת בפועל שלושה שבועות. למגזר השכירים הושלכו אומנם גלגלי ההצלה ואיכשהו הצליחו לטפס על סירות ההצלה אבל מצבם אינו טוב בהרבה. לפי נתוני שירות התעסוקה שפורסמו היום בבוקר, 572,660 עובדים נרשמו כמבקשי עבודה, 90% מתוכם הוצאו לחופשה ללא תשלום. בהנחה שהמשק יחזור לתפקד בהדרגה מיד אחרי הפסח, 100 אלף מתוכם לא יוחזרו לעבודה.
למה? כי המעסיקים ינצלו את המצב להתייעל ולחסוך היכן שניתן. הרי, הם עצמם נמצאים בקשיים, ולכן יעשו הכול להסתדר עם כוח האדם מצומצם. אם חלילה השבתת המשק תימשך גם לאחר הפסח, נקלע למצב קטסטרופלי. המצב טוב יחסית במגזר הציבורי, שכן מרבית העובדים הוצאו לחופשה כפויה על חשבון ימי החופשה שצברו ושכרם לא נפגע. על רקע כל אלה אמורים הממשלה והאוצר לחשוף תכנית סיוע שוברת שוויון לבלימה ההתדרדרות המהירה והמעבר לשלב הצמיחה.
התכנית נבנתה בעקבות לחצים כבדים מצד נגיד בנק ישראל בגיבוי ראשי המגזרים העסקיים. אגב, באוצר טוענים שהיקף תכניות הסיוע שהופעלו עד כה נאמדת ב-30 מיליארד שקל אבל רק אלוהים יודע מאיפה המספר. איך הוציאו 30 מיליארד שקל כשאין מקור תקציבי? כנראה שהמדובר בהתחייבויות עתידיות כמו מענק של עד ששת אלפים שקלים לעסקים קטנים ומענק אבטלה של 500 שקלים לשכירים. לסכום הדמיוני צורפו כנראה גם כספי קרן הערבויות בהיקף של שמונה מיליארד שקל.
לידיעתי, לא יותר מעשרות מיליוני שקלים בודדים מכספי הקרן נוצלו עד כה. לפי פרטי התכנית החדשה שנחשפו ביומיים האחרונים לא הובהר מאיפה יגיע הכסף. הממשלה מחרימה את הכנסת ומשיקולים פוליטיים מנעה מנציגיה לאשר מסגרת אוברדרפט חד פעמית של 15 מיליארד שקל.
ולתכנית עצמה: עוד לפני שנחשפה במלואה, מומלץ להנמיך ציפיות. היא בנויה על ארבעה נדבכים:
א. סיוע למערכת הבריאות
ב.יצירת רשת בטחון למפוטרים (כולל המענק המדובר של 500 שקל) והעברת מקדמות על חשבון דמי האבטלה לפני הפסח). כל דמי האבטלה יגיעו רק ב-12 לאפריל.
ג. שדרוג הטיפול בעסקים קטנים והערכות לקראת "היום שאחרי" במטרה שהמשק יחזור למסלול הצמיחה כמה שיותר מהר.
ד. היערכות "ליום שאחרי" והתנעת המשק לצמיחה מחודשת.
התכנית היומרנית הזו מתעלמת מעסקים גדולים כמו בתי המלון, חברות התיירות ונופש, חברות תעופה וענף האופנה. בסקטורים אלה הוצאו לחופשה ללא תשלום יותר מ-50 אלף עובדים. אם לא יינתן להם סיוע, הסיכוי שהעובדים שהוצאו לחופשה יחזרו לעבודה הוא אפסי. שנית, גם הסיוע למאות אלפי העסקים הקטנים אינו מספיק. אז נכון שמדברים על הגמשת הסיוע בסך של 6000 שקל ואולי על הגדלתו.
נכון שגם בנק ישראל נכנס מתחת לאלונקה: היום נמסר הגבלת חשבונות בנקים במקרה של שיקים ללא כיסוי שזה. הנגיד פרופ' אמיר ירון השיק תכנית סיוע לשוק ההון בהיקף 50 מיליארד שקל. ועדין הפיקוח חייב לקרוא לסדר בנקים כמו לאומי שהקפיצו את הריבית ב-0.5% לשנה. כל מה שמניתי זה טיפה בים - בעלי עסקים זקוקים לחמצן כמו אלה שנדבקו בווירוס הקורונה. האוצר הוא מכונת ההנשמה שלהם אבל מספר המכונות מוגבל.
בימים האחרונים שוחחתי עם בעלי מספרות ועסקים קטנים אחרים. שוחחתי עם בעל עסק גדול המוחה על מחטף הריבית הבנקאי. כולם חנוקים. עסקים אלה חייבים לקבל תשלום שוטף של מספר חודשים בגין אובדן ההכנסות ולא מענק חד פעמי. הקריטריון הוא אובדן ההכנסות. זה חייב לקרוא עד סוף החודש ולפחות שבוע לפני הפסח. וחוץ מזה, יש לדחות תשלומי מיסים כמו מע"מ וביטוח לאומי לא לסוף מרס אלא למאי-יוני.
רשות המסים עשתה אתמול צעד חיובי - עד אמצע השבוע הבא יוזרמו לשבונות בנק של 16 אלף יחידים וחברות החזרי מס ומע"מ בהיקף מיליארד שקל. אבל זה לא מספיק, חייבים להקפיא בצו לחשלושה חודשים את תשלומי השכירות והארנונה לעסקים קטנים ששכרו מספרה, חנות צעצועים או נגרייה. אם העסק נסגר בצו של המדינה מן הצדק וההוגנות שתפצה אותם.
ומאיפה יבואו כל הכספים? הדבר הטוב ביותר היה לו הממשלה והאוצר היו מניחים בצד את כל השיקולים הפוליטיים הלא ענייניים ויגיעו לכנסת בבקשה לאשר תקציב חירום.
אבל מכיוון שמה שמטריד באמת את הפוליטיקאים היא מפלגת כחול לבן, הם לא יגיעו לכנסת אלא ינסו לבצע חלטורות פיננסיות להשגת הכסף. לכן תכנית הסיוע שתוכרז היום היא מעט מדי ומאוחר מדי. מתברר כשמגיעים למעשים, הדיבורים ממשלת חירום לאומי הם קשקושים. אם הקפטן שעל הטיטניק אינו מסוגל לנווט מבלי להתעלם השיקולים הפוליטיים הלא עניינים, אזי הציבור בעלי העסקים שעל הספינה יטבעו בדרך ליעד.